|
||||
|
||||
הבהרה ליתר ביטחון: ההשוואה צ"ל בין אוטולנגי לבין קלוג. גם מבחינת סוג הכתיבה וגם מפני שדבריו של ק' הם בתגובה לדבריו של א'. |
|
||||
|
||||
אוקיי. ההעדפה שלי עומדת בעינה. חוץ מהחלקים הבעייתיים בדבריו של אוטולנגי שהועלו על ידי קלוג, ישנו צמד המשפטים התמוה הזה: Many equate Israel to Nazism, claiming that "yesterday's victims are today's perpetrators": last year, Louis de Bernières wrote in the Independent that "Israel has been adopting tactics which are reminiscent of the Nazis". This equation between victims and murderers denies the Holocaust. כן, לזהות בין ישראל לנאציזם זה לא רק תמוה, שכן ישראל היא מדינה או חבל-ארץ, ואילו הנאציזם היא אידיאולוגיה, אלא גם שגוי ומגוחך — אבל זה, כשלעצמו, לא מהווה הכחשת שואה, וודאי שלא מדובר, כשלעצמו, בהשוואה בין הקורבנות והרוצחים — מיעוט זעום מן הישראלים הוא קורבן ישיר של השואה.והציטטה בה משתמש אוטולנגי על מנת לתת תוקף לטענתו כלל אינה מזהה את ישראל לנאציזם, אם כי סביר להניח שהשימוש בנאצים שם הוא מגמתי (גודווין!). ובל נשכח שכל המדינות המודרניות משתמשות, בין היתר, בטקטיקת מכת-המחץ ששימשה לראשונה את הנאצים, אך משום מה זה לא מטריד אף-אחד. אף-על-פי-כן, ציטטה זו אינה ראיה ישירה לטענתו של אוטולנגי. האם עלינו להבין שכל משפט המכיל את "ישראל" ו"נאצים" על נטיותיהם הוא משפט מגמתי ואנטישמי? |
|
||||
|
||||
ברגע שאומרים שהנאצים לא עשו דברים גרועים יותר ממה שישראל עושה היום, מקטינים את השואה למימדים מזעריים שהופכים אותה לסתם מקרה אחד מני רבים בו כמה חפים מפשע נהרגו. |
|
||||
|
||||
או, לחילופין, מקצינים ברמה מגוחכת את מימדי פעולות מדינת ישראל כלפי הפלסטינים. אלה אינם דברים שקולים. |
|
||||
|
||||
1. סתם מתוך סקרנות: עמדתך היא תוצאה של קריאת שני המאמרים והשתכנעות דווקא מזה של קלוג, או שחשבת כמותו גם קודם? 2. לשני הכותבים יכולת טיעון טובה, ואני לא חושבת שמישהו ישתכנע מאחד מהם לכאן או לכאן, לא אם זה הבסיס היחיד שלפיו הוא שופט. אישית, אני חושבת ששניהם קצת צודקים וקצת לא. אבל אין לי חשק, ואני גם לא רואה טעם, להתחיל להתמקח על כל פסקה או משפט בדבריהם. 3.ברור לי לגמרי, שעמדה אנטי-ציונית, או ביקורת על ישראל, אינן בהכרח אנטישמיות. כשם שברור לי מעל לכל ספק, שיש שם, בין האנטיציונים ומבקרי ישראל, גם כאלה שהם אכן אנטישמים; ועבור אנשים אלה האנטיציונות ו/או אנטי-ישראליות מהווה מוצא "מכובד" מבחינת תקינות פוליטית, למה שאינו תקין פוליטית. הבעיה היא שאין קווים ברורים בין סוגי הביקורת השונים, ולא תמיד קל לדעת למה מישהו אומר את מה שהוא אומר. לפוליטיקאים הישראלים נטיית יתר לצעוק "אנטישמיות" גם שלא לצורך. אבל לפעמים הצעקה הזאת מוצדקת. ולמבקרי ישראל נטיית יתר לצעוק "השתקת ביקורת מוצדקת בטענת "אנטישמיות"!" ולפעמים הם צודקים, ולפעמים לא. העסק באמת מאוד מורכב. אולי היחסים בין ישראל ואירופה לא יכולים להיות נורמליים, לא במאה מאתיים השנים הראשונות אחרי המלחמה ההיא... עצוב, אבל זה מה יש. |
|
||||
|
||||
1. אני חושב שהייתה לי העמדה של קלוג לפני שקראתי את המאמר שלו. 3. נו, אז נראה שאת נמצאת איפשהו באמצע ביניהם. הבעיה היא שהכותבים הנכבדים נותנים כל-כך הרבה מס-שפתיים לעמדת "יריביהם" שקשה למצוא נקודות עקרוניות שבהן הם חולקים. לכן, אני נאלץ להתמקד בפרטים ובזוטות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |