|
||||
|
||||
המאמר כאן http://bananot.com/articles/484 (איזו פדיחה, רפרנס לעצמי...) מציג אחת מתוך הרבה השפעות בעיתיות של הטלוויזיה. |
|
||||
|
||||
איזו פדיחה, רפרנס ל''בננות''... |
|
||||
|
||||
כן, זה קורה גם במשפחות הכי טובות (קל וחומר...) אבל קח דקה וקרא את המאמר. אני חושב שהוא שווה הצצה. |
|
||||
|
||||
קראתי, ואתה צודק: היה שווה הצצה. אבל להוציא את הטלוויזיה מהבית לא בא בחשבון כלל. זה בטח יישמע פלצני להחריד, אבל מה לעשות, זה נכון: רוב הצפיה שלי היא בערוצים מרובי פרומו אבל מחוסרי פרסומות (יוצאים מן הכלל הזה הם שידורים מה NFL, אבל גם שם רוב הקטעים שבארה"ב מנוצלים לפרסומת מתמלאים בפרומואים ובזוטות אחרות). |
|
||||
|
||||
(תשובה גם לרוניכ) אני גם לא מקבל שלטלוויזיה יש השפעה כזו דמונית (מעבר לבזבוז זמן שניתן להשקיע במקומות אחרים). זה לא חוכמה להביא תאוריות כאלו שאינטואטיבית נשמעות הגיוניות, השאלה אם הן מגובות באיזשהוא מחקר השוואתי. מעבר לכך, ניסיוני האישי 1 מהווה דוגמא נגדית ולכן אני לא מקבל אוטומטית את הטיעונים הללו, מצטער. 1 בתור ילד שגדל בתקופת הטלוויזיה ללא פרסומות, אני יכול להעיד שהתחרותיות החברתית ה"טבעית" גרמה לי ולילדים שהכרתי, להתעסק במראה חיצוני, בגדים, רכוש וכו' (אבל לא "רק" בזה עסקנו). בהשוואה לאחותי הקטנה שכן גדלה בתקופת ערוץ 2 , הוידאו ושאר ירקות, אני לא רואה את ההבדל הגדול. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |