בתשובה לערן בילינסקי, 24/09/03 16:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כבר, אז כבר - מצטפא. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם, התקן לטרנסליטרציה מערבית לעברית טוען כי יש לכתוב "צאד" כ"צ," אבל נדמה לי שממילא במקור מבטאים "ס" כמו "צאד" (הן גם נראות דומות מאד, הלא-כן?), והנוהג בפועל הוא שמשתמשים ב"ס" ולא ב"צ." לעומת זאת, על החלפת האליף-מקסורה ב"ה" לא יכולתי לעבור לסדר היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקור מבטאים גם אליף מקסורה (או שמא מוטב: אלף מקצורה) כמו תא מרבוטה (שמקבילה ל"ה" בעברית בסוף מלה) - ככה שההבחנה שאתה עושה היא די מלאכותית. س ו-ص אמנם דומות מעט בצורתן (אבל אתה לא באמת הבאת את זה כנימוק - נכון?) אילו לכל (או לרוב) הישראלים היה מושג בסיסי בערבית (כלומר הכרת האותיות ואופן ביטויין) הייתי תומך בשימוש עקבי בתעתיק ה"מדוייק" (ص = צ, ض = צ', וכו'). כיוון שלרוב האנשים אין מושג, כבר עדיף שיכתבו "בערך כמו שזה נשמע" - אבל אז אין סיבה אמיתית להתעקש על המקצורות והמרבוטות. (ולמה "טרנסליטרציה" כשאפשר "תעתיק"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז במקום אבא תכתוב אבה? לא-לא-לא! אמרתי שס', האות העברית, דומה לص! עמלתי שעות רבות מדי על מנת להוסיף את ההטעמה לص, מכדי שאשתמש בדמיון הצורני של ص ו-س כתירוץ להתעלם מן ההבדל ביניהן. התא-מרבוטה היא סך-הכל שיטתו של הכתב הערבי, לבטא את התופעה הצורנית השמית, של החלפת סיומת "Aה" ב"ת" כאשר מחברים סופיות לשמות בנקבה, ולכן ניתן פשוט להשתמש בשיטה העברית, דהיינו, להשתמש ב"ה" ולקוות לטוב. (כי שכחתי שיש דבר כזה. אני למדתי תרגום מאנגלית, ודווקא המונחים הלועזיים נתקעו לי בראש. אגב, אני לא בטוח אם אני מדבר על טרנסליטרציה או טרנסקריפציה — יש הבדל, אבל אני לא בטוח מי זה מי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה שלי התייחסה ספציפית לתעתיק מערבית לעברית - בשום פנים ואופן אינני מציע לשנות את כתיבן של מלים עבריות (וכן - אני יודע ש"אבא" היא במקור מלה ארמית. אבל היא תושבת-קבע בעברית כבר מספיק זמן בשביל לקבל אזרחות). אני מצטער שלא הבנתי נכונה את עניין הדמיון הצורני. באופן אישי אני מתקשה קצת לראות את הדמיון בין ס ל-ص (בכל אופן - אתה לא באמת הבאת את זה כנימוק - נכון?) (אתה אכן מדבר על טרנסליטרציה (העברה מכתב אחד למשנהו) ולא על טרנסקריפציה (רישום בכתב של דיבור) - שאינני מכיר מילה עברית עבורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשתיהן יש לולאה כזו.. אמם.. לא משנה. זה נימוק כלשהו.. אמם.. טוב, אוקיי. משום מה, הסופית הציקה לי יותר. זה איזון בין חח"ע לבין שימוש נפוץ.. לא משנה. (יש לי! תמלול, כמו בבית משפט.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד הבהרה - לא אמרתי שאני *מעדיף* תעתוק של אלף מקצורה ל-"ה" על פני תעתוק ל-"א". אני פשוט חושב שזה קרב קטן ולא כל-כך חשוב במלחמה אבודה מראש. אבל כל אחד רשאי לבחור לו את מלחמותיו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |