בתשובה להאייל האלמוני, 21/09/03 14:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמת היא שככה החיים שלי באמת נראו כשהייתי רווקה הוללת.רק בלי קולין פירת', וחבל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שמישהו יסביר לי, אחת ולתמיד, מה ההתלהבות מקולין פירת'? יו גרנט יותר שווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שזה עניין של טעם. באנלוגיה שהחלק הראשון של "בריג'יט ג'ונס" ל"גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטין, התמזל מזלו של פירת' לשחק את התפקיד המקביל ל-Mr. Darcy, אחד הגברים הספרותיים הסקסיים ביותר בכל הזמנים (ליהוק גאוני, כמובן, כיוון שפירת' משחק את Mr. Darcy גם בהפקת ה-BBC של "גאווה ודעה קדומה"). כיוון שגרנט משחק את המקבילה הברידג'ט ג'ונסית של Mr. Wickham הנתעב, לא ייפלא שבסרט הזה קל יותר להיות מוקסם/ת מפירת'... מה שכן, מי שקרא/ה את החלק השני (The Edge of Reason) אולי הבחין/ה באנלוגיה ספרותית נוספת - הפעם ל-Persuasion של ג'יין אוסטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אחד הגברים הספרותיים הסקסיים ביותר בכל הזמנים'' אני שמחה לגלות שאני לא לבד בדעה הזו, אם כי גם מקומו של ארגורן נשמר ללא עוררין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הסרט החמוד Clueless נעשה בהשראת ספר של ג'יין אוסטן (אם כי אני לא זוכרת עכשיו איזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אמה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, תודה. זה היה עיבוד חביב מאוד. את המעמדות העליונים המשועממים של אנגליה במאה ה-17 העבירו לבתי העשירים של בוורלי הילס במאה ה-20. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין מחכה לעיבודים המודרניים של "מנספילד פארק", "תבונה ורגישות" ו"מנזר נורת'אנגר". הצעות: "מנספילד פארק" יכול להיות ממוקם במשפחה עם מפעל גדול, כשהקנוניות תהיינה סביב נסיעתו של סר תומאס למלזיה להשגיח על הפועלים העובדים שם בשכר מינימום. "תבונה ורגישות" יכול להיות ממוקם באחוזת בריאות, או באתר צימרים אחר, המתוחזק על ידי בנות המשפחה. ווילובי יכול להיות אחד המשקיעים, או אורח קבוע במלון. ב"מנזר נורת'אנגר", קת'רין יכולה להיות מכורה לטלנובלות, או לספרי מתח בנוסח גרישם, או לתרבות גיקית גותית, במקום לספרות גותית קלאסית, כמו במקור. עוד הצעות או רעיונות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שלא יבינו אותי... :) גם אני שמתי לב למקביל הזה, ואפילו בפעם השניה שראיתי את גאווה ודעה קדומה היה נדמה לי בטעות שמקור הסכסוך בין השניים היה חברה לשעבר של אחד מהם... :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת עניין של טעם? הבחור מושלם. אבל יש לציין שאני לא מכירה אותו מ"בריג'יט ג'ונס" אלא מהרבה קודם. הפעם הראשונה שראיתי אותו היתה ב"ארץ אחרת" (1) עם רופרט אברט, אבל אהבתנו הגדולה פרצה כמובן ב"גאוה ודעה קדומה" (2), שגרמה לי לתסביך דארסי שלא ירפה עד יומי האחרון. היו לי אפילו קששי הזדהות ב"שיקספיר מאוהב" (3) כי אוטומטית הייתי לצידו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכירה את "תסביך דארסי"- מקרוב. אחת מחברותי הסתבכה עד כלות נשמתה בתסביך זה. הנה דוגמא מהחודש האחרון: בימים אלה, מציג בקולנוע סרט ושמו "מה שבחורה רוצה". לכאורה, סרט נעורים מטופש- עד כדי כך מטופש, שאפילו אני (אני!) לא רציתי ללכת לצפות בו. אבל! מה מסתבר? שהקדוש קולין פירת' משחק בסרט הזה. חברתי היקרה לא נתנה לנו מנוח עד שלא הבטחנו ללכת עימה לסרט זה, כדי לראות את מיסטר דארסי, סליחה, את קולין פירת'. מה אומר ומה אדבר- סרט כל-כך סתמי לא ראיתי מימי1. היו בו יותר חורים בעלילה מאשר בגבינה צהובה. והמשחק של השחקנית הראשית...ישמרנו האל מבריטני ספירסיות, מכריסטינות אגילרות ומחקייניותיהן הקטנות. (קולין פירת' באמת מקסים. אבל הוא לא יו גרנט. ויו גרנט אינו טום קרוז, וכו' וכו'). _________ 1 - סתם, ראיתי כמה אפילו יותר גרועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט עם החורים בעלילה לא מנוסח נכון. בגבינה צהובה אין בכלל חורים בעלילה, אז ברור שבסרט יש יותר. אבל אתם תסלחו לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני, לתומי, חשבתי שאת מתכוונת שבעלילה היו יותר חורים מאשר שהיו בגבינות הצהובות שהופיעו בסרט. תודה על ההבהרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז אני הלכתי לבכורה. עם אמא שלי וחברה שלה. והקטע של הריקוד במכנסי עור מול המראה היה שווה את זה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |