 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר לא שמעתי את להקת YES שלושים שנה בערך ואין לי מושג איך הוא מצלצל לאוזן בת זמננו. אבל בימים ההם שמעתי עשרות רבות של פעמים את האלבום הכפול Tales from Topographic Oceans, היה משהו ממסטל בקולות הגבוהים ומשיכות הצליל של הסינתיסייזרים (אבל זה לא הדבר היחיד הממסטל שהיה בשטח). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וזה מעלה בטבעיות את השאלה, איזה חלק מהמוזיקה שנוצרה בסיקסטיז-סבנטיז היתה שורדת את מבחן ה-"בואו ננסה את העשור הזה שוב-פעם רק בלי הכימיקלים ונראה איך זה נשמע"? כמובן שחלק ניכר מהמוזיקה הזו לא היה *נוצר* בכלל ללא אותן מולקולות קטנות... אגב, גם פרקים נכבדים במתמטיקה נכתבו "תחת השפעה" בעשורים הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק עצום, לדעתי. אבל זו רק תואנה לספר שהאזנתי אתמול לגרסאות ה"עירומות" של שירי Let it Be ונהניתי עד מאוד. יש להם איכויות שונות מאלה של הגרסאות המוכרות, הם הרבה יותר חיים ובועטים, וההשוואה עצמה מרתקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "עירומות"? אנפלאגד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Let it be בלי העיבודים של אל ספקטור (אא"ט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיל "Wall of Sound" ספקטור. מצבו כיום לא משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיל "חומות סאונד" "איזה מלך הוא היה" ספקטור. פיל ספקטור היה המפיק הראשון במוזיקה הפופולרית - או לפחות המפיק הראשון שעבודתו קיבלה משקל עצום במיסחור החומר המוזיקלי, וששירים שהפיק קיבלו חתימה מיוחדת. גם שירי הפופ הטפשיים ביותר (ראו "דה דו ראן ראן") הפכו אצלו לסערות שוצפות וסוחפות. הקסם היה נעוץ בשתי שיטות עבודה: א. יצירת צליל שכבתי ומעובה על ידי שימוש בהמוני כלים, כולל כלים ששייכים לקלאסי ולג'אז (אם לחזור ל"לט איט בי", ספקטור הוא זה שהוסיף את מפלי הכינורות מאחורי הפסנתר של פול מקרטני ב"דרך הארוכה והמתפתלת". ב. במהלך העבודה הוא נהג לבדוק את עצמו בהאזנה לשיר מתוך רמקול זעיר. זה איפשר לו לדעת איך הסאונד יישמע ברדיו של מכונית פרטית - מדיום שהצעירים היו מעין קהל שבוי שלו, בגלל הרגלי הבילוי בשנות החמישים והשישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת. LET IT BE בלי פיל ספקטור? מה עוד, בלי לנון? בעולם הקטן שלי פיל ספקטור הוא אל ממדרגה ראשונה. יש לי דיסק של העבודות המוקדמות שלו שאני שומעת כשאני מבשלת, ובחיי שהאוכל יוצא יותר טוב (זוגי טוען שיש לו כבר אפקט פבלובי - כל פעם שהוא שומע את הסופרימס הוא נהיה רעב...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי התאוריה הפסיכולוגית-בגרוש שלי, אנשים אוהבים לשמוע גרסאות "רזות" יותר של שירים (אנפלאגד, חי, או כמו כאן - גרסה פחות מופקת) כי זה מאפשר לדמיונם להשלים את מה שהם אהבו בהפקה המקורית ולזרוק את מה שלא. חלק ניכר מהלהיטים שנשמעים טוב אנפלאגד היו, לדעתי, כושלים אילו יצאו לאור אנפלאגד *במקור* (קשה להוכיח זאת, כי זה דורש מהקהל לשכוח את העיבוד שהוא מכיר). זה נכון, כמובן, לשירים בהם ההפקה משחקת תפקיד חשוב, ולדעתי יש לא מעט כאלה. עם זאת, שירי החיפושיות אינם כאלה בהכרח, ואני סקרן להקשיב ולראות מה יצא. לשיר ממש גרוע אין עתיד גם בידי מפיק טוב. אבל מפיקים מוכשרים - ויש לי רשימה! - מסוגלים להפוך את הסביר למדהים, את הטוב מאוד לנצחי, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא אולי דוגמה ממש טובה לעניין השיא במקור הוקלט רק אם גיטרה ושפול שלח למפיק הוספו באולפן הטופים והגיטרות החשמליות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שהשיר לא רק הוקלט אלא אף הופץ באלבום מוקדם של הצמד, ולא זכה להצלחה. כעבור זמן, בתקופה שפול סיימון חי באנגליה, החליט המפיק (לא זוכר מי זה היה), על דעת עצמו, להוציא גרסה חדשה של השיר, וזו זינקה לראש המצעדים. עם זאת, עד כמה שאני מסוגל לשפוט אחרי ששמעתי את השיר מאות פעמים בכל מיני גרסאות, זה בעיני דווקא אחד השירים ש-''נשמעים טוב גם על מסרק'', כמו שאומרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מביין כל הבוטלגים של פול סיימון שיש לי יש בוטלג בשם PAUL SIMON SONG BOOK ששי פול שלח לארט סרט עם 12 או 13 שירים חדשים רק בליבוי גיטרה וזה מדהים גם הבוטלג של המופע של BOOHANDS מדהים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השירים באלבום הזה נשמעים "חיים" מאוד, ומעבר לזה גם מקבלים דגשים שנעלמו בהפקה של ספקטור - גיטרה פה, אורגן שם. לפעמים זה מעניק לשיר כוח יותר מאשר תזמורת שלמה. זה לא אומר כמובן שהם טובים יותר בגרסה הרזה (across the universe למשל נשמע טוב יותר אחרי הבישול). פשוט, ההבדלים מעניינים, בעיקר למי שמכיר את המקור בעל פה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שאנסה להשיג את זה. תודה על האיזכור! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |