בתשובה לשי מזרחי (אחד), 11/08/03 22:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמנסים להציע נתיב חדש לשירה בעברית . הם בגדר בל ימצא כיום ותמיד היו נדירים . התנהל כאן ויכוח הנואל כאן עם שכטר.ואחת הסיבות נראה לי שהוא מעורר זעם כה רב היא בגלל שיש לו שיטה סדורה משלו לגבי השירה וזה דבר נדיר אצל משוררים. למרבית הצער אותה שיטה סדורה מובנת רק לשכטר עצמו ובסופו של דבר אין בה יותר מהקצנה אולטימטיבית והסקת המסקנות הסופיות והמוחלטות משיטתו הזכורה לרע של והמזיקה זך . הצגת המשורר כאוטיסט. אבל יש מי שמציע שיטה אחרת רלבנטית יותר ובעלת עניין לאין ערוך לגבי השירה העברית ואני מקווה לעסוק בו באוקאפי בקרוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה לעשות מעצמך עניין לצחוק בכל פעם שאתה מנסה לשוות לעצמך ארשת רצינית, מר אשד? מדוע? אתה מזכיר לי אדם שהכרתי, נאציונל סוציאליסט סלאבי (שים לב לסתירה המעניינת כאן, המעידה על רמתו השכלית של הנ"ל) אשר כל דבר רע לאורך ההיסטוריה האנושית, מהמגיפה השחורה, עבור בהתחלתה של מלחמת העולם השנייה ועד להפלת התאומים ב2001, היה תולה באופן בלעדי ביהודים. לבד מן העובדה שהוחמאתי מתיאוריהן הפרטניים של מאות רציחות פולחניות של ילדים נוצרים קטנים שהוא פלט כראיות באופן כל כך לא משכנע (אך כל כך משוכנע!), נדהמתי לנוכח מימדי הפרנויה שלו. כל כך מוגזמת היא היתה, למען האמת, שהוא כבר היה בטוח (ועדיין) שהיהודים אינם ילודי אישה בכלל, אלא זן מסויים של עלוקות מן החלל המוצצות את דמם של העמים הפאגאנים ואמא טבע כאן על כדור הארץ. והנמשל, מר אשד: אם תוכל להסביר לי אתה את הקשר למר זך ולשירתי שלי, אודה לך. מה גם שלא הייתי מדבר, במקומך, על "השיטה הסדורה" שלי לגבי שירה. אתה עלול למצוא עצמך די נבוך כשאותה תגובה לדבר המערכת של "אוקפי" תופיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להירגע מר שכטר אינני מעלה על דעתי להשוות אותך לנציונאל סוציאליסטים. התייחסתי לשיטתך בהקשר לזה של נתן זך מאחר שהיא ניראית לי כתוצאה האולטימטיבית כאשר הולכים עד הסוף , של תורתו, גם אם אתה עצמך אינך חושב על דעותיך בהקשר של זך. כאשר השירה מרוכזת לחלוטין ב''אני '' של המשורר ולעזאזל כל דבר אחר כפי שהטיף נתן זך וכפי שיישמו זאת הוא וממשיכיו , כי אז התוצאה הסופית ואולי הבלתי נמנעת היא ''מניפסט האדם הבודד '' של אשר שכטר שמביא את כל התפיסות האלה למסקנה ההגיונית והמוחלטת שלהם ''אד אבסורדום''. בעיני יש כאן קו ממשיך ברור ומקצין ללא הרף מהמניפסטואים של נתן זך וכלה במניפסטו של אשר שכטר. טוב נחכה לדבריך באוקאפי . אני כמובן הסתמכתי על מניפסטו האדם הבודד שלך ב''דג אנונימי '' בהנחה שהוא מבטא תפיסה סדורה כל שהיא , דבר שאין לרוב המוחלט של המשוררים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה בן אתה שאלת מה הקשר בין זך ושירתך . ובכן אין שום קשר בין זך לשירתך כמובן ולא טענתי שיש כזה. הקשר הוא רק עם המניפסטו שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. תודה. למרות שעד שלב מסויים הייתי יכול להרגיש מוחמא מההשוואה. ולא אפרט. 2. אתה שוב לא מסביר את עצמך: מה הקשר בין תורתו של נתן זך ובין "מניפסט האדם הבודד"? זך מלא ב"אני של המשורר", אתה אומר; ובכן, "מניפסט האדם הבודד", אולי יותר מכל חיבור אחר שתוכל למצוא בתחומי השירה הקיצונית בעברית, בהמתתו החדה של ה"אני" בתחומי השירה. הוא דן בחוויית הקורא המשולל את הזכות הזאת שבפגישה בין שני מכרים, ונידון לזרות. הוא בעצמו זר, מעורפל כמעט לחלוטין. היכן זך והיכן "מניפסט האדם הבודד", כשחושבים על כך היטב? האם באמת הבחנת בבעייה אישית כלשהי או בפנייה אישית כלשהי אל מחבר המניפסט, כפי שאתה טוען ששירתו של זך מלאה באלו? שים לב לציטוטים שהובאו במאמר המערכת של "אוקפי", לכל הרוחות, האין הם ברורים דיים? 3. אתה מייחס למר זך הרבה יותר כוח והשפעה ממה שאי פעם יכל היה לקוות או לרצות לעצמו. לכן המשל על ימיר, אותו נאציונל סוציאליסט פולני-אמריקני (!) שמייחס ליהודים יכולת מולדת לרוע עד לדרגת חוצנות. לנתן זך, למרות חיבה מסויימת לחלק משיריו המוקדמים, אין ולו הקשר הזעיר ביותר למקורות השירה שלי, או למקורות המניפסט הראשון, או לכל דבר אחר שאי פעם כתבתי. לא ישירות ולא בעקיפין. לדאדא, לסוריאליזם, לאקספרסיוניזם, לפוטוריזם, לבודלר, לרימבו, לצלאן, לבטאיי, לז'נה, קפקא, ארטו ולוטרמון, כולם הקדימו את מר זך בכמה עשורים לכל הפחות ועקפו אותו בכל נושא שניתן להעלות על הדעת, יש קשר לאלה. 4. שים לב לסיכום הדיון שרשמתי כאן. שים לב גם לדברי בדיון הקודם בינינו ב"אייל הקורא". אני רוחש חיבה לא מעטה למקורותיו של "מניפסט האדם הבודד", למידת ההקדשה, האמונה, ההתנזרות וההקרבה המוחלטת שנדרשו בכדי להוליד אותו באותם שלושה שבועות בהם כתבתי והצפנתי אותו היטב במשך שעות על גבי שעות מדי יום, אך יודע להעריכו כמה שהוא בסופו של דבר: הברות. אני משתדל לעסוק באופן בלעדי בשירה כיום. שירה אמנם כוללת בתוכה מספר זה או אחר, משתנה, של הברות, ומתוכן חלק ניכר השייך או נושא את סימני הזיהוי של "מניפסט האדם הבודד", אך בטוחני שההבדל נהיר לך. "ההבדל הוא זה שבין ניצוץ המקפץ מחזיז בודד לבין כמה דונמים מפוחמים של חורש", אני מאמין שכך ניסחתי את העניין. 5. "מניפסט האדם הבודד" מציג טפח אחד מתוך ראייה כוללת, שהתגבשה במשך זמן רב, לאורך מאורעות רבים ושורה ארוכה מאד של התנסויות, ביניהן "המניפסט" היה רק חוליה אחת. חשובה מאד אמנם, אין ספק, אך לא בודדה. תגובתי למערכת "אוקפי" מציגה טפח נוסף מאותה ראייה כוללת, רשימות עתידיות יציגו טפחים נוספים, שירים חדשים יחליפו את הישנים כך שההבדלים והדמיונות בין אלו ובין אלו יהיו ברורים לחלוטין, וכן הלאה וכן הלאה. 6. אל נא תסיק מסעיף חמש שיש בכוונתי להיות יותר "ברור" ופחות "אניגמטי". ההיפך הוא הנכון, למען האמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניפסט האדם הבודד ממה שהבנתי מתוכו וממה שאני מסתמך על הפרשנות שלו עוסק בראש ובראשונה בפנימיות של המשורר ובחוסר היכולת של הקורא להבין אותה , ומשום כך הוא נראה לי רלבנטי לחלוטין לעניינינו.התורה של נתן זך עוסקת בראש ובראשונה בעניין זה ולכן היא נראית לי כקשורה משום שהיא יותר מכל תורה שירית אחרת השפיעה על דור שלם של משוררים , השפעה שבה מודים הכל ושבה לא החזיק שום משורר מאז. עוד על כך ראה : היקום של נתן זך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, זו בדיוק הבעיה שלך. את המניפסט לא הבנת, ואת רוב המידע שאבת מפרשנותו של עמר אורי, עמו כבר ליבנתי, אני מאמין, כמה עניינים בנושא שלא שם לב אליהם. ועדיין, גם לפי פרשנותו, אתה עדיין לא מסביר: היכן נמצא הקשר בין נתן זך לבין הזרות הקיצונית, הקובעת שאין שום חוט מקשר או שום אפשרות לחוט מקשר, של "מניפסט האדם הבודד"? בקשר למאמר, הוא חובבני להחריד, אני חייב לציין. ככזה, הוא לא מעמיק. לבטח הוא לא מסביר היכן בדיוק אתה מוצא קשר ביני לבין נתן זך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכותך לחשוב מה שאתה רוצה על המאמר שלי כמובן אם כי לעניות דעתי ועל פי מה שראיתי משלך כאן ובמניפסט לא אתה האדם שיכול לקבוע אם משהוא בנושאי שירה הוא חובבני להחריד או לא. והערה זהו ככל הנראה המאמר המקיף ביותר ( לכל הפחות מבחינת האורך ) שנכתב על זך ועל כלל יצירתו ומחשבתו ב-17 השנים האחרונות וכנראה יותר מכך . מאמרים שמתפרסמים כיום בכתבי עת ובעיתונים נוטים להיות קצרים מאוד בגלל מגבלות מקום .הגבלות שלא חלו על מאמר זה. אבל אלה הם חילוקי דיעות אישיים ולא רלבנטיים . אתה מוזמן לכתוב מאמר תגובה שיסביר למה המאמר הוא חובבני להחריד ואני כמובן שומר לעצמי אז את זכות התגובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר למאמר, אלי, אם יורשה לי להעיר, הוא דומה מאוד באופיו למאמרך על זך שהופיע באוקפי. בשניהם אתה נוטה משום מה לכתוב מגילות של תקצירים. אני עוד לא הבנתי מדוע אבל נראה לי שבמודע אתה משווה למאמריך אופי סיכומי שטוח. חוזר על הידוע מאליו ומוסיף את שלך בראשי פרקים במקום ההפך. זה מה שמשווה לדבריך אופי שטחי וחסר חידוש. אולי כדאי לך לקחת זאת לתשומת לבך. כן נהניתי לראות שאתה חורג מן העיסוק התמידי בהבדלים הצורניים שבין זך לאלתרמן ומעמיק לתוך התכנים ותפיסות העולם שעומדות בבסיס יצירתו של זך. אלו הם דברים שנוטים ללכת לאיבוד. אבל שוב, אתה מתעקש לכתוב בצורה שטוחה, לא מפורטת, כאילו היית כותב איזה סיכום לעצמך. או שזה מכוון או שאתה צריך עורך טוב וללמוד לכתוב. אתן לך עצה שקיבלתי לאחר שטיוטת הסמינר הראשון שלי הוחזרה לי בבושת פנים ואם מליון הערות ומחיקות: לא משנה כמה אתה כותב וכמה אתה פורש את היריעה, אבל מה שאתה כותב חייב להיות טוב: מזוקק, צרוף. כדאי לך לאמץ את הכלל הזה וגם כדאי לך, אם כבר נותנים עצות, להרחיב יותר בתפיסה האלתרמנית לצד ואולי לפני ההתעמקות בתפיסתו של זך גם זו נוטה להיבלע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר אכן דומה לזה שבאוקאפי מאחר שהוא המאמר שהופיע באוקאפי בשינויים מסויימים. האופי הסיכומי השטוח כפי שאתה מכנה זאת הוא הכרחי מבחינתי . אתה ככל הנראה לא הבנת זאת כלל אבל המאמר אינו מיועד לקובץ של כמה עשרות יודעי ח''ן מומחים לשירה שעברו את הקורסים הנדרשים באוניברסיטה וחיברו עבודות סמינריוניות ותזות ומבינים את המונחים המקצועיים והכל. המאמר מיועד לקהל הרחב של אנשים שחלקם אולי רק שמעו את השם ''נתן זך '' וחלק גדול מהם גם את זה לא. ולכן חיוני שאסביר להם במסגרת המאמר את הדברים שלך נראים כבסיסיים ו''חסרי חידוש''.הם חדשים לחלוטין עבור הרוב המוחלט של הקוראים. ובעניין זה כדאי להוסיף שאחת הסיבות של ההתרחקות של הציבור הרחב מהשירה כיום היא האופי המשעמם היבש של כתבות וביקורות על שירה בעיתונות הספרותית שמיועדות ככל הנראה אך ורק לאותו ציבור זעיר של יודעי ח''ן מטעם עצמם בדומה למה שמוצע כאן ( הפרופסור דן מירון הוא דוגמה קלאסית ) , ומי שקורא את הרוב המוחלט של הכתבות האלה לא יהיה לו שום חשק לקרוא אחר כך ספרי שירה. לא מן הנמנע שביקורת השירה תרמה רבות להמאסת השירה על הציבור המשכיל . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולגבי עצתך להרחיב בתפיסה האלתרמנית זאת אעשה רק אם אכתוב מאמר מיוחד על אלתרמן , המאמר היה מספיק ארוך גם כך, אחרי הכל אין המדובר כאן בעבודה סמינריונית אלא במאמר עבור הקהל הרחב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, ידעתי שהמאמר נראה לי מוכר מאיפשהו... לגבי כתיבה לקהל הרחב - כדאי לזכור שהעובדה שאנשים אינם מומחים בשירה עוד לא עושה אותם מטומטמים והקהל של האייל הוא עדות מצוינת לכך. מאמר לקהל שאינו מקצועי אכן צריך להרחיב ברקע ובמובן מאליו אבל גם זאת באורך רוח. שטחיות והיא דבר שחשוף גם לעין בלתי מקצועית ואם אתה מודע לה אתה בהחלט יכול להימנע ממנה. בדבריך אינך רק מכווץ מסכם ומשטיח מבחינת אורך היריעה אלא גם מבחינת צורת הכתיבה. בהחלט ניתן להעמיק ולעניין גם בסיכומים. אין שום חובה להביא רקע מלא אלא עדיף לפחות לדעתי להביא רקע בעל תוכן קצר אך שמוסבר היטב. כתיבה טובה היא כזאת שיוצרת קריאה איטית ומהנה שתעניין גם את המומחה וגם את הטירון. כתיבה שטוחה תעייף את שניהם. ישנה יכולת שכלית טהורה שאינה קשורה לבקיאות בנושא ואליה עליך לפנות: גם אצל המומחה וגם אצל הטירון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי בעמקות בפרטנות ובאורך רוח על הדברים שנראו לי כחשובים והם האידיאולוגיה של נתן זך והשפעתו לאורך הזמן . אתה יכול לטעון עד מחר שאני כותב בשטחיות אבל עד כה אתה ועוד אחד או שניים הם היחידים שטענו כך לעומת זאת קיבלתי תגובות רבות ששיבחו את המאמר וטענו שלמדו ממנו רבות . אני לא אתפלא אם כל התגובות השליליות האלה הם של תלמידי ספרות מקצועיים שבהחלט רגילים לצורת הצגה אחרת יבשה ומשעממת עד מוות כמקובל אצל המרצים והחוקרים לספרות שלנו , צורת הצגה שיכולה לעניין אך ורק חוקרי ספרות . ובכן ייתכן ששיטת ההצגה שלי נראית לך שונה מהמקובל אבל זה עדיין אינה הופך אותה ללא ראויה והאמן לי זאת השיטה הטובה ביותר לזכות בעניין גם של אנשים שאינם מתעניינים באופן רגיל בספרות ובנתן זך . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר אתה מעדיף רייטינג על איכות. זכותך. אני גם לא טענתי כי שיטתך אינה ראויה כי היא שונה מהמקובל ולא השוויתי אותה לשום שיטה אחרת. טענתי שמהותית, על סמך התכונות הקיימות בה, היא פגומה. אני לא יודע לאילו חוקרים אתה מתייחס אבל אני מכיר כמה מרתקים למדי כמו כן אני לא טענתי שבעייתו של המאמר שאינו מלמד דברים חדשים אלא שהוא מציג הידוע בצורה פגומה. מה שאני רגיל אליו ומה שאין במאמר אינם קשורים כלל לכך שמה שיש במאמר לא כתוב היטב. אבל עזוב, מה זה משנה בעצם. אינך צריך להגן על יצירתך וזה באמת נעשה כבר מוגזם ומיותר. כתבת כפי שכתבת ובזה זה נגמר. מי שלא טוב לא שלא יקרא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה רגיל אליו כתוב בצורה האקדמאית המובנת רק לכמה חוקרים ותלמידים במחלקות לספרות באוניברסיטה , אבל הוא לא יהיה מובן לרבים בקהל הרחב שאולי יתעניינו בנושא של שירה ונתן זך אבל ידחו בגלל השפה הקשה והבלתי מובנת עבורם. אתה מוכן לוותר על כל האנשים האלה בגלל מה שאתה מכנה ''איכות'' שמשמעותה עמידה בתקנים האקדמאיים הסנטדרטיים של כתיבה של עבודות סמינריוניות ומאמרים בכתבי עת אקדמאיים . לדעתי אין שום סיבה לוותר על הקהל הרחב הזה , שלידיעתך הוא זה שמממן את המחלקות לספרות באוניברסיטה ואת כלל המחקרים האקדמאיים. לעניות דעתי מן הראוי לנסות למשוך כמה שיותר אנשים לתחומים אלה גם אם זה אומר שיש לפנות אליהם על ידי חיפוש ''רייטינג '' כפי שאתה מכנה זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לפנות לקהל הרחב לא חייבים לכתוב גרוע ושטוח. איך אמר ערוץ 1 : לא חייבים לכוון נמוך כדי לפגוע. גם בקרב מי שאינם בקיאים בהסטוריה של השירה העברית יש אנשים אינטילגנטיים היודעים להעריך כתיבה טובה ולא טובה. אבל עזוב, כל העניין הזה נהיה מוגזם ומרוח. כתוב כפי שתרצה. מי ייתן ותרבה לפרסם ונהנה מדבריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לציין כאן שהמחלקות לספרות באוניברסיטאות השונות סובלות מזה שנים בירידה גדולה ומתמשכת במספר התלמידים ובאיכותם.כפי שהעיד על כך פרופסור מנחם פרי מהמחלקה לספרות באונ' תל אביב כשהתארך לאחרונה בוינט חלק לא קטן מהתלמידים היום היום במחלקות אלה מודעים רק ליצירות הספרותיות החדשות ביותר ולדבר לא מעבר לכך. ובהקשר לכך כדאי לציין שבמאמר שפורסם לפני כעשר שנים כתב חוקר ספרות עברית באוניברסיטה שכבר מזה עשרים שנה הוא פוגש בכנסים ובדיונים אקדמאיים תמיד את אותו מספר מצומצם של חוקרי ספרות עברית שאל שורותיהם לא מתווספים אנשים חדשים. סביר להניח שמאז המצב רק החמיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרופסור מנחם פרי אחראי במידה לא מעטה לירידה ברמת התלמידים ובאיכותם ולכך שהם מכירים רק יצירות חדשות, שבמקרה יוצאות בחלקן בהוצאה שהוא מנהל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד אחראי מנחם פרי לירידה ברמת המחלקה שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או או. זו מגילה ארוכה מאוד אבל לא זה המקום להיכנס אליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכנסת כבר. תמשיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היות שהכותרת פה היא "מצב מחלקות לספרות" באופן כללי ולא זו שבתל אביב בפרט אולי אומר כמה מילים על העניין וזה רלוונטי לכל המחלקות. אם כי אני די מסופק שזה יעניין את אלו שאינם תלמידי מחלקות אלה והם מן הסתם הרוב המוחץ פה. ובכן הבעיה המרכזית היא שהמחלקות לספרות הפכו לפח הזבל של מדעי הרוח. היות שכמעט כל נושא מוצא ביטוי בספרות הרי שכל נושא נראה כראוי ללימודים במחלקה: פסיכואנליזה, אידאולוגיות, פילוסופיות וכמובן כמובן פמיניזם. נראה שהתחום הפולשני והאגרסיבי הזה תוחב את ראשו לכל חור אפשרי. בתל אביב למשל מספר הקורסים בפמיניזם במחלקה לספרות שווה בערך למספר הקורסים שעוסקים בתחומים אחרים כולם ביחד ואולי יותר מאלה שעוסקים נטו בספרות. בפרויד למשל או ביונג יעסקו אולי באיזה קורס עלוב בחוג לפסיכולוגיה או פילוספיה אולם בחוגים לספרות הם יקבלו ביטוי אדיר. לי אישית אין שום סלידה ספציפית מנושאים אלה, לבד מהעבודה שאני חושב שאינם מחקר הספרות, אלא שהם באים על חשבון דברים אחרים. בשל מספר התקנים הנמוך יוצא למשל שלומדים פמיניזם אבל לא טולסטוי או לאקאן במקום סטרוקטורליזם. זאת נוסף לעובדה שכנראה אותם מומחים מתעקשים שלא להבין שמחקר הספרות הוא זה העוסק בספרותיות של הטקסט הספרותי ולא בתמונת החברה המשתקפת בו. על החברה עצמה לומדים בחוג למדעי התרבות או איך שזה לא ייקרא. זה בערך כמו שכימיה של המוח וביולוגיה של המוח יילמדו באותו חוג כי שניהם עוסקים במוח. יוצא שישן נדחק מפני חדש שגם מפוקפק בפני עצמו וכך יש לנו קורסים מלבבים על תאוריות שעוד לא יבש הדיו על הספרים שבהם נכתבו אבל תלמידים לא יודעים מי הם וירגיליוס או בירדסלי. מה שנקרא פלורליזם או ליברליות הפך פשוט להפקרות ובשם החופש האקדמי ועצמאות הסטודנט מייצרות המחלקות לספרות באוניברסיטאות דורות של בורים. נראה שהגורם הבסיסי לכל העניין הזה הוא שהאקדמיה כבר לא רואה עצמה כגורם מחנך שתפקידו להקנות ידע ולהחליט איזה ידע חשוב יותר מאחר. זה נכון גם לגבי חוגים אחרים לדעתי. אף מרצה לא רוצה להתעסק עם מה שהוא למד לפני שנים ולכן בוחר ללמד מה שמעניי אותו היום. אז לו נורא מעניין בשיעור אבל אנחנו יוצאים בורים בגלל זה .לא נזכיר את הקלות הבלתי נסבלת שניתן להתקבל ללימודים אקדמיים ואת הרמה האפסית של חלק ניכר מהלומדים אותם בחוג שלנו למשל יצאה לפני שנה תקנה שביטלה את החובה לקחת את אחרון הקורסים בספרות עתיקה תוך תקווה שהוצהרה בכתוב שהסטודנט יידע לאזן את לימודיו כראוי. נו, כבר אני רואה סטודנטים רצים לקרוא את הסיודוס ואוריפידס כדי לאזן את השכלתם האקדמית. לשם השווא, לפני 20 שנה היו 4 קורסים כאלה ומתוכם שניים חובה. התוצאה של תקנה כזאת היא בורות גדלה עוד יותר אם כי אנשים בורחים מללמוד ואם כי תלמידים מתחילים לא יודעים מה טוב להם. אם הייתי רוצה ללממוד לבד הייתי שומע חופשי. אני סומך על המוסד שיכוון אותי לפחות בתחילת דרכי אבל כנראה שאין כבר על מי לסמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למשל, הייתי שמח אם אור היה מפנה אותי למאמר על שירה אותו הוא מחשיב כמשובח על מנת שאוכל להבין למה התכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בתור מי שמוצא את האייל בלתי הולם לדיונים על שירתך אתה כותב בו די הרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במטותא: כיצד אפשר גם להקדים את מר זך וגם לעקוף אותו? האין פעולת העקיפה מחייבת להמצא מאחרי הגורם הנעקף מלכתחילה? לא הייתי נטפל לזוטות כאלה אצל אף כותב אחר, אבל ביודעי את הקפדנות הגדולה בה אתה בורר את מילותיך (הברותיך?) אני תמה שמא גם כאן מוחבאת איזו משמעות שנעלמה ממני, ואולי תואיל לבארה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, זה עניין פשוט: כיצד ניתן להקדים את זך (מבחינת ההיבט הצורני) ועדיין לעקוף אותו (מכל היבט אחר)? שתי אפשרויות, אתה מוזמן לבחור כל אחת מהן שמוצאת חן בעיניך: 1. הבעיה היא בזך, שנסוג אחורה (האשמה שאינה עומדת במבחן המציאות, שהרי זך מעולם לא היה באמת, או אי פעם טען להיות, "אוונגרד") או פשוט לא הרחיק הרבה מעבר להיבט הצורני השולי והזניח למדי (לאחר עשורים עמוסי אינספור חידושים מהפכניים בתחומי השירה והלשון, לפחות, והרי זך תרגם את צלאן), במדינה שיותר מכל נזקקה (ועדיין זקוקה) לויכוח על תימות ולא (רק) על קונסטרוקציה. 2. הבעיה היא בשדה השירה העברית, שנולד מפגר. בקשר ל"אייל הקורא": שים לב שלא אני זה שמעלה את שמי בכל פעם מחדש כאן, לאורך כמה וכמה פתילים נפרדים. לויכוחים שלא גולשים לדיון ה"אשר שכטר" החודשי אני לא נכנס, כי אין לי עניין בהם או בעמדות המוצגות בהם. הכנ"ל לגבי "אוקפי". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |