 |
|
 |
||
|
||||
 |
אל מול נטיות של עכשוויות, של ניתוק משורשים, של קידמה בריצת אמוק אלוהים יודע לאן - אני רואה לנכון לספר את הסיפור הבא בנימה נוסטלגית, כאילו בעצמי נוכחתי שם. ב-1921 הגיע וינסטון צ'רצ'יל לביקור בארץ ישראל, בתל-אביב. לפני הביקור ציווה מאיר דיזנגוף על נטיעה זריזה של עצים וירק כדי לשוות לעיר מראה פורח ושוקק. כשהגיע צ'רצ'יל לביקור וההמון התגודד כדי לצפות בנשיא האורח, נתלה אחד מהם על עץ כדי לשפר את מיקומו. הוא נפל ויחד איתו נפל העץ. אז אמר צ'רצ'יל לדיזנגוף: "בלי שורשים, ידידי, זה לא יילך". מן הראוי שנאמץ את המשפט החכם הזה ונידבק בשורשינו היהודיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באמצע החורשה עמד לו עץ אלון. שנים ישב לו העץ, חסון, חזק, מלא-און, מביט בלגלוג על קני הסוף שעל הנחל שהשקה אותו. הרוח לא הזיזה אותו ממקומו, וגאוותו רק התגברה עם הדורות. וקני הסוף כרעו ברוח, לכאן ולכאן. לילה אחד, הייתה סערה נוראה ואיומה. תחילה היא העיפה רק עלים, לאחר מכן, כשהירח החל להשקיף מבעד להרים, החלה להניע שיחים ממרבצם, אז נישאו מספר עצי שיטה חפים מפשע, ולבסוף, כאשר הירח עלה למרכז השמים, גם האלון נעקר. בבוקר שלאחר הסערה, שכב האלון על צידו, מבוייש ומפוחד. קני הסוף, לעומת זאת, עוד עמדו על כנם שנים רבות לאחר מכן, בעוד אפר האלון משמש עיטור לאח של אחד מאיכרי הסביבה. סתם, אם כבר אנחנו בקטע של משלי עצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כנאמר אצלך בדיני בנדיטיות, שער 108, אודות הניהליזם האתאיסטי: "דרוס כל דוס, והשמד כל חרד" (עמ' 999, הוצ' יהדות הומניסטית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער לאכזב, אבל זה מעולם לא היה כתוב בספר שלי. אין צורך לפתח מחלות רדיפה. תגובה 194280 היא בסה"כ הלצה (גרועה) אך תמימה שלי על *צובעות שיער לבלונד* (ולא על דוסים), עליה אני מתנצל. לא היתה לי כל כוונה להיות ציני או לפגוע בחרדים, דוסים או אתאיסטים באשר הם. אני מסכים שההומור האישי שלי אכן קצת מיותר כאן. אמנע משטויות כאלה בעתיד, סליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני שמח לראות שנרפאת מהפגם הקל שהיה לך בדיבור, ושהיה גורם לך להגיד "א-לוהים יודע". 2. למה לעצור בשורשים? אם כבר רוצים לקחת את עץ השדה בתור דמות לחיקוי, אני מציע שנלמד גם פוטוסינתזה. בטח יש גם לזה איזו אנקדוטה מתאימה (ואם אין, אני מוכן להמציא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרב הלונדוני סיפר פעם על אירוע שעבר עליו. אחרי שהוא הירהר רבות על מה שקרה לו, הוא הבין שהארוע נושא בחובו תובנות עמוקות על מצב האדם, על יחסיו עם החברה בה הוא חי ויש בו מוסר השכל מעמיק ועל זמני על האדם העומד בפני אלוה. יום אחד התעורר הרב מוקדם מהרגיל ולאחר תפילת ההשכמה שירך רגליו לחדר האבטיה. שם הוא הביט בפרצופו הניבט מהראי וראה פנים שקורי השינה עדיין משוכים עליהם. הוא הירהר באם ראוי שקודם שיפתח במעשה התגלחת, שמא כדאי לשפות מים. הרי הוא התעורר מוקדם מן הרגיל וודאי שגופו העייף זקוק למנת ריענון רצינית בדמות קפה חם וחזק. בדרך כלל נהג הרב ללגום תה מתוק של שחרית. הרב נויגרשטיין שם פניו למטבח ומילא את הקומקום במים טריים מבקבוק המים המינרליים אותו שמר לצורך זה. לפתע שמע הרב צילצול בדלת הכניסה. עלינו לשים לב שעבורו היתה זו שעת בוקר מוקדמת מן הרגיל, אך וודאי הוא שאנשים אחרים כבר עוסקים במלאכת יומם. עתה עמד הרב בפני דילמה, דילמה אשר התבררה בדיעבד כעמידה בנסיון אקסיטנציאליסטי. בידו האחת קומקום מים, עודו לבוש עדיין בפיז'מה ופניו טרוטות מאפס שינה, אך מחוץ לדלתו ניצב אורח שטיבו לא ידוע. האדם, הבין הרב נויגרשטיין, עלול למצוא עצמו בכל רגע ורגע בפני נסיון שהעמידו עליו שמים. מקרים פשוטים ויום יומיים נושאים בחובם משמעות עמוקה שרוב האנשים אינם מודעים לה. אולם, לאדם ניתן כח המחשבה ועימה הוטלה עליו החובה המיוחדת לנצל את מחשבתו לשם עשית הטוב והחסד. האדם איננו יכול להתחמק מאחריותו בשם שמים, אחריות הכופה עליו להחליט ולעשות שימוש מושכל בבחירה החופשית, אותה מתנת אלוה שהועקה לו בחסד. כך אנו בחיינו, אל לנו לקחת את אירועי היום הקטנים כדבר מובן מאליו. הבה נשנס מותנים ונשאף לחקור בנעלם למען נעשה כדבר הציווי של מותר האדם, מותר האדם שיכול וחייב לבחור ולא להניח את נפשו להיות כעלה הנידף בכף הגורל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי תגובה - גם תגובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה הנסיון האקסיסטנציאלי בכך שאתה עשוי לפתוח את דלת הבית בפיג'מה בזמן שהקומקום רותח? אפילו שרי בלייר עשתה את זה פעם, קצת אחרי שהם נכנסו לדאונינג 10. 2. מה הוא עשה בסוף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרי בלייר היא לא דוגמא לשום דבר: היא גם נסעה ברכבת (נוסעים רגילה) בהיותה אשת ראש הממשלה (ושילמה קנס כי היא עלתה בלי כרטיס). היא קיימה יחסי מין בדאונינג 10(1) ____ (1)כנראה, בכל אופן היא נכנסה להריון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא נסעה ברכבת, אבל למה בלי כרטיס? (אולי הם קיימו יחסי מין באוטו?) בכל מקרה, הסיפור של רב"י נראה כמו קואן זן, יותר מכל דבר אחר. ---- ואם כבר דאונינג 10, מסתבר שהמקום הוקצה לראש הממשלה הבריטי כסוג של עונש: http://www.straightdope.com/classics/a2_433.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך היא יכלה לקיים יחסי מין באוטו אם היא נסעה ברכבת? והיא נסעה בלי כרטיס כי היא הגיעה באיחור, ולו היא היתה מתעכבת לקנות כרטיס, היא אולי היתה עם כרטיס, אבל לא נוסעת ברכבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בודקים כרטיסים (עם המחסומים האלו, כמו בתחתית שלהם) גם בעליה לרכבת? כל מי שרוצה עולה חופשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברכבות שאני נסעתי בהן באירופה, העליה היתה לכל דיכפין (אגב, גם לצאת נתנו לכל אחד) כרטיסים נבדקו מדגמית, ובכל מקרה ברכבת עצמה, במהלך הנסיעה(1). המקום היחיד (פרט לישראל) בו נדרשתי לקנות כרטיס על מנת לעלות לרציף(2), היה בהודו. ___ (1) למיטב זכרוני, ממה שהתפרסם בזמנו על המקרה של שרי בלייר, היא שילמה את הקנס מיוזמתה, לאחר שהגיעה ליעדה, מבלי שנתפסה ללא כרטיס. (2) בהודו מוכרים כרטיס רכבת ללא נסיעה. אם אתה רוצה ללוות (או לפגוש) מישהו עד לרכבת עצמה, אתה יכול לקנות כרטיס לרציף בלבד, שאינו מקנה זכות נסיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמעט ולא נסעתי ברכבות באירופה, רק ברכבות תחתיות למיניהן, ושם אני יודע שבגרמניה, למשל, כל אחד יכול לעלות אבל יש קנס מאוד גבוה למי שנתפס בלי כרטיס. באנגליה, לעומת זאת, יותר קשה להכנס בלי כרטיס, אבל הקנס נמוך למדי. גם בפראג, אם אני זוכר נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם בארץ הקודש, בתחנת רכבת-מרכז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היפתעת אותי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל. למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרב הזה לא היה אלא משל, סיפור השכל על סיפורי השכל, והמשכיל ידום וד''ל בחידודא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה כשקראתי את זה חשבתי על הרב נויגרשל - אחד מאותם מחזירים בתשובה נאלחים. לכן לא העלתי על דעתי שמדובר ברב בדיוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילון ספיר מבואר: נֶאֱלָח - 1. בָּזוּי, מתועב, מוּשחת; 2. מזוהם, מלוּכלך. תגיד, הרב נויגרשל לדעתך כזה בגלל שהוא חובש כיפה שחורה ומדבר על יהדות אינטלקטואלית ואילו יגאל תומרקין או עוזי אורנן אינו כזה בגלל שהוא גלוי ראש ומדבר יהדות חילונית? מה קרה להומניזם ולצלם האנוש? האם רק כאשר זה משרת אינטרסים אידיאולוגיים מסוימים צריך לדבר גבוה-גבוה על משטר דמוקרטי וחופש הביטוי ובלה-בלה הומניסטי ואילו כאשר יש מישהו בעולם שלא סבור כמוך אידיאולוגית אז הוא: בזוי, מתועב, מושחת, מזוהם, מלוכלך. תגיד, במה בעצם שונה גישתך "הנאורה" הזאת מגישתם של הנאצים ועוזריהם אל אבותיך היהודים "הבזויים, המתועבים, המושחתים, המזוהמים והמלוכלכים"? אתה כסטודנט למדעי המדינה הרי בוודאי יודע שהדרך מ"מילים מסוגלות לרצוח" ל"מעשי רצח נתעבים" לא רחוקה כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרב נויגרשל הוא נאלח כי הוא שקרן, ואני חזיתי במו עיני באותו אדם משקר במצח נחושה אל מול קהל של אנשים. מעולם לא הבעתי את דעתי על תומרקין או אורנן, ולכן כל מה שכתבת לעיל חסר יסוד ומהווה, כמה צפוי, דמגוגיה. מר פז, לא אמרת פעם שאתה אינך מתבייש לכתוב תחת שמך האמיתי? מה קרה שהתחלת להתבייש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצהרה: אינני ביישן מטבעי. הסיבה שבעטיה החלטתי להפוך בחלק מן המקרים לאנונימי מקורה בדורסנות כפלי מכיוונם של מספר מגיבים גלובליים ואחרים. מאחר וראיתי שההתייחסות איננה לטיעונים וממילא איננה אובייקטיבית, אלא פשוט סובייקטיבית ומיד תוקפנית - ראיתי לנכון לא להיחבא אל הכלים (שאני מניח שאינך רוצה בתור העורך הראשי של האייל, מטעמי גיוון ופתיחות לעמדות האחר והשונה, ולו רק כדי ליצור אווירה של אובייקטיביות) אלא פשוט להגיב באנונימיות מותרת. ואין זה פלא שפתאום התגובות הפכו ליותר ענייניות ולא אמוציונליות מהמותן ומטה. ולגופו של העניין הנידון: אינני מזהה כל קשר לשוני, הגדרתי או מהותי בין המונח "שקרן" לבין המונח "נאלח", ולא לחינם שני המונחים שרירים וקיימים בשפה העברית עתיקת היומין. ועל כן אין כל בסיס לוגי למשפט ההצהרתי הבא שלך: "הוא נאלח, כי הוא שקרן", כי אדם שספק אם שיקר בפניך רחוק מלהפוך מעתה ל*מזוהם ומלוכלך* ואף רחוק מלהפוך ל*בָּזוּי, מתועב, מוּשחת*, אלא אם כן ההיגיון שלך בנוי לתלפיות כהיגיון עליונות הגזע הארי, ובטוחני שהוא לא. ולכן עודני סבור שראוי היה שתדקדק מעט בשפת היחס שלך כלפי אדם ש... שומו שמים(!), לא סבור כמוך בענייני דת ומדינה, שעוד העיז ברוב חוצפתו לשקר, לטענתך, בפומבי. מה גם שמעניינים אותי נסיבות המפגש שנוצר ביניכם ומהו בדיוק "השקר הגדול" שכה זיעזע את עולמך עד כי נחרט בזיכרונך. אולי תועיל לשתף אותנו בתעלומת השקר הגס ונקרא לרב נויגרשל להשיב על טענתך, וכי למה? כי נטל ההוכחה מוטל על ה"אני מאשים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכותך להגיב באלמוניות, אבל זה לא ממש לעניין להצהיר ללא הפסקה שלא אתה הוא המגיב האלמוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי, התגובות הן על הדעות וההתבטאויות שלך. זה שלוקח לאנשים שתיים-שלוש תגובות עד שהם שוב מגלים שזה אתה, זה לא אומר שהבעיה היא הסובייקטיביות של המגיבים לך, אלא של התגובות שלך עצמך. ברב נויגרשל נתקלתי במגוון מצבים. בזמנו הוא כתב ברשת הדוא"ל "אולטינט" בה הייתי חבר והפיץ את שקריו לכל דכפין. מאוחר יותר נתקלתי בו בחוג בית בו השתתפתי (בלי לדעת מראש שהוא יהיה המרצה), ושם אני ועוד שניים-שלושה אנשים התווכחנו איתו בזעם לאחר שהוא פיזר עשרות שקרים גסים ומבזים על מדענים ומחקרים שונים, השווה אי אילו אושיות חשובות בעולמנו לקופים והאשים אחרים בנאציזם (היי! גם אתה אוהב לעשות זאת) ובגזענות. האיש הוא נאלח לפי כל אמת מידה. ברשותך, אשמח אם לא תקרא לנויגרשל להגיב פה. שבעתי מרורים מהמחזיר בתשובה הזה. אם אתה רוצה, אתה מוזמן לשאול אותו אישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף הודאה בכך ששיקרת. אתה מבין איזה חילול שם שמיים אתה עושה, כשאתה מופיע כאן כמייצג (מטעם עצמו, אמנם) של ציבור שעשרת הדיברות לנגד עיניו, ובה בעת אתה משקר? אני מתחיל להבין למה הסכמת לקבל את העולם הבא שלי, בזה שמחכה לך הלהבות גבוהות יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, לפחות מודה בחטא ומקוים בי הכתוב: "מודה ועוזב [את החטא] - ירוחם". או מה שנקרא *חוזר בתשובה*. ואילו אתה, "השוטה", אם לרדת רמה: לא יודע לנגב אחריך. ויחי ההבדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל את החטא הקדמון, (הכפשות אישיות בסגנון ירוד) שבגללו בא חטא ההסתוות כנראה לא עזבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירוחם? אכן, אתה ראוי לרחמים. לפני שאני פורש סופית מהשיח הקטנוני עם אדם קטן1, תרשה לי להסביר לך משהו שאולי לא הקדשת לו תשומת לב מספקת מחמת עיסוקיך הרבים: כדי שהתשובה תהיה שווה משהו, היא צריכה להיות כנה ושלמה. אתה, שהתחזית לעורך דין חילוני והסתחבקת עם ה"חבר'ה", התלוננת על לא פחות מ"שפיכות הדמים הנילוזה" על לא עוול בכפך ( תגובה 196849 למי שלא עוקב). ניתן להבין אותך כשאתה משמיץ אותי, שהרי גם אני איני נוקט לשון חלקות כשאני מתכתב עם טיפוסים כמוך, אבל אפילו על נפשו הרכה של אלון עמית, סמל לסובלנות, לכבוד לזולת ולנימוסים טובים לא ריחמת, והתגוללת עליו בלשון גסה ובהתנשאות שאין להשוותה אלא להתנשאותו של מייסד שושלתי, הגולם מפראג, על יוצרו. אחרי אלה, אתה נופח את נפיחת ה"חזרה בתשובה" שלך שגם בה אינך נוטל אפילו שמץ של אחריות על השקרים והתועבות שאתה מפיץ, ומאשים אחרים במעשיך שלך, תוך שאתה ממשיך להאחז ב"עובדות" מוטלות בספק שהבאת כאילו הן חקוקות באבן כעשרת הדיברות, ועם החבילה הזאת אתה מאמין (ואני באמת חושב שאתה מאמין) שאתה זכאי למעמד של חוזר בתשובה שחטאיו נסלחים לו. בתמונת העולם הפאתטית שלך אתה נמנה עם מחנה ה"טובים", מר עמית ואנוכי ה"רעים", וכל היתר נגזר מכאן בלי שצריך להרהר בו אפילו הרהור קטן נוסף. במסגרת הזאת אפילו ירידה (כפשוטה) לנקבי אינה מתחת (כפשוטו) לכבודך המפוקפק (פשט ודרש), ולא נותר לי אלא לקוות שזכרת את מצוות נטילת הידיים. אם הייתי מאמין, והייתי נדרש לשאלה מה ראה השי"ת לנכון להפיל אותך עלינו, הייתי אומר שרצה לתת אותך כאות ומופת לחסידים טפשים אחרים לאן יכולה אמונה כזאת לדרדר את מי שמסרב להשתמש בשכלו. מאחר ואינני כזה, חשבתי שאינך אלא מימוש גשמי של הביטוי "איסטרא בלגינה קיש קיש קריא", אלא שגם כאן טמונה בעיה: ההנחה ששוויך מגיע כדי פרוטה שלמה נראית לי הגזמה נטולת בסיס. מה שנותר הוא שתפקידך בעולם הוא לעזור למתלבטים בשאלת השיבוט: המחשבה שאפשר ליצור עוד אקסמפלרים כמוך מחסלת מיד את כל הספקות. ולמערכת: אני יודע את סלידתכם ממלחמות כאלה, ולא אנטור לכם אם תסירו את ההודעה הזאת. מכל מקום, אין בכוונתי להמשיך להתכתב עם הדבר2 הזה. ____________ 1- קטן ושוטה. מאז לורל והרדי לא קם צמד כמונו. 2- מותר לקרוא גם כשהד' והב' בסגול בלי לחטוא לכוונתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה רחמים, לפחות אל תחזור על ההתחזות. יש סיכוי שביום מן הימים יחזרו להתייחס אליך יפה, אבל אם זה יקרה זה יהיה רק אחרי שאתה תפסיק להתחזות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מתחיל להבין למה הסכמת לקבל את העולם הבא שלי..." ראיתי בכמה מקומות שהזכרת או שאחרים הזכירו את הסיפור הזה, תוכל לתת הפניה לסיפור עצמו? אודה על הטרחה ממני חסר הנסיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, זה עוד חידת טריוויה? אני מנחש שהוא הניח את הקומקום על הריצפה ואמר " את הבעיה הזאת כבר פתרתי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר וזו כבר נפתרה, אמר לעצמו הרב: "ייתכן שבדלת עומד אדם הזקוק לעזרתי, וזהו עניין חשוב מאין כמוהו, חשוב הרבה יותר מעיני הטרוטות". ניגש הרב ופתח את הדלת, שם עמדה השכנה ממול, הגברת בלייר, כתונת לילה דקיקה ושקופה לבשרה, רגליה יחפות ובידה עיתון הבוקר המגולגל. הרב אכן צדק - "רביי", אמרה הגברת בלייר, "שמא אוכל לשהות בדירתך כמחצית השעה... יצאתי החוצה לרגע לקחת את העיתון והדלת נסגרה... אני מחכה לטוני, שיגיע עם המפתח והכל יבוא על מקומו בשלום." השפיל הרב את עיניו מטה, לבל יחטא במבט, ואמר לה בנימוס: "בוודאי, בוודאי, הכנסי נא." פסעה הגברת בלייר שלושה צעדים פנימה ורגלה היחפה נתקלה בקומקום. היא השתטחה אפיים ארצה וזעקה רמה עלתה מגרונה, שכן סדקה חמורות את קרסולה. "אויי ויי", אמרה הגברת, "ונדמה לי שאני גם בהריון, בנוסף לכל הצרות!" בבית החולים נערכו לקרסולה של הפצועה צילומי רנטגן אשר פגעו בהתפתחותו של העובר, ובמקום טוני בלייר פוטנציאלי קטן, עגלגל ורב און, נולד לה ז'אן פול סארטר קצר קומה, פוזל וממושקף. "אההה, עכשיו אני מבין למה אומרים שקומקום תה הוא עניין אקזיסטנציאליסטי טהור!" אמר הרב נויגערשטוסערגאנצעמאכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי כל אות ראשונה אבל לא מצאתי מסר סמוי. אני רמזתי לחידה-בדיחה הישנה על המתמטיקאי שלמד להכין כוס תה כאשר הקומקום היה על ריצפה ( ראשית, הרם את הקומקום לברז, שנית, מלא את הקומקום במים ...). בפעם הבאה שרצה להכין תה, הקומקום היה על השולחן, הוא הוריד אותו לריצפה ואמר- את הבעיה הזאת כבר פתרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל מה עם מפעילי העגורנים? לא שכחנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפעילי העגורנים אתה שואל? מה עם מפעילי התנורים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, ערן, אם אתה פה: הכותרת של תגובה 198805 היתה באמת הזמנה למערכת לשנות את הכותרת תוך גילוי אחריות לאומית. אפשר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאתם מבינים מה היתה הכוונה המקורית בסיפורו של הרב יעקב נויגרשטיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מבינים, מבינים, אבל המשל ההוא חסר, איכשהו, אם יורשה לי, איזשהו משנה זוהר. מה לעשות, המורה ניצה בכיתה ז' אמרה שצריך התחלה, אמצע וסוף, וייתכן שהכלל השטחי וחסר המעוף הזה הוא נכון גם כשמדובר במשל עמוק מני ים. (ולא אכפת לי שאתה לא מכיר בקיומם של אלמונים. מצידי, זכותך המלאה היא גם לא להכיר בקיומה של הג'ירפה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה הבנת (ומה הקשר בין האכפתיות שלך לזכותה של הג'ירפה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם לא בטוח שהבנתי מה הוא הבין. אני *חושב* שהבנתי למה התכוונת במשל על המשל, אבל אשמח מאוד אם תסביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודע לקיומה של הבדיחה ואף מכיר, אא''ט, מספר גירסאות שלה, אבל לי אין שום יומרות ומצידי זה היה בסך הכל שעשוע, שעשוע קטן ותו לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי על המסר הזה כמה פעמים בכמה גרסאות.היכן ניתן למצוא את המקור ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל הרבי מצ'רניכובסקה הידוע בכינוי "הלמך" יען והיה שואל תמיד "למה?" | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |