|
||||
|
||||
שְׁמִי פְרַנְסוּאַ, וְהוּא לְבָז, יְלִיד פָּרִיס עַל-יַד פּוֹנְטוּאַז, וּבְחֶבֶל שְׁתֵי-אַמּוֹת אָחוּז יִלְמַד גְּרוֹנִי מִשְׁקַל עַכּוּז. זה מתוך "פגימות", ספר תרגומים מעניין מאוד של ויזלטיר. בהערות מוסבר כי השיר נכתב, כנראה, בשלהי 1462, לאחר שויון נאסר בעוון השתתפות בתגרה שבה נהרג אדם. הוא נדון למוות בתלייה וגזר-הדין בוטל יותר מאוחר (אך ככל הנראה לא מאוחר מדי). כמה משיריו מצאו את דרכם ל-"אופרה בגרוש", אחרי שעובדו בידי ברכט. ללמדנו, שוב, שאין חדש וגו'. (אגב, למה אָ קמוצה נראית, אצלי לפחות, כאילו היא פתוחה?) |
|
||||
|
||||
במילה ''לבז'' עדיף שהבי''ת תהיה פתוחה. במילה ''שתי'' יש להדגיש את התי''ו. |
|
||||
|
||||
1. מדוע? לא כך הוא אצל ויזלטיר. 2. כמובן. נכשלתי במקלדתי. |
|
||||
|
||||
לו היה זה קטע תנכ''י, היה קמץ במילה ''בז'' בסוף פסוק או באתנחתא. כאן זהו רק סוף השורה הראשונה. אני מסכים שזו לא שגיאה של ממש ולכן כתבתי רק ''עדיף''. |
|
||||
|
||||
מה הכלל שאמור לומר כאן, תנועה גדולה בסוף פסוק, תנועה קטנה אחרת? והאם הפסיק לא משול לאתנחתא? |
|
||||
|
||||
כאשר יש סגול או פתח בהברה מוטעמת באתנחתא או בסוף פסוק, הם הופכים פעמים רבות לקמץ. למשל: "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי", "רֶגֶל תַּחַת רָגֶל". בספרי אמ"ת - איוב, משלי ותהילים - תשתנה התנועה רק אם הטעם הוא "עולה ויורד" או סוף פסוק, או אם הטעם הוא אתנחתא ואין "עולה ויורד" בפסוק זה. הכלל תקף רק במקרא, פרט למקרים נדירים, כמו "בורא פרי הַגָּפֶן". בעברית מודרנית אין משתמשים בכלל זה, אך מובן שלמשורר שמורה החרות לכתוב כראות עיניו. מכיוון שבכל "פסוק" משתנה התנועה רק בהפסקה העיקרית, מוטב היה להשאיר את ה"בז" בפתח. ועוד הערה אחרונה: למרות מה שכתבתי, בתנ"ך תמיד יש פתח ב"לבז", גם כאשר היא מופיעה בסוף הפסוק או מוטעמת באתנחתא. |
|
||||
|
||||
תודה - מוזר ומעניין. |
|
||||
|
||||
(או המתרגם) במילים "והוא לבז"? |
|
||||
|
||||
ובזים לו (רוחשים בוז). |
|
||||
|
||||
אכן, וזה מסוג ההתפתלויות שמתרגם נדרש להן (גם "פונטואז" הוא כנראה "פונטואה"). אין לי את המקור בצרפתית, אך התרגום לאנגלית כנראה מצליח לשמור יותר טוב על הפשטות שבמקור. I am the poet Francois (מתוך:Born in Paris near Pontois And through the rope my neck will guess what is the true weight of my ass. מעניין שויזלטיר קצת חוטא כאן בקישוטים מיותרים-אולי, שזה בדיוק מה שעצבן אותו בתרגומיו של אלתרמן לבלדות של אנגליה וסקוטלנד, תרגומים שאני אישית מאוד אוהב. |
|
||||
|
||||
בתודה. |
|
||||
|
||||
וסליחה לויזלטיר - דווקא התרגום לאנגלית לא מדייק. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |