בתשובה למיאתה, 07/10/03 13:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כידוע המעשה הכי נורא שהערבים עשו לנו במלחמת עשרות השנים שמתחוללת בינינו מאז טבח חברון דרך המאורעות, הפלישה במלחמת השחרור, הפלישה לירושליים במלחמת ששת הימים ועד הטבח במסעדת מקסים לפני ימים מספר היא שלא נתנו לנו לעבוד אצלם או שהעמידו אותנו במחסומים. לנוכח רכותם הרבה באמת היינו צריכים לנהוג ברכות יתר כדי שיראו שאנחנו לא אנשים רעים ויעשו עמנו שלום. אולי באמת צריך להיעזר באו''ם שהעצרת שלו נהגה לגנות אותנו פה אחד לא רק לאחרונה אלא עוד הרבה לפני שהיה ''כיבוש'', ולבקש מהאירגון הזה שישלח את אותם חיילים שסייעו לחיזבאלה לחטוף ולרצוח את שלושת חיילנו בגבול לבנון כדי שיפרידו בינינו וישליטו פה סדר. ואגב, תגובתי התייחסה לפעולת חיל האוויר בסוריה, ושללה אותה. זה היה הנושא. היתר נימוקים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לשבור את רוח האויב כתבת- איך נשבור אותו וניסינו המון?, עניתי והצעתי דרך. אני מאמין שמצב המלחמה המתמשכת, לדבריך, השתנה פלאים במשך כ80 השנים האחרונות, ופעם מי שידו היתה על העליונה מצא עצמו עם הפנים לאדמה. לפני האינתיפאדה הראשונה הפלשתינים עבדו אצלנו, אבל מעולם נשארו חסרי שלטון, ובעלי מצב מגורים והשכלה מתחת לכל השוואה, במדינת ישראל. ובאופן כללי מנודים. אני מאמין כי כאשר ידינו היתה (ועודנה) על העליונה אנחנו צריכים לנצל את המצב לטובתנו, לא במובן של נקמה של חמומי מח, אלא לשנות את הלגיטימציה למלחמה שלהם בנו, להבין כי אין פתרון אחר מלבד שלום, ולהאמין כי המצב המלחמתי ישתנה- איך? יש לנו אסטרטגים טובים, עזרה ממדינות עם אינטרסים לשלום, וצבא ממושמע. כל זה יכול להסית את המלחמה ממסלולה עתה. זוהי חובתנו ההומנית לשנות את המצב לטובה כאשר ניתן, אבל יצר הנקמנות והרצון לאי- לגיטימציה טוטאלית של הצד שמנגד (אולי בגלל שהם מצטלמי עתה טוב יותר בעיני העולם?) מביאה אותנו להרס במקום לבניין. בקשר לאו"ם- לפני 55 שנה המצב, שוב, השתנה ללא הכר וכמו שכתבתי בתגובה 174294 יש אפשרות רצינית שהאו"ם ישלח לאיזור קרבות יותר מאשר חיילים עם ג'יפים ודגלים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך מסביר בדיוק מה עלינו לעשות בפועל, ולצערי קשה לי לחשוב על פעולות ממשיות שנגזרות מהרוח הכללית של דבריך. אני יכול רק להניח שתהליך אוסלו הוא משהו שנגזר מהרוח הכללית שאתה משדר, והדבר הזה בעיני היה גדול הכשלונות המדיניים, שטות שחייבים הינו לצפותה מראש, ודוגמה ממש יחידה לאסון שהבאנו על עצמנו ממש במו ידינו. למזלנו, תכנית לאסון חמור יותר שנקרא ''מפת הדרכים'' נשברה בעודה בעבה, בגלל טעויות של האויב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא הובן מתגובה 174216 אני מאמין כי העקרון המוביל את הממשלה היום בנוגע לסכסוך פשט את הרגל, כי "לשבור את רוח האויב" רק מחזק את רוח האויב וגם שגם על המנהיגות השולטת שלנו וגם על שלהם השתלטו פרופוגנדות ולא אמיתות, ומנהלים את המלחמה אנשים שיש להם אינטרסים שהמלחמה תמשך וביתר עוז (תנו לצה"ל לנצח!) לדוגמא- השאלה מי שבר את מפת הדרכים לא רלונטית כי היה ברור היה שאחד מהצדדים ישבור אותה מהתחלתה אנחנו צריכים להבין כי שני הצדדים נפלו לבור התעמולה של עצמם ועתה נעים בבור אך מספר ההרוגים עולה. צריכים להבין שכדי לפתור את הסכסוך צריך גורם חיצוני וניטרלי כמה שיותר שיגן על האינטרס האיזורי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |