בתשובה לדובי קננגיסר, 11/03/01 16:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פחות מדי יציבות? תסכים איתי שעודף יציבות זה גם לא טוב. הממשלה אמנם נפלה אחרי שנה וחצי, אבל קרה הרבה מאוד מהבחינה המדינית בתקופה זו, אני לא בטוח שהיה כל כך הרבה בלאגן או שהממשלה הייתה נופלת בלי זה. תוצאות הבחירות אולי מראות שהייתה סיבה טובה לבדוק את רצון העם שוב (אני אישית מאמין יותר שמדובר היה בתגובה רפלקסיבית כנגד השלטון, לא משנה מי הוא). כתבתי בעבר על הבעיה שבמדינה שלנו הנושא המדיני כל הזמן בראש סדר העדיפויות והנושאים הכלכליים-חברתיים נדחקים הצידה ולא נראה שהמצב הולך להשתנות בעשורים הקרובים. לדעתי, בטווח הארוך, מעט מאוד תלוי בנו מהבחינה המדינית, אך הנושאים החברתיים חייבים טיפול היום, מכיוון שמדובר בתחום שדורש השקעה ארוכת טווח בלתי פוסקת, אחרת תהיה בכיה לדורות. כן, כבר מותר להתחיל לבכות על ההתדרדרות המתמדת בנושאי הפשע, האלימות, הסמים והפערים הכלכליים, תוצאה של עשרות שנות הזנחה. אין לי דעה מגובשת בשאלה של צורת הממשל המועדפת. לפעמים, דווקא משום שדבר מסויים נמצא בראש סדר היום התקשורתי, הטיפול בו לוקה בגלל פופוליטיזציה של העניין. הנושא עובר לפסים שטחיים ביותר המתאפשרים על ידי דיון בתקשורת. כל צד מנסה למכור את גישתו כמו שמוכרים סבון בעטיפה. היחצן הטוב ביותר בד"כ זוכה בפופולריות של הציבור, והפוליטיקאים מתישרים על פי הקו הפופולרי. דוגמא חיה היא הסכם אוסלו שנמכר לציבור על ידי עטיפתו בעטיפה יפה של שלום, אף שלא היה לכך כל בסיס מראש (על פי דבריו של שלמה בן-עמי בשבוע שעבר). לסיכום, נראה שקצת שסטיתי מהנושא, בכל מקרה השיטה הטובה צריכה להיות זו שתטפל גם בנושאים המשניים ולא רק בביטחון. השיטה של פתק אחד הביאה עשרות שנות הזנחה של הנושאים החברתיים-כלכליים, אולי היה צריך לבדוק עוד כמה שנים את השיטה של שני פתקים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מביאים את שתי הדוגמאות של נתניהו וברק כדוגמא להיעדר היציבות של הבחירה הישירה. האמת היא הפוכה לחלוטין. ללא הבחירה הישירה היה ברק מועף מהשלטון כבר כשנסע לקמפ דיוויד, והייתה מוקמת ממשלה ימנית בתמיכת 61 ח"כים. ללא הבחירה הישירה ייתכן גם שנתניהו היה מסולק ב-97', במרד פנימי בתוך הליכוד, ומוחלף באיש ימין אחר. יכולתו (המצערת) של ברק להמשיך ולשלוט ללא רוב בכנסת ובעם במשך זמן רב, תוך שהוא גורם נזק גדול כל כך היא תוצאת היציבות שתרמה הבחירה הישירה. יכולתו (המצערת) של נתניהו להמשיך שלוש שנים בתפקיד, כשהוא מעורר את סלידת הימין והשמאל כאחד, גם היא תוצאה של אותה יציבות. ההצדקה לביטול הבחירה הישירה אינה הבאת יתר יציבות, אלא ההיפך הגמור : מניעת מצב שבו שלטון שאיבד את אמון העם והכנסת יישאר "יציב" על מכונו. והסטטיסטיקה אינה משקרת - משך זמנם של ממשלות ברק ונתניהו (שנתיים ורבע בממוצע) הוא ארוך במעט מזמנה הממוצע של ממשלה רגילה בישראל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |