בתשובה לאורי פז, 15/01/04 23:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עם כל הכבוד, ברל מת, ושכ''ג חי. לדבר טובות על המתים זה נחמד, אבל בסופו של יום, אתם לא תוכל לדון, ואילו עם שכ''ג תוכל. אז אולי כדאי שתשקול קצת את הטלות הרפש שלך, פן תמצא כי בינך ובין כל בני שיחך יש רק כעשירית המנין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שברור כי הדיאלוג ביני לבין *שוטה הכפר הגלובלי* אינו במישור האישי בכלל, אלא במישור הרעיוני. כך בכל אופן אני רואה את הדברים שהשבתי לתגובותיו. לא היתה לי כל כוונה לפגוע בו אישית. מי שמכיר אותי מקרוב יודע שאני לא מסוגל לפגוע בזבוב, אם לא להצטנע. רק שלפעמים תגובות שנובעות מתוך עמרציות מופגנת - מכעיסות אמוציונלית. כולי תקווה שהוא יבין זאת אל נכון. בכל אופן, מ*שוטה הכפר הגלובלי* סליחה על האמוציות המתפרצות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הייתי יכול להאמין לך שאתה דן במישור הרעיוני, אבל התרומה שלך לכל הדיונים כאן היא כמות גדולה של השמצות אישיות (שאתה טוען בתוקף שאינן אישיות), והבאת אנקדוטות מוצאות-מהקשר או סתם לא-מעניינות. צר לי, זה דיון במישור האישי. אם אתה רוצה דיון במישור העקרוני, מן הראוי שתמנע מלזרוק סיפורי-סבתא, ותתחיל להתמודד במילותיך שלך עם טיעוני האחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה חבל שאתה בוחר להגיב במישור אישי ולהשמיצני על לא עוול בכפי, רק בשל דעותי השונות משלך. עד שאתה אומר טול קיסם מבין שיניך - טול קורה מבין עיניך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איני משמיצך על לא עוול בכפך. היטלר, אהרון מגד, שטיינר, כל הזמן אנשים אחרים ואנקדוטות עליהם מככבים בהודעות שלך. את שכ"ג ואת אלון עמית כבר הספקת להעליב, ומי הלאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנקדוטות על היטלר, שטיינר, מגד ואחרים מככבים בתגובותי?! אנקדוטות בלע"ז הן: בדיחות. אז באמת, לפני שאתה מחליט לתקוף ולהשמיץ, תקרא טוב את המובאות של מגד, שטיינר ולהבדיל היטלר ימ"ש. את דעותיהם הבאתי כתנא דמסייע (בתור ראיה לטיעוני), ובכלל לא כאחד שבא לעשות מהם צחוק. ובכלל, קבל עצה טובה: אם יש לך בעיה מסוימת לקרוא מובאות על דפי האייל, אז אל תקרא אותם, דלג עליהם. זכותו של כל מגיב להביא ראיות חזקות דיו לטיעוניו, גם בדמותן של קולות אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרחתי לחפש במילון מרים-וובסטר: Main Entry: an·ec·dote וזה כל מה שאתה מציג לנו: סיפורים קצרים המתארים התרחשויות מעניינות, משעשעות, או ביוגרפיות.Pronunciation: 'a-nik-"dOt Function: noun Inflected Form(s): plural anecdotes also an·ec·dota /"a-nik-'dO-t&/ Etymology: French, from Greek anekdota unpublished items, from neuter plural of anekdotos unpublished, from a- + ekdidonai to publish, from ex out + didonai to give – more at EX-, DATE Date: circa 1721 : a usually short narrative of an interesting, amusing, or biographical incident אנקדוטות אינן ראיות. ראיות הן סטטיסטיקות, לצורך העניין, מן הסוג שנמנעת להציג לדובי. ראיות הם עדויות של אנשים מסויימים להתרחשות מציאותית ספציפית. יש לך, לצורך העניין, טענה פשוטה: היהודים טובים יותר ערכית מעמים אחרים. זה שכמה דמויות מסויימות מן העבר מסכימות איתך, זה נחמד מאד, אבל לא הסברת מאין הסמכות שלהם. למה לנו להשתכנע מהם? רוב עיסוקיו של ניוטון היו בתחום האלכימיה והאסטרולוגיה. כן היה לו עיסוק במכאניקה, והוא המציא את החדו"א. הפיסיקה של היום חבה לו חוב כבד בשל שני האחרונים, ובכל זאת, זו לא סיבה לרוץ ולעכו"ם, הלא-כן? או שאולי כן? על פי דיני הראיות שאתה מציג בדיון זה, על כל פיסיקאי שמכבד את עצמו לבנות לעצמו מפה אסטרולוגית חיש-קל, פן יבזה את מקצועו שלו ויחשב לאידיוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתברר שהצדק עם שנינו, בנוגע למונח אנקדוטות בלבד כמובן. טרחתי לחפש ב"מילון ספיר" של איתן אבניאון: אָנֶקְדּוֹטָה [מז] [ש"ע; נ'; אָנֶקדוטות] סיפּוּר מַעֲשֶׂה שהיה - קצר וּבַעַל עניין, מעשׂייה משעשעת, בדיחה, הלצה. במילים אחרות: גם סיפור קצר ובעל עניין וגם בדיחה מבדרת. ובמילון "רב מילים" מצאתי את ההסבר הבא: אָנֶקְדּוֹטָה - [מיוונית, 'דברים שלא פורסמו'] תיאור קצר ומשעשע של אירוע או של התרחשות; סיפור קצר המתאר דבר מוזר או מעניין, ובדרך כלל גם מבדח. למשל: 'הספר הזה מכיל אנקדוטות מחייי הנישואין המעלות חיוך על שפתיהם של הקוראים'. שווה בנפשך, שדבריהם של אהרן מגד, ג'ורג' שטיינר, מרק טוויין ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, אדולף היטלר ימ"ש - כלל לא מבדחים או מבדרים. לכל הפחות לא נכתבו בכוונות של ליצנות משעשעת נעורים. מקור סמכותם של אלה, המצוטטים כראיה לטיעוני, נובע מעצם היותם דמויות מוקרות בעולם או בקרב הישראלים. אנשי הגות ורוח אלה (פרט להיטלר, כמובן, שהיה אפס מאופס משחר ילדותו, וציטטתי אותו בבחינת: אפילו הוא השכיל להבין את שורש המלחמה שניהל להשמדת העם היהודי מעל פני תבל, ומה לנו כי נלין), חקרו ונתנו את דעתם על הסוגיה, והסיקו את אשר הסיקו. זה שאתה לא מסכים עם מסקנותיהם, זכותך הלגיטימית. אבל מכאן ועד הטלת ספק בהיותם אנשים פחות חושבים ממך, הדרך רחוקה מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, מר פז, כפי שכבר אמרתי במקום אחר, יש אנשים שכעסם הוא בבחינת מחמאה רבתי. אני מניח שאתה מרגיש אותו דבר לגבי. הבעיה שלי איתך היא לא המלים שאתה בוחר ולא העלבונות שאתה מטיח על העמרציות שלי, אלא בעיה כללית בדיבור עם אלה שראו את האור הגדול ובטוחים שייעודם הוא להאיר גם את עיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על דאגה, רבי נחמן מברסלב לימד אותנו: "מעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך". ולהבדיל, אהרן דוד גורדון, מאבותיה הרעיוניים של תנועת העבודה: "לא יהיה ניצחון לאור על החושך, כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך יש להגביר את האור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך מגבירים את האור? כמובן, בהעלבתם של אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף משהו שאנחנו יכולים להסכים עליו. נשאר, כמובן, העניין הקטן של מהו האור ומהו החושך, אבל אם אתה מבין את הסימטריה אפשר לחיות בדו קיום. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |