|
||||
|
||||
יוסי, מלבב לשמוע שבעוד כחודשיים, אהיה אדם ש*חובה* לרצוח. ואני חשבתי שהבגד לא עושה את האדם. |
|
||||
|
||||
גם יוסי גורביץ היה בזמנו אדם ש*חובה* לרוצחו. הוא מלהג כאן, רק משום שהפלשתינאים נכשלו במילוי חובתם המוסרית. אך אין דבר, תמיד יש הזדמנות שנייה. |
|
||||
|
||||
לא יהיה חובה לרצוח, אבל דמך יהיה מותר יותר מדמו של אזרח רגיל; וזה לא אמור להיות מלבב - כדאי שתדע מראש מה משמעויות הצעד שתעשה בעוד כחודשיים, כפי שכדאי לגבי כל צעד בחייו של אדם או אישה באשר הם. אם אתה רוצה שהבגד לא יעשה את האדם שבך - המנע מלבישת מדים בצבעי ירוק כהה-חאקי. |
|
||||
|
||||
אינני מבין במה מותר דמו של אזרח לובש מדים מדמו של אזרח שלא לובש מדים. אני יודע שהורגים חיילים אם הם מהווים סיכון. כיצד חייל שצועד לעבר תחנת אוטובוס מהווה סיכון? |
|
||||
|
||||
כל חייל באשר הוא, בכל תפקיד, מהווה חלק מהארגון הצבאי; בתור שכזה קיבל מהמדינה את הזכות לבצע (או לסייע בביצוע) פשעים בתמורה לחנינה מלאה כל עוד היותו בתפקיד, אך למטבע יש גם צד שני - על כל חייל להבין כי אותו הגוף שמעניק לו את האפשרות הנ"ל גם שולל ממנו את הזכות לחייו מבחינת הצד השני, אליו מכוונים אותם הפשעים, שמבחינתו דמו של אותו החייל מותר, בין הוא מהווה סיכון מיידי ובין אם לאו, הוא מטרה לגיטימית. פתאום לא הכל כיף ושעשועים כמו שזה נראה, נכון? הפיתרון - סרב לגיוס. התנגד לויתור על זכותך לחיים וותר על ה"זכות" לפגוע בחייהם של אחרים. |
|
||||
|
||||
ולמה לי לסרב להתגייס? האם הצבא עוסק רק בעשיית פשעים? צבא עוסק גם בהגנה, נדוש עד כמה שזה נשמע. צר לי, אבל אינני רואה בסיוע להגנה על אזרחי המדינה הזמנה לרצח. |
|
||||
|
||||
הצבא עוסק בעוד המון דברים. כמו למשל חינוך וסיוע לשכבות אוכלוסיה חלשות. או המשלחות ששולח הצבא לסיוע ברחבי העולם. |
|
||||
|
||||
כן, אבל הדברים האלו אינם עיקר הגדרת תפקידו של הצבא אלא תופעת לוואי. זה כמו לומר שתפקיד מכבי האש הוא להחזיק תזמורת. |
|
||||
|
||||
מי אמר שזה התפקיד של הצבא? כל מה שאמרתי הוא שאתה יכול למצוא את ייעודך בצבא גם לא בתור לוחם או לחילופין תומך לחימה. אתה אפילו יכול להיות עיתונאי בצבא. אז בסדר, יהיו כאלה שיגידו שגם מי שכותב ב"במחנה" מטרתו היא בעצם להעשיר את חייהם של אותם לוחמים ובכך הוא תורם את חלקו למטרתם, שהיא, בעצם, השמדה וכו', אבל לטעמי זה קצת מוגזם. וחוצמזה, נורא קל להגיד למישהו "אז תסרב להתגייס". לטעמי, הטענות האלה, שמציגות את ההמנעות מגיוס כמשהו שנובע מעמידה על עקרונות והוא מאוד פשוט ומובן מאליו, גובלות בצביעות. |
|
||||
|
||||
לדברי במקום אחר - נורא קל להתבונן מבחוץ ולבקר. אבל מי שרוצה לערוך שינוי של ממש - צריך לבוא מתוך המערכת. לדעתי (לא שזה בהכרח מעיד על הצלחה, אבל זה גם משהו). |
|
||||
|
||||
כל תפקיד בצבא שאינו כרוך בלחימה או בסיוא ישיר לה, מוגדר כ''תומך לחימה''. כולל עיתנאי, טבח, מש''ק משמעת ומתמטיקאי. |
|
||||
|
||||
אם כך כל אזרח משלם מיסים מוגדר כתומך לחימה, לא? |
|
||||
|
||||
מעצם היותו משלם מיסים שמגיעים למשרד הביטחון, לא בגלל ההנחה שהוא ודאי שירת או ישרת בצבא. |
|
||||
|
||||
ובאמת הגיע הזמן להפסיק עם זה (וגם עם תפקודו של צה"ל כחברת כח-אדם המשכירה עובדים למשרדי הממשלה). ובהזדמנות זאת: למשרד הבטחון לא צריכה להיות הוצאה לאור ולא תחנת רדיו; למשרד התחבורה לא צריכה להיות תחנת רדיו; למשרד החינוך לא צריכה להיות תחנת טלוויזיה; "היסטריה" צריך לכתוב עם י' אחרי הה' הראשונה; "לטיפולכם אודה" היא צורת התבטאות אומללה, גם אם היא במקרה תקנית בעברית. זהו. לטיפולכם. |
|
||||
|
||||
בהרצאה בבר אילן, אמר דן שילון כי את גלי צה''ל לא מפרקים בעיקר בגלל שזה טוב לאנשי התקשורת השונים לעשות שם מילואים. |
|
||||
|
||||
המילואימניקים של גל''ץ, כמובן, הם לא אלה שקובעים אם היא תיסגר, אלא הפוליטיקאים התלויים בחסדיהם של אלה, ומשתוקקים לדקות-החשיפה הארוכות שהם זוכים להן בתחנה. |
|
||||
|
||||
כל אזרח המשלם מיסים מספק בכך את הכסף הדרוש לקניית מזון ונשק לחיילי הצבא. אנא ממך, חשוב על כך בפעם הבאה כאשר אתה משלם את מיסיך. אחרי הכל, הבחירה בידך לנכות מהם את החלק היחסי המיועד לתקציב הבטחון ולרחוץ בנקיון כפיך. כמו המיסים, גם הצבא אינו פסול מעיקרו, אלא פסול רק השימוש שעושים בו. ומי שצריך להפגין נגד השימוש הזה הם אזרחים ולא חיילים. |
|
||||
|
||||
על מנת לנצח בעימות אלים בין שני גופים, יש לנקוט באחת השיטות הבאות: א) השמדת (או הכנעת) כל האוכלוסיה. ב) השמדת (או הכנעת) הקבוצה הרלוונטית בשל אופי העימות (כלומר: הלוחמת). במידה ואין הפרדה, באחד הגופים, בין כלל האוכלוסיה לזו שלוקחת חלק אקטיבי בעימות, אין ברירה אלה לנקוט באופציה הראשונה (כפי שאכן, לעיתים קרובות, קורה בצד הפלסתיני - אותו אנו מנסים "להכניע" מכיוון ש"להשמיד" אינה אופציה מקובלת). ישראל, כמו כל המדינות כנראה, בחרה באופציה של "סימון" אזרחיה אשר לוקחים חלק אקטיבי במאמץ המלחמתי, ובכך בפועל איפשרה לצד השני לברור את מטרותיו באופן נוח יותר לכלל האוכלוסיה (כן כן, אפילו במלחמה יש חוקים). נ.ב: חיל יכול להיות באחד משני תפקידים בארגון הצבאי: א) לוחם. ב) תומך לחימה. אין תפקידים ניטרליים. |
|
||||
|
||||
לפי תפיסתי, הסימון לא נועד על מנת שהאוייב יוכל לדרוס את המסומנים בתחנות אוטובוסים או לחטוף אותם מטרמפיאדות. הוא נועד על מנת שבשעת קרב יוכלו שני הצדדים להבדיל בין שני הצדדים, וכמובן, על מנת לשוות אחידות לצבאות ולטול מהלוחמים את האינדבידואליות. אינני רואה בכך התרה לרצח. |
|
||||
|
||||
"שעת קרב"? כלומר רק ששני הצדדים יסכימו על זמן ומקום מסויים בו הם ילחמו, תהיה מותרת פגיעה פיזית? שעת קרב היא *כל* שעה עד להפסקת האש. מאחר וחיילים משרתים את המנגנון הלוחם, ובכך מהווים קבוצה מינמלית מכלל האוכלוסיה אותה יש להכניע או להשמיד על מנת שיושג ניצחון, הם מהווים מטרה עדיפה - מוסרית - על פני האכולוסיה האזרחית. פשוט, קל ופרקטי. חייל לא יורה רק כש"נפתחת לעברו אש". הוא יורה גם כשהוא מקבל פקודה לירות, וזאת על מנת להשיג יעד טקטי או אסטרטגי כלשהו, ולא לצרכי הגנה עצמית. נראה כאילו אתה תופס את הצבא כאוסף אנשים שתפקידו לשבת בחזית ולהגן על עצמו. |
|
||||
|
||||
אם כך, מדוע אין לרצוח גם נערים לפני גיוס? ומה עם אנשים שעדיין חלה עליהם חובת המילואים, אך נמצאים כרגע בחייהם האזרחיים? שכן, הם עדיין חיילים, או יהיו בעוד כמה ימים, ולכן חלק מהמנגנון הלוחם, ואין זה משנה לדבריך אם קיים סיכון מצידם או לא. וחייל שפשט לרגע את מדיו ולבש חולצה יפה וג'ינס, הוא לפתע מטרה אסורה? |
|
||||
|
||||
אתה מיתמם עכשיו, או פשוט מתקשה להגיע למסקנה הגוררת בהכרח גם פעולה? נער לפני גיוס הוא מקביל של פושע לפני ביצוע פשעו - לא מענישים אנשים על מעשים שאולי יבצעו בעתיד. אזרח החלה עליו חובת המילואים הוא אזרח לכל דבר ועניין, עד לרגע ששם עליו את מדי הצבא (ובכך קיבל עליו את מרותו) ואז הוא חייל לכל דבר ועניין. חייל שנמצא כרגע בחייו האזרחיים? דומני שע"פ ההגדרות של הצבא הוא עדיין חייב להשמע להוראות מפקדיו, ועל-כן הוא עדיין בגדר חייל - כך שקטגוריה זו לא קיימת למעשה; אבל לשם הדיון - מובן שכאשר לא ניתן להבדיל בינו לבין אזרח הוא על תקן של אזרח. נראה שאתה מתעלם מהנקודה העיקרית כאן, והיא שבעוד חודשיים חייך שלך יותרו לפגיעה בשל מעשייך וכי אתה תמלא תפקיד אקטיבי בגוף שתכליתו היא פתרון סכסוכים באופן אלים - בין אם תהיה טבח, לוחם, רופא, עיתונאי, כלבן, ממלא טפסי אקסל או תליין, מעמדך הינו הך. |
|
||||
|
||||
אם נער לפני גיוס שקול בעיניך לפושע לפני ביצוע פשע ולכן אין להענישו, הרי שרצח חיילים הוא בעיניך עונש? זה ממש משעשע. ההיתרים שלכם לחיסול חיילים נעים בין הגנה עצמית, הכנעה במלחמה, הענשה, סיכול, וכו'. גם כשהוא אזרח שמשרת במילואים הוא קבל עליו את מרותו של הצבא, הוא פשוט לא מפגין זאת. אני מניח שאתה משלם מיסים. אני מקווה שאתה מודע לעובדה שגם אתה תומך לחימה. תרומתך לצבא גדולה יותר מתרומתו של טבח. |
|
||||
|
||||
לרצוח אדם זה לא מוסרי, גם אם האדם הוא לובש מדים. כאשר מספר שווה של אזרחים וחיילים עומד זה מול זה אין עדיפות מוסרית לפגיעה באחד מהם. על כן הפצצת הירושימה ונגסקי, שחסכה חיי חיילים אמריקניים (ואולי אף יפנים) לאינספור הייתה מוסרית. את המוסר אנו צריכים למצוא במניעי המלחמה. מלחמה שמטרתה השמדת ישראל אינה מוסרית, בין אם נהרגים בה חיילים או אזרחים, שכן השמדת ישראל אינה מוסרית. על כן, הפיגוע באזור הוא נתעב. מלחמה שמטרתה השמדת גרמניה הנאצית ובעלות בריתה היא מוסרית, בין אם נפגעים בה חיילים או אזרחים, משום שהמטרה היא מוסרית. ובכל אופן, כאשר שני הצדדים מסכימים לנהל מלחמה לפי הכללים, הריגת אזרחים צריך שתיאסר. פעילות צבאית נגד אזרחים תגרום להרחבת מעגל ההרס וההרג - ותביא לכך שייהרגו יותר אנשים : אזרחים וחיילים, מאשר במלחמה בין חיילים בלבד. הרצון לצמצם את ההרג הוא המניע המוסרי להגבלת הפעילות נגד אזרחים. |
|
||||
|
||||
מה היה מוסרי בהפצצת דרזדן? מה שהפך את המלחמה הזו למוסרית הייתה העובדה שארה"ב נלחמה נגד מדינה שהפציצה ערים אזרחיות. ברגע שארה"ב עשתה אותו הדבר, מוסריותה אבדה, וכך גם הצדקתה (אם כי המניע היה אכן מוסרי). אגב, מדוע השמדת ישראל אינה מוסרית והשמדת גרמניה כן? לפי הערבים, מדובר בגלגול שונה של הנאציזם. ובאשר להטלת הפצצה - האמריקאים תקפו אוכלוסיה חסרת הגנה, שלא הוותה סכנה ישירה עליהם. מכאן שההפצצה לא הייתה מוסרית. |
|
||||
|
||||
מלחמת העולם השנייה הייתה מהמוצדקות, מהמוצדקות! שבמלחמות העולם! אהם, סליחה. חשבתי שמה שהפך את המלחמה למוסרית היא העובדה שגרמניה הייתה תוקפנית כלפי כל מיני מדינות אחרות, דגלה במדיניות השמדה כלפי עמים מסויימים שלא ננקוב בשמם, ומדיניות של שעבוד כלפי עמים אחרים. אבל אם אתה אומר שזה אך ורק בגלל שהיא תקפה ערים, מי אני שאשבור לך את המילה. |
|
||||
|
||||
גרמניה השמידה אנשים באופן המוני עוד משנת 1935, ואף מלחמה לא נפתחה. המלחמה נפתחה רק משגרמניה פלשה לפולין. ברה"מ וארה"ב הצטרפו רק משהן הותקפו, וגם אז, כידוע, לא ניסה המערב לעזור לאותם עמים מסויימים. אינני מוצא קשר בין מטרת המלחמה לבין השמדות המוניות. |
|
||||
|
||||
אני משלם כסף למדינה ע''מ שהממשלה תוכל להתקיים - כספי המיסים הם שמאפשרים לממשלה לפעול (בל נשכח, תפקידה האולטימטיבי של המדינה הוא לשרת את אזרחיה ולפעול להטבת מצבם). לצערי הרב משתמשת הממשלה בחלק מכספי המיסים שלי לצרכים פסולים בעיני - ועל כך אני מוחה. ישנו הבדל עצום בין זה לבין שיתוף פעולה אקטיבי וקידום אותם הצרכים הפסולים. |
|
||||
|
||||
גם הוא ההולך לשמור על הגבול המצרי, עושה זאת על מנת שהמדינה תוכל להתקיים. לצערו, הדבר נעשה תוך שימוש בכוח בעת הצורך. בכך שאתה משלם מיסים, אתה למעשה תורם לקיום הצבא. ישנם העושים זאת ע"י הכנת אוכל, גזיזת הדשא ושירות במרפאות, וישנם העושים זאת מבחינה פיננסית. אם אתה מסרב לשרת את הצבא ומטרותיו בכלל, אני מציע שתחדל מתשלום המיסים, שכן צבא כידוע לך, לא יכול להתקיים ללא כסף. אם אתה לוקח חלק בתיחזוקו, אתה לא יכול להתחיל למתוח קו בין פעולות אקטיביות לפסיביות. מה כ"כ אקטיבי בעמידה בשקם? |
|
||||
|
||||
גלעד, אני מסכים וחותם על כל מילה שכתבת - אך הצד הפלסטינאי אינו מוכן לקבל בהכרח עמדה זו. בעשרות ראיונות של אנשים שונים מאירגוני ה'פתח' משנים קודמות, ואף בראיונות עכשוויים בקרב אירגוני סירוב פלסטינאים, נטען פעם אחר פעם כי דמם של ילדים ישראליים מותר, היות ואלו 'חיילי העתיד', בדיוק כפי שדמם של נשים ישראליות מותר, היות והללו 'אמהותיהם של חיילי העתיד'. מעודי לא שמעתי ביקורת כלשהי על עמדה ערבית-פלסטינאית עקבית זו. אשמח לשמוע דעתך בנדון שלך אלכסנדר |
|
||||
|
||||
עמדה זו לא מקובלת עליי כהוא זה. לא ניתן להניח הנחות מרחיקות לכת כלפי אזרחים ולפגוע בהם על-סמך הנחות שכאלו - למי שעושה זאת אין זכות מוסרית לבוא בטענות נגד מדיניות החיסולים הפסולה של ישראל. מתיישבי שטחים כבושים הינם יוצאי דופן בהקשר זה, משום שעצם המצאותם במקום יישובם מעידה על חלקם הפעיל בסכסוך ובכיבוש. חשוב לי להדגיש - אני מתנגד לפגיעה בכל אדם תחת כל תנאי שהוא, הפירוט שאני מוסר הוא לטובת כל מי שעומד להפוך לחלק פעיל בסכסוך וזכותו האנושית הבסיסית היא לדעת על מה הוא מוותר ובתמורה למה. |
|
||||
|
||||
המדים עושים את האדם חייל. אם ברצונך לצאת מקטגוריה של "מטרה מותרת", המנע מללבוש אותם: סרב לשרת. |
|
||||
|
||||
משום מה אתה שוכח, שבמקביל להיותו של צה''ל צבא כיבוש, הוא גם צבא שנועד להגן. מבחינתי, עיסוק בתפקידים שתפקידם הגנתיים (רפואיים, לדוגמא), ובמקומות מסויימים (לא בשטחים), הם בגדר עיסוק צבאי לגיטימי. אינני מוצא סיבה שיש לרצוח אותי. וגם אם הייתי בתפקיד אלים יותר, או במקום אלים יותר, אינני מוצא סיבה שיש לרצוח אותי. נראה שמה שמוביל אותך אינו מוסר מסויים, כי אם ספר החוקים הבינלאומי. |
|
||||
|
||||
מאחר וקשה מאד להגדיר פעולה מוסרית בצורה שתהיה מקובלת על שני צדדים בסכסוך, ומאחר וסכסוכים אלימים לא ייעלמו מעולמנו בעתיד הנראה לעין, ומאחר וכל מדינה ממשיכה להחזיק בכוח צבאי שתפקידו להוציא אל הפועל את אלימותה של המדינה, הרי שכדי לצמצם את מעגל האלימות, אני נסוג אל החוק הבינלאומי. צה"ל נקרא "צבא הגנה לישראל", בגלל שלא נעים לקרוא לו "צבא הכיבוש והסיפוח"; אבל בפועל, הוא מעולם לא היה "צבא הגנה" בלבד. הוא תמיד היה התקפי ותמיד ביצע את מדיניותה ההתקפית של ישראל. נכון, צה"ל מבצע גם פעולות מגן, אבל הן תפלות לעומת הפעולות ההתקפיות שהוא מבצע - וגם פעולות ההגנה שלו הן תוצאה של התקפותיו. |
|
||||
|
||||
באותה מידה, יכול היה ספר החוקים הבינלאומי לשמוט מתוכו את סעיף ההתנחלויות. לאן יעלמו כל נאומיך חדורי רוח הקרב וצמאי הדם במקרה כזה? לא רלוונטי. זניח או לא זניח, תוצאה של כיבוש או לא, הוא עדיין עוסק בפעולה הגנתית. |
|
||||
|
||||
אם נמשיך את הדוגמא, יכול החוק הבינלאומי להתיר גם רצח נשים בהריון. אלא שבמקרה כזה, יאבד החוק הבינלאומי את כל ערכו בעיני. הקש מכך לגבי התנחלויות. התנחלויות הן מעשה בלתי מוסרי ובלתי חוקי; אילו היו הופכות לחוקיות, הן לא היו הופכות למוסריות. |
|
||||
|
||||
אני מדבר על קריאתך לרצח מתנחלים וחיילים. הביסוס היחיד שלה נמצא, לפי מה שהבנתי מדבריך, בחוק הבינלאומי. |
|
||||
|
||||
הנה סיבה טובה לרצוח אותך: הסכמת לזה. ביום הגיוס לצה"ל, כל מלש"ב/חייל חותם על טופס סטנדרטי בו הוא מעניק את הזכות על חייו למדינת ישראל, ומצהיר כי הוא מוכן לתת את חייו למענה. בטקס סיום הטירונות, כל חייל חוזר על הצהרה זו תוך כדי השבעות על ספר תנ"ך. *כל* חייל. גם ג'ובניקים, גם קרביים, גם בדואים, גם דרוזים, ואפילו (!) בנות. למה אתה חושב שצה"ל מחיל את ה"חוזה הסטנדרטי" הנ"ל על כל המיועדים לשירות הביטחון, ולא רק ללוחמים? כי צה"ל (כמו כל העולם) לא מבדיל בין לוחמי דובדבן לבין פקידים המשרתים בר"ג. כל לובש מדים הוא מוסמך נשק - כל לובש מדים הוא מכונת הרג פוטנציאלית שמחוייבת לציית לכל פקודה שתנתן לה - כל לובש מדים הוא מטרה לגיטימית. נקודה. או שאתה מצפה ממחבלים (וכאשר הם פונים נגד מטרה לובשת מדים - חיילי האויב) לעצור ולברר איפה כל חייל שירת במהלך הקריירה הצבאית שלו? |
|
||||
|
||||
כמו שאמרתי - אינני מוצא סיבה לרצוח גם חיילים קרביים. אם אתה מתיר לרצוח את כל הלוחמים ותומכי הלחימה, אני מציע לך להכיל את המצב גם על אלו התומכים בצבא פיננסית. |
|
||||
|
||||
אוקיי, בוא נפשט את זה בשבילך. חיילים הם מטרה לגיטימית לא כי הם פושעים שצריך להעניש אותם. הם מטרה לגיטימית מכיוון שע"י הגדרת "לובשי המדים" כמטרות לגיטימיות, אתה בעצם מגדיר את "לא-לובשי המדים" כמטרות לא לגיטימיות. עדיין מסובך? ננסה את זה ככה: זה תורם להיות מטרה לגיטימית. זה חלק מהעסקה שחתמת עליה כשנולדת - אתה משלם מיסים ובמקרה של ישראל משרת בצבא תקופה מסויימת, בתמורה לכך שהמדינה תדאג לך ותגן עליך במשך כל חייך. אז נכון, יש תקופה במהלך החיים שלך שבה אתה עושה "תורנות מטרה לגיטימית", בתמורה לכך שבשארית חייך אנשים אחרים יעשו זאת בשבילך. בסדר? |
|
||||
|
||||
כלומר, טרוריסט שאינו חתם על חוזה עם המדינה, הוא לא מטרה לגיטימית? |
|
||||
|
||||
טרוריסט אינו חייל - ולכן כל הנאמר לעיל אינו תקף לגביו. טרוריסט הוא, מבחינת מטרת הטרור, 'פושע פשוט' - אם הוא נתפס, חלים עליו החוקים הרגילים שחלים על כל אדם (אזרח או לאו, בהתאם) שביצע פשע - מאסר ממושך וכדומה. כאשר מדינה תופסת חייל אויב, במהלך ביצוע פקודות של הצבא הזר - הוא נופל לקטגוריה של 'שבוי מלחמה', וחלים עליו חוקים שונים לחלוטין. כמובן שזה תקף רק תיאורתית - אותה תיאוריה שלפיה לא נושאים מו''מ עם טרוריסטים. |
|
||||
|
||||
אני מדבר על התיאוריה לפיה מותר לחסל בגלל הסכם עם המדינה, ולא בגלל איום ישיר. מכאן, שאין לחסל מחבל העומד מולך עם נשק, שלא לדבר בכלל על מדיניות החיסולים. ובכל מקרה, עצם הרעיון של הסכם עם המדינה הוא מגוחך. גם לאזרח שאינו משרת בצבא יש הסכם עם המדינה, לפיו הוא יממן את הצבא. |
|
||||
|
||||
אין לך מושג, זו הדרך היחידה לתאר את גישתך. כיצד, בעיני רוחך, מחלחמה מתנהלת? שתי קבוצות של חיליים עומדות זו מול זו, וממתינות שמישהו ירה? וכשמישהו יורה, יורים *רק* בו ולחיילי הצד השני אסור להחזיר אש? הפצצת מטרות אסטרגיות, כיבוש בסיסי אוייב או מארבים הם לא אופציה מוסרית? האם הפצצת עיר אזרחית שקולה להפצצת בסיס צבאי? הוסבר לך, שוב ושוב ושוב שסימון הכוח הלוחם ותומך הלחימה והפיכותו למטרה לגיטמית, היא האפשרות המוסרית ביותר, כל עוד פיתרון סכסוכים באופן אלים הוא עבודה נתונה. האלטרנטיבות הן פצפיזם או רצח עם. מה ההבדל בין "מימון הצבא" לבין "פעילות בצבא"? *עצום*. אני משלם מיסים, ונלחם - בדרך הדמוקרטית על המטרות להן הם יוקצו. החייל נלחם, נקודה. זהו כל יעודו.) |
|
||||
|
||||
בבקשה ממך, אל תכניס מילים לפי. אם חייל מבחין בחייל חמוש המתקרב אליו בשעת מלחמה, הרי שהוא נתון לסכנת חיים. עכשיו תסביר לי איך קפצת מחייל שהולך לתחנת אוטובוס לטנק בקרב? מארבים הם לא דבר מוסרי, שכן מן הסתם הם מוגדרים כחיפוש אחר אנשים לרצוח. אם תגן על גבולך, זה משהו אחר. טבח צבאי נלחם? מעניין. זה שעומד בשקם נלחם? מעניין. פקידה בלשכת הגיוס נלחמת? מעניין. |
|
||||
|
||||
הבעייה: אתה נתון בדילמה רעיונית אקוטית שניתן לפתור אותה באחת משתי דרכים - לוותר על עקרונותייך וצו מצפונך או להסיק את המסקנה המתבקשת ולפעול בעקבותיה. בעייה נוספת: הפיתרון השני כולל בחובו צעד בלתי-חוקי ובלתי מקובל בחוגים רחבים של החברה הישראלית, כמו-כן הוא נוגד את מערכת התעמולה אליה היית חשוף ב-ח"י השנים שעברו. פיתרון זמני: להתעלם מהעובדות, מניתוחן הבהיר ומהמסקנות שנובעות מהן באורח ברור, ולחזור שוב ושוב על אותם הטיעונים שהופרכו כבר בעבר מתוך ניסיון שכנוע עצמי. בעייה בפיתרון הזמני: אדם אינטיליגנטי, כפי שהתרשמתי שאתה, איננו מסוגל לעשות שקר כה גס בנפשו למשך תקופה ארוכה מבלי לפתח סימפטומים של הדחקה ורגשות-אשם. פיתרון קבע: להסיק את המסקנה המתבקשת ולפעול לאורה. סיכום זמני בהחלט. |
|
||||
|
||||
הדיון הוא כרגע לא עלי. השאלה שנשאלה היא האם חייו של חייל הם הפקר. הסקתי את מסקנותי. אינני חושב ששירות בצבא הוא בהכרח פשע. כשם שהמשטרה אמונה על שמירת שלום הציבור, וכשם שהגנה עצמית אינה נחשבת לפשע, כך אני רואה גם את הצבא. כמובן שיש מיקרים רבים בהם חורג הצבא (צבא בכלל וצה''ל בפרט) מגבול ההגנה העצמית, וזה כבר סיפור אחר. להזכירך, הנקודה לא הייתה האם שירות בשטחים הוא לגיטימי או לא, אלא האם המדים מרשים את רציחתך. |
|
||||
|
||||
אכן, המלש"ב חותם חוזה עם צה"ל, ולא עם הפת"ח או החמאס. לכן צה"ל עלול, חלילה, לגרום לפציעת החייל - למשל בתאונת אימונים - מבלי שתהיה בכך, על אף הכאב, עילה לתביעה משפטית נגד הצבא. אבל חייל אינו חותם על שום חוזה שכזה עם אף פלסטינאי, והסכם שכזה לעולם לא ייחתם מפני שהוא יקשור את ידי ארגוני הגרילה הפלסטינאים ויחייבם לפגוע רק בחיילים - מגבלה שהם מעולם לא קיבלו על עצמם, בתוך או מחוץ לקו הירוק, במפורש או במשתמע. הסכם שנחתם בינך לבין עצמך, בדמיונך, ללא שום הסכמה - רשמית או לא - עם הצד השני, מהו בעצם תקפו? זהו אולי אקט מוסרי, אך לא יותר. מאחר והפלסטינאים אינם מבדילים בין הרג אזרחים ישראלים להרג חיילים ישראלים, אנו איננו יכולים לכפות זאת עליהם. בימי המנדט הבריטי היתה מדיניות של האצ"ל לפגוע בחיילים בריטים, אך לא באזרחים. במצב כזה יש הגיון בטענה שכל בריטי שמתגייס לצבא חושף את עצמו לפגיעה. האם יש גוף דומה אצל הפלסטינאים, שמטיל על עצמו מגבלות כאלו? |
|
||||
|
||||
המלש''ב חותם על הסכם עם מדינת ישראל, שבה הוא מצהיר שהוא מוכן לציית לכל פקודה ''...ואף להקריב את חיי(ו)...'' מעתה ואילך. אני לא יודע בקשר אליך, אבל אני לא קורא לתאונת אימונים ''הקרבה''. מה גם שתאונות ופציעות דווקא כן מלוות ברוב המקרים בתביעות ותשלומים ממשרד הביטחון. אין לי הרבה מה להגיד בקשר למוסריות של שכנינו, חוץ מהעובדה שחיילים מוגדרים כמטרות לגיטימיות ע''י כל מדינה בעולם, ומטרות אזרחיות (בדרך כלל) לא. |
|
||||
|
||||
אנסה לדייק. הצבא כמובן משלם פיצויים לחיילים שנפגעו, אבל הכוונה שלי היתה שחייל או משפחתו אינם יכולים לתבוע את הצבא על רצח או נסיון לרצח אם החייל נפגע, חס וחלילה, בפעולה או בתאונה. על זה חותם המלש"ב. בקשר לשכנינו, שוב צריך להבהיר: לא מדובר על מוסר אלא על קיומם או העדרם של הסכמים, במפורש או במשתמע, בין חיילי ישראל לארגוני גרילה פלשתיניים לגבי הגבלת הפגיעה מצדם לחיילינו בלבד. אין ולא יהיה הסכם כזה. אין לזה כל קשר לרמתם המוסרית, או לרמתנו שלנו. ארגוני הגרילה הפלשתיניים פשוט אינם מבחינים בין אזרחים ישראליים לחיילים ישראליים. לכן אין מקום לדבר על איזו חסינות מדומה ממוות בידי פלסטינים, שכביכול היתה למתגייס כל עוד היה אזרח. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |