 |
|
 |
||
|
||||
 |
האגודה לזכויות האזרח קוראת לעורך הראשי של "ידיעות אחרונות" לשקול מחדש את פיטוריו של העורך מירון רפופורט רפופורט, בנימוק שהצעד הוא פגיעה בחופש הביטוי ועולה ממנו "ריח רע של השתקת ביקורת לגיטימית על ראשי השלטון". הארץ: לדעתי, למרות שפיטורין על רקע השקפה אסורים בישראל, זו עדיין זכותו של בעל עיתון להחליט מה הוא רוצה לפרסם ואיך (במגבלות החוק), ואיני רואה בעיה בכך שלעיתון יהיה "קו" מסויים שמוכתב על ידי הבעלים או מי שמוסמך מטעמו. עיתון (וכל כלי תקשורת שאינו ממלכתי לצורך זה) הוא עסק, לא מלכ"ר, ולבעליו יש את הזכות המלאה לשלוט על תוכנו, כולל להשתיק ביקורת על השלטון (כל זמן שהוא אינו זוכה, בתמורה, לטובות הנאה). לכן, הפיטורים אינם פגיעה בחופש הביטוי. חופש הביטוי מתבטא בזכותו של מירון רפופורט לפתוח כעת עיתון משלו או להצטרף לעיתון אחר ולערוך שם כראות עיניו. ועכשיו הנה קצת אנטי תזה למה שכתבתי. לציבור יש אינטרס לדעת את העובדות לאשורן. כלומר, תהיה פגיעה מהותית בציבור אם כל העיתונים ידווחו לא-אמת, כי ככה החליטו בעליהם. אני חושב שגם תהיה פגיעה מהותית אם כל העיתונים יציגו דעה אחת בלבד. זה יפגום בהליכים הדמוקרטיים החברתיתי של החלפת דעות ודיון בונה. על כן יש מקום להגביל את זכותם של בעלי העיתונים לשלוט ולהשפיע על התוכן שמופיע בעיתוניהם. ואנטי תזה לאנטי תזה - בסופו של דבר, כנראה שהיד הנעלמה עושה גם כאן סדר, והעובדה היא שאנחנו זוכים לראות כנראה דעות מכל קצווי הקשת, והעיתונים אפילו כותבים דברים נכונים מפעם לפעם, כך שאולי אין ממש צורך להתערב באוטונומיה של בעלי העיתונים. זהו, גמרתי לדון עם עצמי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עיתונאים זוכים ליחס מיוחד, המקנה להם הטבות שונותת והגנות מפני השלטון. אם רוצה בעל עיתון לנהוג בעיתונו כעסק מסחרי לכל דבר, יתכבד ויוותר על היתרונות הגלומים לעובדיו בהיותם עיתונאים ישרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגום: השלטון ישלול את היחס המיוחד מעתונאי שמעסיקיו לא מוצאים חן בעיני השלטון: מפא"י תשלול את היחס המיוחד מעיתונאי "על המשמר", "חרות" מעיתונאי "דבר", ודני סימן מעיתונאי ה-BBC. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. התרגום הוא: עיתונאי "ידיעות" לא ימנעו מפרסומים שליליים על ראש הממשלה מסיבות כלכליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע? כי הם יחששו שאם הם ימנעו מפרסומים שליליים על ראש הממשלה אז השלטון ישלול מהם איזה "יחס מיוחד"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הערתי לא היתה הצעה לשלטון, אלא הערה ''מוסרית'' לבעלי העיתונים ועורכיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפיסה שהעיתונאי צריך להיות אובייקטיבי אינה תפיסה שמלווה את העיתונות מראשיתה, למעשה עד אמצע המאה ה-19 לא הייתה כמעט תפיסה כזו. באנגליה, לדוגמה, הייתה נפוצה עיתונות רדיקלית שהביעה עמדות חריפות נגד הבורגנות הקפיטליסטית, ונסתה לגייס פועלים למאבקים פרולטריים. רוב העיתונים הרדיקליים הצליחו לקיים את עצמם מרווחי המכירות ולא מתמיכה של פטרון או מכירת פרסומות לחברות מסחריות. אולם מ-1860 רואים ירידה במספר העיתונים הרדיקליים והם מתחילים לדעוך. הסיבה לכך היא שכלול אמצעי הייצור. המצאות חדשות אפשרו להפחית את עלויות ההדפסה, להאיץ את ההפצה ובסה"כ להוריד את מחיר העיתון. אולם מחירן הגבוה של מכונות הדפוס החדשות, אפשר רק לעיתונים גדולים לרכוש אותן. העיתונים הרדיקליים לא הצליחו לעמוד בתחרות המחירים. כמו כן, יכלו בעלי העיתונים הקפיטליסטיים להתפרנס מפרסומות ויכלו להוזיל עוד את מחיר העיתון. הפנייה לקהלים גדולים ומגוונים של העתונים הגדולים והשימוש בפרסומות שינו את אופיים של העיתונים, התחוור לבעליהם שהם צריכים לעמעם את עמדותיהם הפוליטיות, יהיו אשר יהיו, "ורק עתה החלו לטפח את הדימוי של העיתונאי כמקצוען חסר פניות, שאינו נוטל צד בוויכוח הציבורי אלא אמון על דיווח עובדתי בלבד" (אווה אילוז, "תרבות הקפיטליזם). כלומר, האידיאל של עיתונות אובייקטיבית (כביכול) החל להתפתח רק לקראת סוף המאה ה-19, והוא אינו תוצר ישיר של תפיסות ערכיות כי אם תוצאה של התערבות הכלכלה הקפיטליסטית בתרבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל, לפני עידן העיתונות המסחרית (penny papers), רוב העיתונות הייתה מפלגתית. העיתונים נמכרו אך ורק דרך מנויים, והרבה מאוד אנשים קראו את אותו עותק של העיתון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי זורק כאן איזה משהו על המעמד הכמעט מונופוליסטי של ידיעות, אבל אין לי כוח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |