 |
|
 |
||
|
||||
 |
עם כל הכבוד לדיון על אריק שרון, יש בעיה לא פשוטה כשמגיעים לשאלה "האם ש"ס תתמוך בשלום". מזה 50 השנה האחרונות, הבחירות בארץ סובבות סביב מנושא הביטחוני. כשזה מגיע לפתק בקלפי, רוב בציבור החילוני שוכח את בעיות הפנים ומצביע למפלגה שקרובה לאידאולוגיה הבטחונית שלו. מה יקרה בבחירות הראשונות אחרי השלום? בפעם הראשונה, הבחירות יתמקדו בנושאי פנים, ואז יש סכנה שהציבור החילוני ישאל את השאלה המרכזית: "לאן הכסף הולך?". זו השאלה שסביבה נסובות רוב מערכות הבחירות בעולם המערבי. התוצאות יכולות להיות כל דבר - החל מקמפיין אנטי-חרדי נרחב וכלה בהתקרבות למלחמת אזרחים, וראשי ש"ס יודעים את זה, וזה בדיוק מה שהם לא רוצים. הנושא הביטחוני הוא מבחינתם חיוני כדי שרוב הציבור בארץ ימשיך להתעלם מבעיות פנים. לכן, שרון או לא שרון, אני תמה אם הבחירה בש"ס כתומכים בשלום תצדיק את עצמה ביום פקודה. אם שלום הוא המטרה המרכזית, אולי זו לא הבחירה הטובה, למרות הכל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כאשה פתיה ובורה בתורה, אני מניחה שאני פסולה מלהעיד בכל הנוגע לחשיבותה הבטחונית של הרמה או בדבר גדולתו בתורה ובגבולות של הרב עובדיה. מה שאני יכולה לומר - כנקבה מטומטמת - זה שלא נהוג להכנע לאנס חלוש וחולה. לא ברור לי למה זה קורה עם מר אסאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו אמר משהו על נשים כשלא שמתי לב? מאיפה הגישה הצינית הזו? מי בכלל אמר משהו על "נקבות מטומטמות"? נו, מילא... אם כך את מעידה על עצמך, מי אני שאשבור לך את המילה. לעניין - ההתייחסות אל אסאד כאל "חלוש וחולה" היא מסוכנת עבורנו, ובכלל. היא גם מיותרת. אין כאן עניין של כניעה יש כאן עניין של צדק - על מה אנחנו מוכנים לוותר, ומה אנחנו מקבלים בעד זה. אני אישית מתנגד להחזרת הגולן עבור "הסכם הפסקת אש" דליל. גם ברק, כך נראה לי, מתנגד לזה. אבל אנחנו כן מעוניינים בנורמליזציה של היחסים בין סוריה לישראל, ובתמורה, אנחנו מוכנים לויתורים בגולן. ולמה זה? הדמוקרטיה והקידמה היא כמו תוכנת אינטרנט טובה - היא עוברת מפה לאוזן, ומי שיכול להשיג אותה - ישתמש בה. ככה אפשר "לגנוב את השוק" ל"חברות" דיקטטוריות שמנסות להשליט את התוכנה שלהן בכוח הזרוע (טוב, אולי בתור אדם שכותב את הדברים הללו באקספלורר אין לי זכות לדבר...). מרגע שסוריה תפתח לישראל, תגדל המשיכה של הסורים לכיוון הקידמה המערבית, ויתכן שסוריה תתחיל לנוע לכיוון דמוקרטיזציה. הייתי היום ביום הפתוח של אונ' ירושלים, ואחד הדברים שנאמרו שם, בהרצאה על יחב"ל, נחרט בזכרוני - "מנסיוננו, מדינות דמוקרטיות לא נלחמות אחת בשניה". זה נכון. בגלל זה הדמוקרטיה היא דבר שחובה להתעקש עליו במדינה הפלסטינאית, ובגלל הסיכוי לדמוקרטיזציה של סוריה - כדאי לנו להחזיר את הגולן. ולא נכנס כאן לתאוריה המופרכת משהו שלי על התפוררות העולם למדינות לאום, שלאחריה יבוא איחוד מאסיבי של המדינות למדינת על אחת או שתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה מופרכת? אני צופה שהאיחוד האירופאי יהפוך לאיחוד מלא (עם "ממשלה פדרלית" – "ארצות הברית של אירופה", אם תרצה - אהש"א בקיצור) תוך 200 שנה אם הם *ממש* איטיים, 10 עד 20 שנה אם הם מהירים. אל תחיו באשליות: הסיכוי שישראל תהיה מדינה באהש"א אפסי. איחוד לברית כלכלית במזרח הרחוק אינו בלתי מתקבל על הדעת (יפן – טיוואן – סינגפור ושאר המדינות המערביות או נאורות יחסית באיזור). התוצאה תהיה עולם שלישראל יהיה הרבה יותר קשה לשרוד בו, כלכלית. התחרות תהיה עזה הרבה יותר. רמת החיים *מחוץ* לאיחודים הללו תרד פלאות. אל תבנו על "תעשיית ההיי-טק הפורחת" שתהפוך את ישראל לפרח במדבר. היא לא. תעשית ההיי-טק הישראלית פורחת ארה"בה (ולכיוון אהש"א, בהמשך). איפה, אם כן, *יש* לנו סיכוי? בחלום המופרע של פרס. "מזרח תיכון חדש". נכון, איחוד מדינות המזרח התיכון. כרגע זה נראה מופרע. אבל מי היה מאמין, לפני 150-200 שנה, שבריטניה וצרפת, היריבות המרות משכבר הימים, תעמודנה על-סף איחודן למדינה אחת? מי היה מאמין, לפני *50* שנה, שבריטניה וצרפת תעמודנה על-סף איחוד עם גרמניה ואיטליה, יריבותיהן מהמלחמה הנוראה ביותר בהסטוריה? אם שכינותינו תהפוכנה לדמוקרטיות, איחוד כלכלי (ומטבע איזורי אחד) אינו בלתי אפשרי בעוד 50-100 שנה. (איחוד מדיני, עם "ממשלה פדרלית", יקח וודאי יותר זמן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נתחיל מכך שהתעלמת מהחלק הראשון של התאוריה שלי - ההתפוררות המוחלטת למדינות לאום (או אפילו למדינות של קבוצות אתניות. אולי חזרה לפוליס הוותיק?), שרק מהן תצמח פדרציה שתאפשר לכל קבוצה לשמור על אוטונומיה תרבותית מבלי להלחם כל הזמן, וזאת תוך הכרה בערכים דמוקרטיים משותפים. אבל אולי אני אשוב לזה אחרי שאתעמק קצת יותר במדע המדינה. אגב - שם יותר מוצלח ל_א_רצות _הב_רית של _א_ירופה: אהב"א. איזה מסר חיובי לעתיד! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיימת רק בעיה אחת בתאוריה שלך (טוב, האמת שקיימות יותר, אבל זה ביטוי) - האנגלים אף פעם לא חשבו שהצרפתים נחותים מהם. הגזענות האירופית המפורסמת הופנתה רק החוצה, אל האדם השחור, האדום, הצהוב והירוק. תמיד, בתפיסה של בני העמים הלוחמים, האויב היה שנוא, כופר, טועה, מסוכן, אך בכל זאת אנושי. דמות הערבי בעיני הישראלי לעומת זאת, מראה אדם גס, טיפש, בור, פרימיטיבי, אלים וחסר כל צלם אנושי. מתוך היקש הגיוני, בהיעדר כל מקור אחר, אני מניח שכך גם נראה הישראלי בעיני שכניו. מלבד המחסום הפסיכולוגי, קיים מחסום נוקשה לא פחות, ומציאותי אף יותר - המסורת הדמוקרטית, אמנם קצרת היומין, ואמנם המעורערת, הישראלית, עומדת בניגוד מוחלט למסורת הדיקטטורית הערבית. הציבור הרחב עודנו בור ואינו יודע אפילו קרוא וכתוב, ואינה מסוגלת לעמוד בחובות הנלווית לזכות ההצבעה, קיימות יותר מדי משפחות ''אצולה'' אשר יסרבו, בכוח, לקבל את הדמוקרטיה, ובנוסף, מתוקף האינרציה החברתית, נהנים השליטים מפולחן אישיות מקיף, שמעודד את הרוב המדוכא לסרב להשתחרר. אני אומר זאת בנסיון כנה להמנע מגזענות, אך התקדים היחיד בהסטוריה של מונרכיה המקבלת על עצמה מרצונה את הדמוקרטיה (לאלו שמפלבלים בעיניהם, בריטניה), התרחש בקרב אוכלוסיה שגם לפני כמה מאות שנים היה מתקדמת יותר, לפחות חברתית, ממצרים של היום. וגם שם, התהליך היה ארוך והדרגתי, עד שהוקמה הדמוקרטיה ה(כמעט)מלאה שהיא בימינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דקלה היקרה, בואי נניח רגע בצד את השאלה האסטרטגית ונניח ששלום זה טוב. זאת לפחות הנחת היסוד שרה"מ ברק יוצא ממנה. השאלה כאן היא האם ש"ס תעזור או לא להשגת מטרה זו. לדעתי יש כאן סכנה גדולה כי ש"ס עלולה להילחם דווקא על השארת הנושא הבטחוני על סדר היום כדי למנוע בחירות עם דגש חברתי-כלכלי. ובבקשה אל תזלזלי בעצמך. אם יש לך דעה את יכולה לעמוד עליה גם בלי ציניות. אחרי הכל, זה הרעיון של "האייל", לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני סבור שהציניות של דקלה איננה במקומה, אבל אני די מפקפק ביכולתו של הסכם שלום עם סוריה להביא שם לדמוקרטיזציה. לפני למעלה מ-20 שנה חתמנו על הסכם שלום עם מצרים, מדינה שאיננה דמוקרטית, והנה בחלוף שנות דור מצרים עדיין איננה דמוקרטית. זאת ועוד, לפני עשרים שנה היו מדינות רבות יחסית באסיה ובאפריקה ללא דמוקרטיה, והנה בעוד העולם השלישי מתקדם לדמוקרטיה נשארו המדינות הערביות מאחור. גם בבלגיה ובאנגליה יש בית מלוכה סמלי אבל רק בירדן, בסעודיה ובמרוקו יש עדיין מלכים אבסולוטיים שאלוהים ומוחמד בחרם לשלטון. בסוריה אסאד זוכה בבחירות לתשעים ותשעה פסיק תשע אחוזי תמיכה, יותר אפילו משהיו לסטאלין בימים הלא כל כך יפים ההם אין לצערי מנוס מהעובדה המצערת שדמוקרטיה וערבים לא הולכים טוב ביחד. מי שירצה לקרוא לי גזען - סחתיין, אבל שיראה לי טעות בעובדות. בכווית, אגב, דחו לא מזמן הצעה לאפשר לנשים להשתתף בבחירות מוניציפליות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |