 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושש שלא הייתי כ"כ ברור. כל התגובה שלי נבנתה לקראת הפסקה שלפני האחרונה. אם בספרי הקודש אפשר למצוא *בדיעבד*, באיזו שיטה שלא תירצה, משולשים של תאוריה-הפרכה-תאוריה אז הספרים הללו הם מן מטא-מדע. אם כך הם חלק מעולם החקירה המדעי ולכן נתונים תחת הכללים או התובנות שבונות את המדע. כל מה שנסיתי לומר היה דבר פשוט- אי שפשר להחזיק רטורטית במקל בשני קצותיו. ואולי כן? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח. אפשר שספר יחזיק את האמיתות בלי שהוא קשור למתודולוגיה. אני חוזר לדוגמא יותר פשוטה: הרצף "אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת" מכיל, כמובן את כל המשפטים בעברית (אם אתה מתיר חזרות), כך שאם יש איזו אמת סופית שניתנת לניסוח במלים היא מתחבאת בתוכו. יש בעיה טכנית קלה של למצוא אותה, אבל היא שם. באופן דומה אם אתה מתיר כללים גמישים מספיק, האמת הסופית נמצאת גם בתנ"ך, בספר הטלפון ובפטריק קים. מה שנתון (בדיעבד) לביקורת מדעית היא השיטה שבה השתמשת כדי ל"פענח" את הטכסט, לא הטכסט עצמו. מכאן, הבעיה היא רק אצל מי שטוען שגם יכולת הפענוח עצמה הועברה לחז"ל מפי הגבורה. הנוצרים יכולים פשוט להגיד "כן, הכנסיה טעתה בפירוש כתבי הקודש כשלקחה את "שמש בגבעון דום" כפשוטו, אבל זאת רק טעות באינטרפרטציה". בניסוח אחר, מטא-מדע *לא* צריך לעמוד בכללים והתובנות של המדע, רק ההשלכות שלו על המדע צריכות. שמע, אני נשמע אפילו לאוזני הזוי לחלוטין, באיצטלא הפסאודו-תיאולוגית הזאת, ואני תמה מה היה ברל אומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איבדתי אותך, אבל לומשנה. בנתיים קראתי את המאמר הזה על ה"אמת", ואפילו כתבתי לו תגובה שאולי תעניין אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש בלי לתאם איתי, הני"ט פרסם שתי כתבות מתאימות. האחת מספרת על פרופסור לספרות אנגלית מאונ' סטנפורד, פרנקו מורטי, שכתב ספר חדש בו רוצה לחקור "ספרות בלי הטקסטים. החלום הקטן שלי הוא להעביר שעור בספרות שיהיה דומה יותר למעבדה מאשר לאקדמיה אפלטונית". במקום קריאה קפדנית של טקסטים, ציטוטים מאותם ספרים קנוניים, הוא מציע "מודלים אבסטרקטיים השאולים מהמדע", מודלים כמותיים המיוצגים בגרפים, קוי זמן ומפות. לא קשה לנחש למה אני חושב שזה רלוונטי לפרשנות תורנית הנסמכת על מניפולציות טקסטואליות שמונעות מתגליות מדעיות (למרות שזה לא אותו הדבר כמו המחקר של מורטי, עד כמה שאני מבין מה הוא עושה). השני, מאמר הסוקר את האתר של ג'והן ברוקמן, ששאל אנשי מדע ואינטלקטואלים "מהו החוק שלך?" וכוונתו "ישנו איזה חלקיק חוכמה, איזה חוק טבע, איזו תבנית דמוית חוק, גדולה או קטנה, אותה זיהית ביקום ושהיית מעוניין שתקרא על שמך". ז"א, מהו החוק האוניברסלי שיכול לאגד בין אריסטו - הטבע מתעב ריקנות, חוקי הגרויטציה של ניוטון, וחוק מרפי - אם דבר מה עשוי להשתבש, הוא ישתבש. בין 150 המשיבים היו דוקינס, קורצווייל (מהשמות המוכרים). אהבתי את התשובה של הפיזיקאי אנטון זיילינגר "חוק יסוד: אין חוקי יסוד". גם השחקן אלן אלדה כתב משהו מעניין (אבל נדמה לי שהוא לא חידש כ"כ) "חוק יסוד: כל החוקים הם מקומיים". תשובתו של איש התוכנה קאי קראוס משעשעת וחכמה, I Think...there...4a.m. אולי אפשר לתרגם אותה "אני חושב...לחינני...כים (כמו ים)". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |