|
||||
|
||||
אתה! שוקי שמאל! אתה (ממש כמוני וכמו רבים אחרים) משלם מסים שמממנים את הדיכוי האמור. אתה בורג במערכת המנוולת הזו. אף אחד לא מכריח אותך. אתה אינך חייב לסייע לפושעים. אתה יכול לפרוש, לעבור לחיות ביער, להתרחק מעוולה. אתה אינך עושה זאת, ואתה אינך עושה זאת אך ורק משיקולים של נוחות אישית, שיקולי כדאיות (ובינינו, יש בכלל שיקולים אחרים? הרי שיקול אינו אלא בחינה מדוקדקת שמטרתה לקבוע איזו אפשרות *כדאית* יותר - מה *כדאי* לנו לעשות). אתה בוחר להיות חלק פעיל במערכת שחוסר המוסריות שלה גלוי וערוך לפניך, ואני איני מדבר רק על מדינת ישראל או על ה"מצב" שבינה לבין המתקראים פלשתינאים. אתה בוחר להשתייך למערכת הזו כשאתה צופה בטלוויזיה, כשאתה קונה נעלי נייקי, כשאתה אוכל חביתה, כשאתה משתמש במערכת הפעלה של מיקרוסופט. אתה אינך בוחר מתוך בורות, אלא מתוך התעלמות או הסכמה, ואתה בוחר בגלל שכך נוח לך יותר. איני חושב שאתה יכול לשפוט את לני ריפנשטאהל, או את הנהנים מיצירתה; והערותיך באשר לאיכות יצירתה אינן נוגעות כלל לענינינו - מלבד כהודאה בכך שאתה עצמך שם את תורתך, תורת ההתעלמות, פלסתר. |
|
||||
|
||||
אם לרובנו יצא פעם לסחוב עט משכן לעבודה ולא להחזיר, האם אסור לנו לבקר את אתי אלון? ההבדל הכמותי (נניח) בין העוולות הנאציות לעוולות שאנו שותפים להן, וההבדל הכמותי (נניח) בין שיתוף הפעולה שלנו (תשלום מסים מתוקף חוק) לבין שיתוף הפעולה של ריפנשטאהל (קידום הקריירה שלה על-ידי קידום התעמולה הנאצית) הוא כה גדול, שהוא כבר יוצר הבדל איכותי. |
|
||||
|
||||
אז זהו, שלדעתי לא. לדעתי ההבדל בין אשת קולנוע שמוכנה לייצר סרטי תעמולה שיסיתו את ההמונים כדי לעשות קולנוע לבין מי שמוכן לעבוד ולהרוויח כסף שישמש לרצח חפים מפשע כדי להרוויח עוד קצת כסף אינו כל-כך גדול. שתי הפעולות אינן מוסריות, אך שתיהן ברורות, אנושיות, ורובנו היינו נוהגים כל לו היינו באותו המצב. אסור לגנוב עט משכן לעבודה, אבל אם בכל פעם שעט כזו (או כמה מליוני עטים כאלו) ''נסחבת'' אנחנו נעשה מזה ענין גדול... |
|
||||
|
||||
אני אהיה יותר סלחן כלפי סתם חייל ששרת בוורמאכט, וכחלק מתפקידו ירה במכוון באזרחים בסיטואציות שונות - פשע מלחמה, ללא ספק - מאשר כלפי מי ששרת בגסטאפו ועינה אסירים. אצל שניהם מדובר בפשע, ושניהם, אפשר להניח, רק מלאו פקודות. אבל הראשון במידה רבה נקלע לסיטואציה; השני בחר בכך מתוך מוטיווציה. ללא המוטיווציה המיוחדת, הוא לא היה נכלא או מושפל או מדוכא כלכלית; הוא היה יכול להיות, מן הסתם, עוד חייל בוורמאכט. הבדלים חשוב נוסף בין ריפנשטאהל לגרמני מהשורה הוא גורם ה"אם אני לא אעשה את זה, מישהו אחר יעשה". כאשר מדובר על פועל יצור במפעל תחמושת ששירת את מכונת המלחמה הגרמנית, זה די נכון; גם אם זה לא מצדיק מוסרית את האדם, הנטייה שלי תהיה לסלוח לו. במקרה של ריפנשטהאל זה בבירור לא היה נכון, כיון שהכשרון שלה היה יחודי (ובהכרח היא ידעה זאת). |
|
||||
|
||||
א) איני שותף לתפישת עולמך. אני רואה מציאות יותר סבוכה, בה לפעמים הבחירה שלך היא להיות קצת או הרבה מנוול או להיות מת. ב) בצורה שאתה חותך את האנושות לאשמים וזכאים, כל גרמני הוא הימלר וכל ישראלי הוא ברוך גולדשטיין. הבעיה עם הגברת היא שהיתה לה בחירה סבירה והיא בחרה ברע. אם אנו מזכים אותה, מה נגיד לפושעים רגילים שיש להם לפעמים בחירה הרבה יותר קשה? ג) אני לא מנסה לארגן חרם או משהו. דעתי על עבודתה היא כפי שאמרת עניות דעתי הבלתי קובעת. גם זה במנדט של הכותבים ב"אייל", להביע את דעתם הבלתי מוסמכת. כיוונתי בעצם לשאול את גדי גיא וגם אותך, מה מניע אותכם לעסוק בעבודתה? אני מבין שהתשובה נוגעת לאיזשהן איכויות ייחודיות ובלתי חוזרות בעבודתה. האם תוכלו לפרט יותר מהן איכויות אלו. ד) אני מודה שיש קצת סתירה בין תגובתי לבין המלצת ה"התעלמות". הגנתי היחידה היא שאיני מציע להעלים אותה, אלא רק תוהה מדוע יש להעלותה על ראש שמחתנו? |
|
||||
|
||||
שוקי, ידידי, נראה לי שהתבלבלת. אני יודע שהמציאות סבוכה. אני יודע שלפעמים הבחירה הטבעית אינה מוסרית. זו בדיוק הנקודה שלי! *אתה* הוא זה שהציג תמונה בשחור ולבן. אני טוען שלני ריפנשטאהל נמצאת בגבולות האפור. אתה ביקשת להקצות אותה מחמת מיאוס. כדי למנוע אי-הבנות נוספות, כשכתבתי שאתה בוחר להיות חלק ממערכת לא מוסרית לא הקציתי אותך. בסך-הכל ניסיתי להראות לך שההבדל בינך לבין לני ריפנשטאהל אינו ההבדל שבין שחור ללבן, אלא ההבדל שבין שני גווני אפור בהיר. אני מתנצל אם דרך ההתבטאות הסבוכה שלי בלבלה אותך עד כדי כך ומקווה שהבהרה זו תכפר על כך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |