בתשובה ליהונתן אורן, 29/09/03 9:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחרי שעברתי על בהתפעלות על עשרות התגובות בפתיל, אני חושב שאני צריך לקחת הפסקה ולחזור ולקרוא אותם פעם נוספת. יש לי שתי תוספות לדיון, וכרגע אני אכתוב את הראשונה שבהן, שיכולה להתקשר לכמה תגובות, כמו סעיף 1 בתגובה 173476 של יהונתן, סעיף 2 בתגובה 173745 של ירדן, או תגובה 175030 של ניק. הכותרת של התגובה הזו היא שם של מאמר של סירל הטוען שהתזה המתבססת על מה שדויד היום כתב, איננה ברורה כל כך. אני אביא את תמצית המאמר, ככל יכולתי, תוך דילוג על הרבה מההסברים המפורטים של סירל, ואני מבקש סליחה מראש אם התימצות שלי לא יהיה ברור כמו המאמר המקורי. המאמר מתחיל בהסבר הזה "התזה שאי אפשר להסיק 'צריך, מ'קיים' ברורה רק באופן כללי כזה: ישנם מחלקה של משפטים עובדתיים המובדלים בצורה לוגית ממחלקה של משפטים ערכיים". סירל מסביר את המשפט הכללי הזה על ידי כתיבתו מחדש בעזרת מונחים מודרניים "אף קבוצה של משפטי תיאור (דסקרפטיבים) לא יכולה לגרור משפט מעריך (evaluative) מבלי שתהיה לפחות הנחה ערכית אחת". כל דבר אחר נופל בכשל הנטורליסטי. סירל בוחן מקרה אחד שנוגד את התזה הזו, ולמרות שמדוגמה אחת קשה לשלול תזה שלימה, אפשר יהיה ללמוד ממנה שהטענה המקורית (לא ניתן להסיק "צריך" מ"קיים") מוגבלת עוד יותר. בצורה כזו, סירל יראה כיצד ניתן לגשר על הפער בין "תאור" ו"ערך", ויחשוף חולשה בטרמינולוגיה הזו. סירל מראה כיצד אפשר לעבור ממשפטים "תאוריים" לגמרי, למשפט שברור שהוא "ערכי", על ידי זה שהוא מראה שיש קשר לוגי בסדרת המשפטים, החל מהמשפט הראשון המתאר משהו "קיים", עד למשפט האחרון הקובע מה "צריך" לעשות. אני לא אפרט את כל ההסברים של סירל, ורק אביא את סידרת המשפטים בה הוא משתמש: (1) ראובן מבטא את המלים "הריני מבטיח לשלם לך, שמעון, מאה שקלים". (2) ראובן הבטיח לשלם מאה שקלים לשמעון. (3) ראובן לקח על עצמו התחייבות לשלם לשמעון מאה שקלים. (4) ראובן נמצא תחת התחייבות לשלם לשמעון מאה שקלים. (5) ראובן צריך לשלם לשמעון מאה שקלים. סירל מראה שמעבר ממשפט אחד לשני לא דורש שום "הצהרה ערכית, חוק מוסרי, או דבר דומה". כדי לסבר את העין, אני אקח רק חלק מההסבר מדוע ניתן לעבור ממשפט (2) למשפט (3) "לפי הגדרה, הבטחה פרושה מעשה המציב אותך תחת התחייבות. שום ניתוח של מושג ההבטחה לא תהיה שלמה ללא הסממן בו המבטיח לוקח על עצמו או מקבל או מכיר בהתחייבותו לצד השני, לעשות משהו בעתיד". כך סירל הסיק "צריך" מ"קיים", מבלי להשתמש בהנחות נוספות בעלות אופי מוסרי או ערכי. (הערה לפילו' - לטענתו, סירל השתמש רק בהנחות אמפיריות (נסיוניות), טוטולוגיות ותאור של השימוש במלים. בהמשך הוא מנתח טיעוני נגד, אבל אני אדלג על זה.) בהמשך המאמר, סירל מסביר פעם נוספת שמשפט תיאורי ("קיים") הוא אובייקטיבי ואילו משפט ערכי הוא סובייקטיבי. זאת משום שמשפט ערכי איננו בא לתאר תכונה או סממן של העולם אלא להביע את "הרגשות, היחס, לשבח או לגנות, להלל או להעליב, להעיר או להמליץ, ליעץ וכיוב"'. לכן, ערכיות איננה חלק "מהעולם", כי אז היתה פשוט עוד תכונה או מאפיין של העולם. אך, לטענתו, זה הסבר שגוי, משום שההסבר מתעלם ממושגים של "התחייבות, אחריות וחובה", משום שישנם *סוגים שונים* של משפטים מתארים. דוגמא קטנה: (1) המכונית שלי מגיעה למהירות של 150 קמ"ש. (2) הגובה של ראובן הוא 1.80 מטר. (3) שמעון נשוי. (4) ליהודה יש מאה שקלים. שני המשפטים הראשונים שייכים רק לתחום תצפיתי, נסיוני פשוט. למשפטים האחרונים, למרות שגם הם מתארים עובדה נסיונית, יש תלות "מוסדית" או "מינהגית". אין משמעות לעובדה ששמעון נשוי ללא המוסכמה החברתית המורכבת של מוסד הנישואין. אחרת הוא רק מילמל הברות כשהוא עומד מתחת חתיכת סמרטוט. כך סירל מבדיל בין "עובדות גסות או ברורות" לבין "עובדות מוסדיות", למשל, מאה שקלים תלוי במושג כסף, אחרת היה בידינו סתם ניר בצבעים שונים. (הערה לפילו' - יש התייחסות ישירה להבדלים שקנט תיאר בין "עקרון מסדר" ו"עקרון מרכיב", regulative and constitutive). אני מקווה שהצלחתי עד כאן להבהיר, פחות או יותר בצורה גסה, את הנקודות העקריות, כי אני לא כ"כ משוכנע שהבנתי בעצמי את כל מה שסירל כותב, אם כי כתיבת התגובה עזר לי. לכן, אני אדלג על דברים נוספים ורק אביא שתי דוגמאות נוספות. הראשונה היא עיבוד של דוגמה מהמאמר של סירל: משחק כדורגל, הנבחרת שלנו בהתקפה, ולא כל שחקני הקבוצה היריבה הצליחו לרדת בזמן להגנה. החלוצים שלנו רצים קדימה לעבר שער היריב ומאחריהם הקשרים מובילים את הכדור ומנסים למצוא את הזוית הטובה ביותר כדי להעביר את הכדור קדימה לעבר שער היריב. הכדור נבעט לעבר אחד החלוצים שמקבל אותו ישר לרגליו ובבעיטת אימים מבקיע. אבל שניה לפני כן הקוון הרים דגל "נבדל". השופט שורק ומצהיר "השער פסול". החלוץ, פוזיטיביסט שרוף, מתווכח עם השופט "אתה לא יכול להסיק שצריך לפסול את השער מהעובדה שקיבלתי את הכדור מאחורי שחקני היריב". כרטיס אדום. משחק הכדורגל לא קיים ללא חוקיו, "מוסד הכדורגל", ומי שמשחק כדורגל לקח על עצמו התחייבות לציית לכללי המשחק. לעומת כללי הכדורגל, הכללים או נימוסי השולחן לא מתארים או קשורים לעצם פעולת האכילה, ולכן, אם אני מבין נכון, נופלים תחת הכלל של "אין להסיק צריך מקיים". דוגמה שניה של בואוסמה: בתגובה למאמר שעסק בביקורת של הפוזיטיביסטיים הלוגיים (ראו הסבר בתגובה 173716 של יהונתן) על השפה התאולוגית, שהשתמש בהוכחה של אקווינס [לקיומו של אלוהים], המתבססת על מידת השלמות האמנותית. בואוסמה שאל אם סימפוניה מסוימת של בטהובן היא יצירה מושלמת יותר משיר של אלביס פרסלי. המרצה לא נרתע מהשאלה, אבל בואוסמה המשיך את חלקו השני של ההיקש (סילוגיזם): "לכן יש אלוהים?!" (זה לא בדיוק אותו דבר כמו הדוגמה של סירל, אבל שווה לקרוא, בגלל הקשר שלה לשימוש בשפה, תגובה 175053 של ניק, שגם סירל משתמש בה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בעיה עם המעברים בין 1 ל 5, אני מאוד מעוניין לקרוא את מה שיש לך או למישהו אחר לכתוב על ההנמקה לטענה שבאף אחד מהם אין שימוש בערך, ואם יש ביד מי זמן לשטוח את טענות הנגד אני אהיה אסיר תודה. מבחינתי, המעבר מ 4 אל 5 לא לגמרי טריוויאלי: ההתחייבות של ראובן לשמעון קיימת, כמו שחוקי הכדורגל קיימים (וזאת באמל המחשה מצויינת, ואני מקווה להיות ער למשמעותה לאוך כל התגובה). הדרך היחידה שבה המעבר מ 4 ל 5 ישמור על הקיים, ולא יוסיף את הצריך, הוא באופן ה*קריאה* של המילה "צריך", וזה כבר משהו שתלוי כמובן במי שקורא את המשפטים. כמובן שיש כאן ספקטרום רציף של מחוייבות ל"מחוייבות", אבל אפשר לבחור שתיים: בקריאה אחת, יש זהות בין "צריך" ל"התחייב" או "חייב". כאן לא התבצעה שום המראה. המילה "צריך" לא שונה מהתחייבות ואינה מוסיפה עליה. אני, למשל, צריך לשלם קנס מאה שקל לעיריית גבעתיים, ובעוד אני כותב אני מתלבט אם באמת לשלם. בקריאה אחרת, "צריך" יהיה בעל משמעות ערכית יותר (אולי אצל בן אדם ערכי ממני, שהקנסות שלו לעיריית גבעתיים נתפסים אצלו בקונטקסט מוסרי, ושהוא עצמו מחייב את עצמו למוסריות). הרציפות הזאת בין משמעויות המילה "צריך" היא שמאפשרת את המעבר הלוגי; אחרי שהגענו בסדרת תרגומים לוגיים (מהקשר של "אמר" להקשר של "חוזה") למשפט חמש-קיים, אפשר להתחיל לעשות שיפט על המשמעויות של המילים שבו, ולהגיע למשפט חמש-ערכי. הצבת המילים כגופים סטטיים על הדף היא מטעה, כיוון שכל מילה עשויה להחזיק במשמעות שונה, והכשל הזה מופיע במלוא עוצמתו כאשר החוליה האחרונה בשרשרת היא זו שמשנה את הצורה שלה (הניתוח האנליטי של מעבר ממנה אל חוליה אחרת היה עשוי לגלות את הכשל, וזאת לעומת קריאתה כתוצר, שמקטינה את יכולת הניתוח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני חושב שהמילה "צריך" יותר "מעורפלת" בעברית ותלויה בהקשר של המשפט. באנגלית המקור של דויד היום הוא ought, שזה יותר מסקנה מתחייבת, ולא צורך או כורח. אני אכתוב רק את עיקרי ההסבר של סירל למעבר ממשפט (4) ל (5): (4) ראובן נמצא תחת התחייבות לשלם לשמעון מאה שקלים. (5) ראובן צריך לשלם לשמעון מאה שקלים. סירל כותב שהמעבר הוא מעבר טוטולוגי (שני המשפטים אומרים את אותו הדבר), והוא מוסיף הנחת ביניים: (4א) בתנאי ששאר הדברים קבועים (other things being equal). לכן, על פי (4א), אם אתה נמצא תחת התחייבות מסוימת, אתה אמור למלא אותה. (4א) מטפל במקרים של התערבות חיצונית שמבטלת את ההתחייבות. למשל, אם ההתחייבות נסתרת או מתבטלת על ידי התחייבות קודמת. אולם, עכשיו סירל מבלה כמעט שלשה דפים בהסבר של (4א), שאגב שימש אותו גם במעבר מ(3) ל (4). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |