|
||||
|
||||
אין לי שום בעיה עם תיאוריות פואטיות או דתיות. ודאי שאין לי שום בעיה עם ראייה מודרנית של אלות קדומות כמשולשות, ופרשנות מודרנית לפנתאונים. אני כן חושבת שצריך להבדיל בין איך שאלוהיות נתפסו מבחינה היסטורית, לבין איך שאנשים מסוימים תופסים אותם היום, ולהבהיר שמדובר ברעיון חדש. הרבה פעמים הגישה המשולשת היא מאולצת משהו. אין בדיוק שלוש אלות בפנתאון מסוים כדי להתאים לפרדיגמה, אז מוצאים את השלישית איכשהו ו''מדביקים'' לה מאפיינים של הצלע השלישית בכוח. או להיפך. אם יש ארבע או חמש אלות (או תשע במקרה של הנורנות), אז מתעלמים מה''מיותרות''. שוב, מבחינה תיאולוגית אין לי בעיה עם זה. כן יש לי בעיה עם סילוף היסטורי. |
|
||||
|
||||
אין כאן שום סילוף היסטורי מהסיבה הפשוטה שהתקופות שאליהן מתייחסות התיאוריות על השלטון הנשי אינן תקופות היסטוריות ולכן לא יכול להיות להן בסיס היסטורי, אמיתי או מסולף. אין שום הוכחה לכאן או לכאן על התקופות הטרום-כתביות ולכן איש אינו יכול להיתלות כאן בשום הוכחות היסטוריות, או ארכיאולוגיות, למשל, מאחר שאין שום הוכחות ארכיאולוגיות למבנה חברתי כלשהו. את התיאוריה הכרוכה במספר שלוש הסברתי בכך שזהו ה"מספר" הקטן ביותר, וכשכזה, הוא בלי ספק גם הקדום ביותר - חשיבה הגיונית מספיקה כאן: אחד הוא יחידה ואיננו מספר, ושתיים הוא זוג וגם הוא איננו מספר במובן המקובל. |
|
||||
|
||||
עכשיו בלבלת אותי לגמרי. אני לא מבינה מה את טוענת. כשאת מתייחסת אל המוירות כאל אלה משולשת, שזו התייחסות מודרנית לחלוטין, מה כאן הקשר לתיאוריה אודות השלטון הנשי ו/או לתקופה של הדת היוונית הקלאסית? |
|
||||
|
||||
ושלוש הוא שלשה ושתים-עשרה הם תריסר. או, במילים אחרות - מה?! מה הגיוני בטענה שאחת ושתיים אינם מספרים, ומה הקשר של יחידה וזוג לעניין? מה ה"מובן המקובל" של מספר, לפיו שתיים אינו מספר? |
|
||||
|
||||
אם אינך מתמצא בהגות בת-זמננו, לפחות אל תנפנף בזאת בריש-גלי. אחד ההוגים החשובים של המאה כבר נדרש לשאלה הזו: "The real difficulty lies in the fact that every integer is in itself a unit. If I take two as a unit, things are very enjoyable, men and women for instance - love plus unity! But after a while it is finished, after these two there is nobody, perhaps a child, but that is another level and to generate three is another affair." מתוךLacan, Jacques. 1970. "Of structure as an inmixing of an otherness prerequisite to any subject whatever". In /The Languages of Criticism and the Sciences of Man/, edited by Richard Macksey and Eugenio Donato. Baltimore: Johns Hopkins Press. p. 191.
|
|
||||
|
||||
תגובה 182678 והפתיל שתחתיה, אם חסר לך חומר קריאה. |
|
||||
|
||||
אז זו אכן היתה ציניות כמו שחשדתי. דווקא הדיון ששלחת אותי אליו מאוד מרתק. |
|
||||
|
||||
אני שמח שאתה חושב כך, כי הוא עוד לא נגמר. אני בשלב איסוף מידע. בינתיים גמרתי פרק של לאקאן מה-Ecrits, שני פרקים של הספר בעל השם היומרני "What is Philosophy?" של דלז וגאטארי, את כל "Fashionable Nonsense" ועוד שלל אתרים ברשת, ואם לא אכתוב איזה שלושה מסכים על זה ממש בקרוב אצטרך להתאשפז. בינתיים אומר רק שכנראה אף פעם לא למדתי, בפרק זמן כה קצר, כל כך הרבה על כל כך מעט. |
|
||||
|
||||
אם ככה אז אולי יעניין אותך לקרוא גם את הספר "experiments against reality - the fate of culture in the postmodern age", שנכתב ע"י Roger Kimball. בהקשר של דלז וגאטארי נכתב שם כך: Yet it tells us *something* about the current state of philosophy that Gilles Deleuze and Felix Guattari, two much-idolized French philosophers, should have published a book called 'What Is Philosophy?' (1991) in which we learn that
"philosophical concepts are fragmentary wholes that are not aligned with one another so that they fit together, because their edges do not match up. They are not pieces of jigsaw puzzle but rather the outcome of throws of the dice. They resonate nonetheless, and the philosophy that creates them always introduces a powerful Whole that, while remaining open, is not fragmented: an unlimited One-All, and "Omnitudo" that includes all the concepts on one and the same plane." Which means . . . what? Perhaps, as Messrs. Deleuze and Guattari tell us a bit later on, that "if philosophy is reterritorialized on the concept, it does not find the condition for this in the present form of the democratic State or in a cogito of communication that is even more dubious than that of reflection." Or perhaps it is just ominous-sounding nonsense. |
|
||||
|
||||
תודה על ההפנייה. אם לומר את האמת, עוד ספר שיורד על הנובו-פילוסופים הוא דווקא לא מה שבמיוחד חסר לי, אני דווקא משתדל להתרכז בכתביהם של מושאי הביקורת עצמם. |
|
||||
|
||||
כדי להקדים תרופה למכה - אם אתה מפרסם את שלושת המסכים הללו כתגובה ולא כמאמר, אני אישית אבוא וארביץ לך עם מערוך פוסט-מודרני. זה לא איום, אגב, זו הבטחה. |
|
||||
|
||||
באמת נשמע מבטיח. אני אכן שוקל ללכת על מאמר1 אך השאלה על מה בדיוק - יש פה חומר לשפע מאמרים. בכל אופן זה ייקח זמן. 1 זו לא הבטחה, אגב, זה איום. |
|
||||
|
||||
מר אלות עמית הנכבד עד מאד, אשמח לשמוע ממך, על קצהו של המזלג, על שום מה ולמה אתה כה מזלזל בלאקאן וחבריו הפוסטמודרניים? האם כל דבר שאינו מתיישב עם ההגיון הקר וכל אנליזה שאינה שיטתית ולוגית אינם יכולים להחשב שעיונים פילוסופיים אלא כבליל של שטויות? כמעט ונפגעתי אישית. היתכן שאתה כה מנותק מן התקופה בה אתה חי? בברכה, אני |
|
||||
|
||||
למה על קצה המזלג? אלון די פרט בתגובות קודמות את ההסתייגויות שלו. ולמה אתה כמעט נפגע אישית מזה שאלון מנותק מהתקופה? |
|
||||
|
||||
מר טוה כפר נכבד עד מאד, זה עתה קראתי את תגובתך ומיד לאחריה הטרחתי את עצמי לקרוא *חלק* מהפתיל אליו קישר אלון, הפתיל בו הוא ויהונתן אורן כמעט הולכים מכות. אני מודה, לא מדובר פה בקצה המזלג, הוא הגיע גם לידית שלו, אבל נראה לי שמר אלון עמית, ושהוא יתקן אותי אם אני טועה, ואם אני טועה אני כבר מתנצל, רואה בהגותו שלאקאן, למשל, מתקפה אישית עליו ועל אורח החשיבה שלו, לכן ממהר להוקיע אותו ולהכתיר אותו בתואר המפוקפק שרלטן. מהי שרלטנות? כיצד מזהים שרלטנים? אני כמעט נפגע אישית מכך שאלון מנותק מהתקופה משום שנראה כי הוא בא לבקר תחומים בהם הידע שלו הוא אפסי, כך נראה. לאקאן הרי שב ואמר שתורתו מתבססת לחלוטין על כתביו של פרויד, והרי את פרויד קצת יותר קשה להאשים בפטפטת. על שום כך, אני סבור, על אלון לעיין מעט בכתבי של פרויד ורק לאחר מכן לנסות ולהבין את לאקאן. מה גם שהפוסטמודרניזם פרץ אי שם בעשור השמיני של המאה ה-20, למרות שניצניו הנצו עוד בימי הביניים ובמידה רבה מאד גם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ולראיה כתבי ניטשה, קאמי וכיו"ב תודה, אני |
|
||||
|
||||
אני מרגיש קצת לא-נוח עם התיאור שלך. אז למרות הסכנה שארגיז את רון, אני רוצה להבהיר שאלון ואני לא נוטים ללכת מכות. למען האמת 1, ההיכרות שלנו חורגת מתחומי האייל, והנטייה שלנו היא להעדיף לשבת לשתות כוס קפה ביחד על-פני סוגים שונים של מגע גופני משותף. יכול להיות שההיכרות עם אלון כאדם ממשי, היא זאת שגורמת לי להתייחס ברצינות-יתר להשקפות שהוא מביע כאן. 1 ומתוך תקווה שאלון לא מתנגד לחשיפה השערורייתית. |
|
||||
|
||||
1 אין בעייה :-) |
|
||||
|
||||
אין לי מושג מאיפה הקרצת את הרעיון שאני רואה בהגותו של לאקאן מתקפה אישית עלי. שמי לא הופיע בכתבי לאקאן אותם קראתי עד כה. התנצלותך, אם כך, מתקבלת. שאלונת: אתה *בטוח* שאם "אעיין מעט" בכתבי פרויד אצליח להבין את הפסקאות של לאקאן בהם דנו? |
|
||||
|
||||
מר אבינועם_ארנב הנכבד עד מאד, על החלקים התמוהים בתורתם של לאקאן, דלז, איריגאראי ואחרים הבטחתי לכתוב במפורט, וכך אעשה. בינתיים אני רק רוצה להתייחס להאשמתך המשעשעת, כאילו *אני* הוא זה שטוען שאנליזה שאיננה שיטתית ולוגית היא בליל של שטויות. אתה התבלבלת קצת: מי שניסה לפענח את סודות הפסיכולוגיה האנושית בכלים מתמטיים ולוגיים הוא אחד, ז'ק לאקאן. אני לא עושה זאת, אני לא חושב שאפשר לעשות זאת עדיין, וכשאני קורא על תורתו של פרויד הדבר האחרון שאני מחפש שם הוא משפטים והוכחות. מי שטוען שמשפט גדל, טופולוגיה דו-ממדית וגיאומטריה פרוייקטיבית, אותם כלים של "ההגיון הקר" לשיטתך, רלוונטיים לפילוסופיה הוא לא אני, אלא לאקאן ותלמידיו. אני מנותק מהתקופה בה אני חי? לא, אינני סבור כך. אבל נניח שכן - אתה נפגע מזה אישית? אתה נושא באחריות אישית לצייטגייסט? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |