|
||||
|
||||
קצת סדר (כמו שאני מבין אותו): תיארת נכון את "אלוהי הפילוסופים", דווקא כשכתבת על "האלוהים האחר": יחיד, מוחלט, אינסופי, בלתי ניתן להכחשה, מקור המציאות, וכו'. כדוגמה ל"אלוהי הפילוסופים" ניקח את "גיבור" ספרו של יובל שטייניץ, "טיל לוגי מדעי לאלוהים וחזרה", שטחי אבל קריא, בעברית, ואני חושב שמייצג לצרכינו - כלומר, זה יתפוס עבור רוב הפילוסופים שמצדדים בקיומו של אלוהים מטפיזי. שטייניץ יסכים איתך, דומני, שאל שאתה מניח את אפשרות אי-קיומו הוא אליל. אבל זאת הוא לא עושה. ההיפך, הוא טוען, פחות או יותר, נגד האפשרות שאינו קיים. ברור שלשם כך הוא צריך לפחות *להראות* את הטענה שהאל אינו קיים, כדי להתווכח איתה. כמובן שאפשר להתווכח, מהכיוון האתיאיסטי, עם תפיסה כמו של שטייניץ - והיו כאלו שעשו זאת, גם ב"אייל הקורא". מה שיותר רלוונטי כאן, בעיני לאל כמו "אלוהי הפילוסופים" יהיו כמה בעיות למלא את התפקיד שמייעדת לו דת משה וישראל. למשל, לעשות (בעבר) את מה שכתוב במקורות שהוא עשה. לכן, עלולים רבים המאמינים (באופן שכלתני) באלוהי הפילוסופים, ובוודאי הכופרים בו (באופן שכלתני), הטוענים שאין אלוהים, להגיע לאותה מסקנה: חוסר הבדל מהותי בין דת משה וישראל לפגאניזם. |
|
||||
|
||||
לא יכולתי להסביר את זה טוב יותר. |
|
||||
|
||||
ולכן כתבתי "שלמעשה אני מדבר על היחיד _שניתן לדבר_ עליו בתור אין סופי, בלתי גבולי וכדו'." ההבדל ביני לבין שטייניץ זה בצורך להוכיח - שטייניץ מתעקש להוכיח את המובן מאליו ועל כן אין מושא הוכחתו מובן מאליו. החלק המעניין בספרו של שטייניץ, לטעמי, הוא ההשוואה המעניינת בין האתאיזים לאלילות. אפשר לקחת את השוואתו צעד אחד קדימה גם לתחומי התרבות כדי להבין איך תרבות של ניו איג' צומחת מתרבות פוסט מודרניסטית - לא רק כתרבות נגררת של חברתה, שהבשילה עם הזמן, אלא כיצד הניו איג' הוא ממש שורש הפוסט מודרניזים. הנושא רחב דיו ליותר מכתבה אחת וגם כמות ההקבלות והנושאים שניתן לכרוך היא רבה ואני מה לעשות עצלן מדי. |
|
||||
|
||||
כלומר, אלוהים הוא טאוטולוגיה ותו לא? |
|
||||
|
||||
בלי לדעת מה משמעו המדוייקת של המושג אני יכול להשיב תשובה שלילית. מהסיבה הפשוטה שכל הדיון פה הוא אך ורק דרכים בהם אנחנו מדברים על אלוהים אבל האמת היא שאין שום מילה, מושג, אידאה נבראת שיש לה תפיסה כל שהיא באינסופיותו. עיין בתגובתי הבאה ליוסי. |
|
||||
|
||||
טאוטולוגיה הוא מושג שמוכיח את עצמו, או יותר נכון - שאינו יכול להיות לא נכון (נגיד, ''מחר ירד גשם, או לא''). הטענה שההגדרה של אלוהים היא שהוא קיים (או שזו חלק מההגדרה שלו) מרוקנת את הדיון מתוכן. אין מקום להגדרה כזו בדיון אמיתי, שכן באותה מידה אני יכול לטעון שההגדרה שלי של אלוהים כוללת את אי-קיומו. |
|
||||
|
||||
אכן לדיון בשאלה אם יש אלוהים או לחילופין מהו אלוהים אין כל משמעות כי כבר בשלב השאלה ההנחה הסמויה היא טעות וכל תשובה שתתבסס על ההנחה תטעה גם היא. מה שאני בא להסביר פה הוא הגיחוך בהשוואה בין פאגניזים לאמונת היהדות. הבנתי בערך את הסברך למילה טאוטולוגיה- אבל הדוגמא שהבאת טעונה חידוד. הרי המשפט: "מחר ירד גשם, או לא"- מתפרק ל2 משפטים שכל אחד מהם יכול להיות נכון או לא. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |