בתשובה לדובי קננגיסר, 19/08/03 21:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה חסר משמעות אם אני שואל אותך על החלטה שאתה צריך לקבל. אבל אתה הרי כועס על אבא שלך רטרואקטיבית, על משהו שהוא כבר עשה. בכל מקרה אין לך מה לעשות; אני מנסה להבין על מה אתה כועס, מה לדעתך הוא היה צריך לעשות אחרת, והאם באמת היית מעדיף שהוא היה עושה אחרת. (למען האמת, הפתיל הזה נראה לי כהתנצחות די מיותרת מצדי. פיפס קטן מצידך, ואני נוטש) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני נדחף. למה אדם לא יכול להרגיש רגש פרדוקסלי שלא מסתדר מבחינה לוגית/הגיונית? מדוע דובי לא יכול להיות מרוצה מכך שהוא קיים (שזו תוצאה של החלטת אביו ההיפותטי) ולהתעצבן על האבא ההיפו שלו על כך שהוא השאיר אותו יתום במודע (כאשר זה נובע מאותה ההחלטה ממש)? כי יש פה סתירה לוגית כביכול? בני אדם הם יצורים שכאלה, עם המון סתירות פנימיות. הלוגיזציה הזו של הרגש מוזרה אף יותר מנסיונות הלוגיזציה המוחלטת שמנסים לעשות פה לרטוריקה ולדיונים בענייני אתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום בצהריים חשבתי על דוגמא מצוינת שהייתה מראה לך למה הטענה שלך אינה מוצדקת. אבל מאז כבר שכחתי מה זה היה. לפיכך, ומכיוון שאני בהחלט מסכים עם המשפט הלפני-אחרון שלך -- פיפס. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |