בתשובה לLior, 26/10/03 8:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אסד, כאביו, אינו בריא בנפשו ופוחד מישראל פחד דמוני, הגובר על כל פחדיו האחרים. ביחד עם זה, הוא גם השתכנע מנסראללה שבידם להביסה בסופו של דבר. לך תבין... אגב, הוא לא מרגיש יציב כל כך. הוא עוד לא ביסס את מעמדו שם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אסד, כאביו, אינו בריא בנפשו ופוחד מישראל פחד דמוני". אפשר לקבל איזשהו ביסוס (פסיכיאטרי?) לטענה הזו בבקשה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה לא סומך עלי? על אפופידס? מוסמך מתנ"ס נווה-חמציצים בפסיכיאטריה משלימה? טוב, אז בהזדמנות אוסיף כמה מילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור הכרותך עם כתיבתי אני מניח ששמת לב שאני נוטה בדרך כלל שלא לסמוך על פסיכיאטריה מרחוק של פוליטיקאים, במיוחד כשהיא משמשת כהסבר למדיניות שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, איני יכול להוכיח דברים אלה. ניתן למצוא כמעט בכל מעשה ואמירה של אדם, יתרון רציונלי כלשהו. צריך רק דמיון. קבעתי את קביעתי לגבי האב, חאפז אל-אסד על סמך ראיונות עימו ושיחות פרטיות שלו עם דיפלומטים ערביים שהתפרסמו לאחר מותו. הוא היה בטוח שהישראלים שולטים בעולם, שהם ערמומיים במידה קיצונית ושכל דבר שהם יתנו לו יהיה כדי לקדם את מטרותיהם האימפריאליסטיות, גם אם הוא לא יבין כיצד. הוא פחד משלום עם ישראל (אך הסכים לאי-לוחמה) עקב חששו, למשל, שאנשי העסקים הישראלים ישתלטו על סוריה (למרות שהוא יכול היה לראות שבמצריים ובירדן זה לא קרה). גם תמונת העולם שלו על מה שקורה בעולם היתה מעוותת, על גבול הפסיכוטית - אני לא זוכר כרגע פרטים. הניחוש שלי הוא גם שהוא פחד מן הדמוקרטיה הישראלית וביחוד מנהירת תיירים ערבים מישראל, המביאים איתם את רוח השגשוג הכלכלי והחופש לאחוזה הפאודלית שלו. אבל זה היה יכול להיות דווקא סימן לשפיות. לגבי הבן, זה פחות מבוסס, אך האינדיקציות הן שאפילו את חוש ההשרדות האישית, שהיה הדבר היחיד לו צלח אביו, הוא חסר. אני לא זוכר כרגע על סמך מה התגבש אצלי רושם זה - מעבר לדוגמת הכנסת האירנים לארצו וההתבטאות המטופשת באוזני האפיפיור בביקורו בסוריה (על זה שהיהודים הרגו את ישו, מול מצלמות הטלביזיה). אה, וגם על סמך אהוד יערי(?) וכן רמיזות של פרשנים בעולם הערבי. אם אזכר או אמצע חיזוקים נוספים, אביאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היעדר הבריאות הנפשית באסד הבן שורשיה בחשיש שאביו נהג לעשן ביחד עם הנשיא סאדאת. חשיש זה, כידוע, עושן ע"י מנהיגי המדינות הערביות כדי לסייע להם להתגבר על הפחד מפני ישראל וממעוזי קו בר לב האימתניים. 1 פסיכיאטר בשלט רחוק, כמותו עובדים הרבה עם מערכת הבטחון שאינה טועה לעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע, רצוי שתפסיק להעיר דיונים רדומים בשביל המילה האחרונה, במיוחד כשהיא יוצאת לך כמו שהיא נראית: חצי הלצה, חצי מדע בדיוני וללא ניסיון להביא אפילו משהו שנראה כמו נימוק לטענות. חוץ מזה, אתה חייב להחליט לגבי אסד: האם הוא מפחד מישראל, או חושב שיכול להביסה (אתה יודע, הם די סותרים אחד את השני, הכיוונים שהעלת באותו משפט - ולכן שלושת הנקודות בסופו אני מניח). _______ __ - ~~~ - ___ אני יודע, אני יודע: אסד הוא ערבי, ועוד מוסלמי, מה כבר אפשר לצפות. הוא יכול להיות הכל, אפילו דמוני, אבל עדיין אפשר להביס אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שכבר טענת זאת בעבר כלפיי. אני פשוט מנסה לנקות את תיבת הinbox שלי מתגובות שחשבתי שכותביהם רצו שאגיב והיה לי מה להוסיף אך לא זמן לניסוח תגובתי. אם אתה רוצה, במידה ואיני עונה תוך, נגיד, 4 ימים על תגובותיך, אעזוב את העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי התנגדות שתעיר את הדיון, אבל לא באופן שאתה עושה זאת. תנסה להיות קצת יותר ענייני. זה אולי קשה בסופש, אבל בכ''ז... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר את אתה בלבניסט או לא, אבל אני לא, גם בקטע של "פוליטיקאי לא טועה" וגם בעניין הדיכוטמיה למשתלבים ובדלנים. הדיכוטומיה של עוזי לאופטימיים ופסימיים (שנדמה לי שרק לפני שבוע באמת הבנתי את כוונתו), נראית לי כנכונה יותר. גם שם, לעיתים פוליטיקאי עובר מצד אחד לשני - ככולנו. אבל איך הגעתי לזה? אה, בכל אופן, מנהיג, ככל אדם, מקיים סתירות בנפשו, אך דווקא במקרה זה אין בהכרח סתירה. אם אניח שבשאר אימץ את דעת אביו (ואין לי סימוכין לזה, בעיקר מן העיתונות ומן הפרשנים) - הוא מפחד משלום עם ישראל יותר מכל, אך גם מפעולה ישראלית אמריקאית כנגדו. אם אניח (ויש לי סימוכין לזה) שהוא תחת השפעת נסראללה, הוא חושב שבאמצעות הטירור במינון והתיזמון הנכונים ביחד עם הלחץ הבינ"ל, תוכרע ותושמד ישראל לבסוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתחיל עם הסימוכין ואז נדבר. אין לי כוח לדיון תחושות בטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סגנון מנומס עוד לא הרג אף אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אודה לך מקרב לך,אלמוני חביב ויקר, אם, במחילה מכבודך, תואיל נא לתת לי את שמך או כינויך הרגיל, כדי שאפנה בנימוס אין קץ את תשומת ליבך לכל תגובה שלך (או של כמעט כל אחד אחר באייל, לצורך העניין), שנכתבה בטון ענייני וללא הוספת ''אנא'', ''בבקשה'' ו''אשטח את בקשתי לפניך, מגיב רם ועליון''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |