בתשובה לדב אנשלוביץ, 03/03/01 11:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון שהמצב לא היה מושלם אף פעם, וגם, כנראה, לא יהיה. אבל הפלישה הישראלית ללבנון לא פתרה את הבעיות שהיא באה לפתור, ולמעשה רק דרדרה אותו (ויצרה בעיות נוספות כמו בחיזבאללה). והשיטה של לנסות שוב ושוב לפתור את אותה בעיה באותה דרך שלא עובדת היא לא אינטלגנטית (אם כי אולי משעשעת), ניסינו פעם ופעמיים אפשר לראות שזה רק דירדר את המצב, אולי בפעם הבאה ננסה בדרך שונה. הפילוסופיה שלי (אני לא יכול לדבר בשם אמיר) היא שצריך לחשוב בהתאם לנסיבות מתי ללכת ומתי לרוץ ולא לצאת מנקודת הנחה שריצה טובה מהליכה (מה גם שנראה לי שהגישה שלך היא זו שתומכת ב''שינה'' אנחנו בלבנון - אז למה בכלל לצאת משם הרי זה בטח לא יפתור כלום). לא רק אמיר אומר שיש בעיה עם שבויים לבנונים בישראל, ושוב הנסיון לחטוף לבנונים בתקוה שזה יתן לנו מידע על שבויינו הוכיח את עצמו כלא מוצלח ולכן צריך לחשוב (אולי) על דרכים אחרות, אבל במסגרת קיבעון הכוח הישראלי פשוט ננסה לחטוף עוד לבנונים, ואולי אפילו נחסל את נסראללה ואחד מיועציו (בתוספת כמה אוברי אורח) ואז (באופן מפתיע לחלוטין) חיזבאללה יגיב באלימות ותוכל שוב להגיד לי שהנסיגה גררה רק אלימות. אני אומר שצריך לפנות את ההתנחלויות ללא קשר לאלימות עתידית בלבנון (וגם ללא קשר לאלימות הקיימת בשטחים, אמרתי את זה הרבה לפני האינתיפאדה הראשונה). את ההתנחלויות צריך לפנות בשביל לעזור למדינת ישראל לצאת מהפלונטר המדיני, ולעלות את הרמה המוסרית הישראלית. זכות השיבה היא כמובן נושא שונה לחלוטין (שגם אותו צריך לפתור - אבל גם הערבים יצטרכו להתגבר כל כמה מקבעונות חשיבה שלהם) לא אמרתי שאני מאמין לחיזבאללה, אמרתי שאם החיזבאללה אומרת שהשמש זורחת בבוקר, אין סיבה שנטען שהיא זורחת בצהריים (אנחנו נראים מגוחכים כתוצאה מזה), אין סיבה (שידועה לי) שנחזיק בחוות שבעא לכן מתבקש שנעזוב ונעמיד את החיזבאללה (ואת לבנון) במבחן אמת. לא טענתי שיש ''פתרון'' סמוי מעמנו, טענתי, ואני טוען, שיש פתרונות (לשיפור המצב, לא להביא למצב מושלם, כמובן) בהם אנחנו לא דנים מהפחד מ''הלא נודע''. הגישה אותה אתה מעלה היא הגישה הסטאטית שאומרת כל שינוי שננסה לעשות הוא בהכרח שינוי לרעה (ולי זה מזכיר אדם שנקלע על עץ שמסביבו מסתובבים אריות - במילים אחרות פחד) הגישה אותה אני מנסה להציג היא גישה של בדיקה מחדש של המצב, מה אפשר לשנות בו, מה כדי לשנות בו, ואז לפעול בהתאם. בנוסף לכך הגישה שנסיגה מחוות שבעא היא ''תשלום'' היא גישה לא כנה, מדובר באדמה שאין לנו שום רווח ממנה והרבה הפסדים, ולכן מדובר בהורדת עול. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי בשנים האחרונות ניסינו ללכת בדרך שאתה מציע. מצבה המדיני הכללי של ישראל הדרדר בשנים האלה לאין ערוך.אין על כך ויכוח. אמרתי "זכות השיבה" כי זה מה שנותר .את היתר כבר זרקנו או כמעט את הכל זרקנו. לפני שבע שנים הערבים לא העזו להגיד את המילים האלה "זכות השיבה". עכשיו הם לא מתבישים להגיד זאת בריש גלי, אתה ואמיר מקבלים זאת חלקית, הם התחילו לדבר עכשיו גם על גבולות החלוקה, ואם יעברו גם את הגשר הזה ידרשו גם את היתר. מדוע לא ? דרככם היא מתכון בדוק לחיסול ישראל. אבל אולי זה טוב ? בקרוב בודאי תחשבו על כך ללא עזרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שישראל, חלקית, התחילה לשנות את דרכה בכיוון הנכון. אבל בהחלט יש ויכוח האם מצבה הכללי (=כלכלי, מדיני, חברתי, מוסרי ומדיני) של ישראל הדרדר דווקא בשנים האחרונות (בנוסף לכך, אני משוכנע, שאם נלך בדרכי, יהיו מספר שנים קשות, לפני שיתחיל השינוי לטובה, והעובדה שישראל לא מוכנה להתמודד עם קשיים מעידה על העובדה שבנוסף לפחד אנחנו מונעים גם על ידי חולשה), כמו שאמרתי "ויתור" על משהו שלא מועיל אינו ויתור ובטח לא זריקה. עוד לא פירקנו את ההתנחלויות, עוד לא יצאנו מרמת הגולן, עוד לא שיחררנו את האסירים ללא משפט, והחשוב מכל עוד לא סיימנו (באמת) את הכיבוש בגדה ורצועת עזה. לפני עשר שנים הערבים לא דיברו על גבולות החלוקה אלה על השמדת ישראל, לפני עשר שנים הערבים לא דיברו על זכות שיבה אלא על זכות גירוש... אני לא מקבל את זכות השיבה (לא חלקית ולא באופן שלם) ואני לא דוברו של אמיר. כמו שציינתי גם לערבים יש קבעונות מחשבתיים שהם צריכים ללמוד להפטר מהם. דרכי (אני מדבר בשם עצמי בלבד, את הדיונים שלך עם אמיר תשמור לאמיר) היא הדרך לקיום ארוך תווך לישראל השיטה של לבנות על הכוח יכולה לעבוד לאורך תקופה מסויימת אבל במלחמה הטוטאלית הראשונה אותה נפסיד באמת (ואם נדאג שתמיד יהיו מלחמות, סטטיסטית נפסיד באחת מהן, והפסדנו כבר בכמה "קטנות") תהיה עצובה... לעומת זאת במידה ונצליח להגיע למצב שחלק משכיננו רוצים שישראל תהיה לידם כמדינה דמוקרטית מערבית וחזקה, נוכל להמנע מאפשרות "חיסול" שמפחידה אותך כל כך (ושוב אנחנו חוזרים לפחד שמניע אותך תוך כדי הצהרה אל אומץ בלתי נדלה - האומץ לא לעשות כלום מקביל לחוזק להרביץ לילדים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינת ישראל לא התקדמה בכיוון של שלום אמת. היא הקימה לה יודנראט בשטחים, שיעזור לה לתפוס מחבלים, ובזאת זה נגמר. מדינת ישראל לא נסתה לשפר את יחסיה עם הפלסטינים, המשיכה במדיניות פשעי המלחמה שלה, לא נסתה לשפר את כלכלת הפלסטינים,וכו'. בנוסף לזה, היא לא הקפידה על התחייבויות הפלסטינים - הפסקת ההסתה, וההגבלות על הנשק ברשות. כל אלו מראים שישראל לא באמת הייתה מעוניינת בקיום ההסכם. ההסכם אפשר לה לבנות התנחלויות ולדחות את החזר השטחים עוד ועוד. כל עוד לא נוסתה הדרך בה דוגל השמאל, אלא רק הדרך בה דוגלים גנרלים שקוראים לעצמם שמאל, אי אפשר לדעת. את זכות השיבה הם העלו כבר אז, אבל ישראל אמרה שזכות השיבה תדחה לשלב מאוחר יותר של המו"מ. זה שהציבור הישראלי חשב שזה ישכח ויעלם, זו בעיה שלו. לא פתרון חלקי לזכות השיבה, פתרון מלא, שכמובן יהיה בהתאם ליכולת הקליטה של ישראל ולמצבה הכלכלי. גבולות החלוקה מוכרים כגבולות ישראל מימי הפסקת האש, ולמעשה די ותרו עליהם כבר אז. אני בספק אם העולם המערבי ידרוש נסיגה מגבולות 49, נוכח העובדה הפשוטה שלא מדובר בהם בעם כבוש. וכמו שאמרתי - אני לא אתנגד להחזרת השטחים האלו בדרך אלימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מבין נכון, גם ההפרות של ההסכמים מהצד הפלסטינאי זה באשמתנו? וואו. תגיד, אם מישהו מחטיף לך אגרוף בפרצוף, אתה גם בועט לעצמך בביצים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה פשוטה: לא, אתה לא מבין נכון. זה שישראל אשמה לא אומר שהפלשתינים נקיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שישראל צריכה לדאוג לכלכלה הפלשתינאית? אולי שיפור המצב הכלכלי בשטחים הוא אינטרס ישראלי, ואולי לא. מה שכן, בהתנהלותם בחודשים האחרונים הוכיחו הפלשתינאים שהם מקדשים ערכים לא מוחשיים, דוגמת כבוד ,ומוכנים להקריב למענם את קיומם הפיזי. כל עוד לא תשתנה תפיסת עולמם הפרימיטיבית, יקשה על ישראל עד מאוד לשקם את הכלכלה הפלשתינאית גם אם תחפוץ בכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד ישראל אחראית עליהם, היא אחראית לקיומם, וכתוצאה מזה - לכלכלתם. ישראל בוחרת להצמיא ולהרעיב אותם, להטיל איסור על מעבר סחורות וכו'. ואגב, גם הציונות מקדשת ערכים כמו כבוד, וזה לא מפריע למדינת ישראל לדאוג לעצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שהוזכר לרוב, חוות שבעא מצויה במורדות הר דוב, כך שמסירתה ללא מסירתו תקשה על הגישה לבסיס המודיעין שבראשו. בכך החשיבות הטקטית המוצהרת של חוות שבעא לשני הצדדים. המובנים האחרים נדונים כאן ואמנם כפי שציינת לא ניכרת בהם חשיבות מסוימת לנקודה הגיאוגרפית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקן אותי אם אני טועה (מה שבהחלט יכול להיות), אבל ,לפי מיטב ידיעתי, גם הר דוב הוא שטח כבוש. בנוסף לכך צריכה להשאל השאלה, האם אין דרך אחרת להגיע להר דוב, והאם אי אפשר להקים את אותו בסיס במקום אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מקום הנקרא חוות שבעא. מדובר על סדרה של ''יישובי קיץ'' - מזרעות בערבית - שהיו עזובות בחורף, ובקיץ שהו שם רועים לבנוניים. למשל מזרעת זבדין, מזרעת כפר דורא ועוד. שטחן של כל המזרעות האלו מתקרב לחצי מכל שטח החרמון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי החלק הישראלי בחרמון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |