בתשובה לדובי קננגיסר, 26/02/01 13:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני נאלץ לחלוק *לפחות* על שתי המילים האחרונות בדבריך. מי שהורשעה, ערערה על הרשעתה, וערעורה נדחה - איננה חפה מפשע (אלא אם אתה מאמץ איזשהם סטנדרטים שלפיהם גם אריה דרעי חף מפשע). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לו התבונה האמת והצדק היו נוחתים היישר אל תוך הווית קיומם של חברי בית המשפט העליון - אולי היה אז מקום לקביעה חד משמעית כי האדם הוא חף מפשע או אשם על פי פסיקתם. אלא שאין זה המצב. יש ואנשים חפים מפשע נכלאים. (אפשר לומר את זה ללא חשש לכאוס חברתי. הנה אמרתי את זה והעולם כמו שאנו מכירים אותו המשיך להתקיים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש כשם שנאשם הוא בחזקת חף מפשע כל עוד לא הורשע בדין, כך מי שהורשע בדין הוא בחזקת פושע. מסיבה זו הערתי לדובי, ממש כפי שהערתי בהזדמנות אחרת למי שכינה מישהו שלא הורשע (ואף לא הואשם) ''עבריין''. המבחן לתקפותם של מושגים אלה הוא משפטי, ככל שאני מבין, ולכן טענת-חפות של מי שהורשע משמעותה טענה לשיפוט לקוי (להבדיל מטענות אחרות שניתן להפנות למשטרה ולתביעה). עושה רושם שדובי אכן טוען לשיפוט לקוי (כשם שדנקנר טוען לשיפוט לקוי בתיק דרעי), טענה שלהדיוטות משפטיים מאד קשה לדון בה. והנה אני אומר (ללא חשש טבל, ערלה ושביעית) שהייתי צריך לרדת לסוף דעתו של דובי לפני שכתבתי את התגובה ההיא. טעיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי חפה מפשע משום שהפרשנות לחוק על פיו היא הורשעה היא פרשנות שגויה - החוק הזה לא היה צריך להיות מופעל בצורה כזו. במדינה בה כל אדם שני מאיים ש''אני יהרוג אותך'' או ''נשרוף את המועדון'', אי אפשר לצפות ברצינות מאנשים שידווחו למשטרה על כל אמירה שכזו. אם בית המשפט היה נוהג כלפי המשטרה עצמה כשם שהוא נהג כלפי הר-שפי, כל אותם שוטרים שקיבלו תלונות מנשים מוכות ולא עשו דבר - ולאחר מכן אותן נשים מתו, היו צריכים להכנס לכלא באותה אשמה כמוה. אותו דבר לגבי אותו שוטר ששחרר לחופשי אדם שהחזיק סכין, וכמה דקות לאחר מכן אותו איש דקר אדם אחר (פרטי המקרה לא זכורים לי במדויק, אך התקשורת עסקה בכך רבות בזמנו). החוק על פיו נענשה הר-שפי (או יותר נכון - הפרשנות לחוק זה) הוא בלתי מתקבל על הדעת, ולא היה צריך לעמוד במבחן בג''ץ, בדיוק כשם שהחוק האוסר על פגיעה ברגשות דתיים (על-פיו נשפטה טטיאנה סוסקין, מפיצת כרוז החזיר) לא היה צריך לעמוד באותו מבחן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית - ראה נא תגובתי לאסף שרעבי. נדמה לי שלטיעון שלך יש שני חלקים, האחד הוא הטענה שקראתי לה "שיפוט לקוי", והיא באה לידי ביטוי באמירתך "הפרשנות לחוק ]...[ שגויה". זו טענה (משפטית) שקבלתה מביאה למסקנה שהר-שפי חפה מפשע. החלק השני בטיעון שלך הוא טענות לגבי החוק ולגבי אופן אכיפתו ונסיבותיה. אני רואה באכיפה לא-אחידה של החוק תופעה חמורה במיוחד (ואעיר: אין הכוונה כך לעובדה שיש נהגים הנעצרים על נהיגה ללא חגורת-בטיחות ויש כאלה שלא נעצרים. אני לא דורש אכיפה אבסולוטית אלא אכיפה אחידה), בדיוק מכיוון שהיא מערערת את העקרון הכה-חשוב של שוויון בפני החוק, ובו-זמנית משמשת קרקע פוריה לצמיחתם של "חוקים רדומים" שרק מחכים שלמישהו בתביעה יהיה עניין להפעיל אותם על מטרה נבחרת. בהקשר הזה אני נזכר שבתחום הקניין האינטלקטואלי קיים המצב הבא: בעליו של סימן מסחרי רשום שאינם פועלים *בעקביות* כדי להגן על קניינם - הדבר מכרסם בזכויותיהם וביכולתם לזכות בתביעה נגד מפירי-זכויות עתידיים (וזאת בדיוק כדי למנוע "רביצה" על מאגר נכסים תוך המתנה שאיזה דג שמן יפגע באחד מהם בתום לב ואז ייתבע באבי-אביו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק לפגיעה ברגשות דתיים אינו מתקבל על הדעת משום שהוא נוגד את התפיסה האומרת שהכל מותר כל עוד וגו'. אי מניעת פשע, לעומת זאת, הוא חוק בעייתי משפטית-טכנית (הקושי בהוכחה), אך הגיוני לחלוטין, לפחות לגברי מקרי קצה: אני מקווה שתסכים שאדם הרואה את חברו טוען כדורים באקדח ואומר שהוא הולך לרצוח אדם אחר, ראוי לעונש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאני מבין את החוק, הרעיון הוא שהוא צריך לעסוק רק במקרי הקצה - ולא בחשד של ה"עבריין" כי הולך להתבצע פשע, אלא ב*ידיעה ברורה* שהולך להתבצע פשע כזה, למשל, אם הוא אכן רואה אדם טוען אקדח, כפי שהדגמת. אתה יודע איך יראה חדר טלפונים במשטרה ממוצעת אם כל אדם שישמע אדם אחר אומר "אני יהרוג אותו! אני אקרע לו את הצורה" יתקשר למשטרה, רק כדי שלא יוכלו לתבוע *אותו עצמו* לאחר מכן? אתה יודע כמה אנשים שמעתי שאמרו שצריך להרוג את רבין? האם גם אני אשם באי מניעת פשע? שטויות. הפרשנות של בית המשפט היא מגוחכת, לדעתי. גם של בית המשפט העליון, שלא עמד, לדעתי, בסטנדרטים שלו עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם מרגלית הר שפי *האמינה* ליגאל עמיר, לא אם מאות אנשים אחרים אמרו את אותו הדבר. הדבר הראשון שמרגלית הר שפי עשתה, כשנודע לה על הרצח, הוא להתקשר לבית משפחת עמיר ולשאול היכן יגאל. לדעתי, זה אומר שהיא ידעה יפה מאד עם מי היא מסתובבת. הוסף לזה את הסעיף - שהורד מכתב האישום - שהיא השיגה לו רישומים של הנשקיה בישובה, ושהמליצה לו להרדים את השומר, כדי שיוכל לגנוב נשק - אמנם, למטרות טבח בפלסטינים, כמעשהו של גיבורם המשותף - ותבין שהיא בכלל לא תמימה כפי שהיא מציגה את עצמה. טיפשה, אולי; תמימה, ודאי לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיון שהם ידידים, ומכיון שהיא לא ממש סימפטה את רבין, אני מניח שהיא רצתה לחלוק איתו את רשמיה. כן, לחגוג ביחד. אמנם במדינת ישראל מכניסים אותך למעצר מנהלי, ואחר כך מגישים נגדך כתב אישום על המרדה, אם אתה שמח על חיסולו של רבין. אבל לא על זה היא הועמדה לדין. ואשר לסעיף השני - אם הוא הורד מסעיף האישום, למה להוסיף אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוסקין לא הפיצה את הכרוז, היא רק ציירה אותו. כמובן, מה שהיה עליה לעשות, היה לתלות את הכרוז במוזיאון רמת גן, למשל. אז היתה זוכה למימון ממשלתי, לשבחים, ולהגנת אבירי חופש הביטוי. אה, כן, ועדיף היה להציג בכרוז אדם עירום עטור תפילין. זה הולך יותר טוב היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק מאה אחוז! באמת, בספר החוקים ישנם יותר מדי חוקים חסרי-סבירות (בלשון המעטה) - ודרך בחירת המקרים, בהם ממוצה הדין עם ה"עבריין" (במרכאות או בלעדיהן), הנה, לכל הפחות, תמוהה. נודף ריח של ציד-מכשפות מהרשעתה של הר-שפי, ואני אומר זאת כמי, שמתנגד לאמונותיה בדרך החריפה ביותר. ויש לזכור - בהסטריה שקמה מיד אחרי ההלם מן הרצח, נעצר אדם והובא לחקירה במשטרה על כך שאמר, "פרס הבא בתור", ושני אנשים אחרים, שהעזו להוציא סטיקר "שלום חבר 2", נחקרו עד אשר "הביעו חרטה" (וראו-ראו: כמה מדבקות-המשך הוציאו מאז "שלום עכשיו" ומר"צ...). וכפי שאמר וולטר: אינני מסכים לאף מלה מדבריך, אולם אני מוכן לשפוך את טיפת-דמי האחרונה, על-מנת שתוכל לומר אותם. שלכם, דני האדום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |