בתשובה לאור, 11/08/03 12:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תדע כל אם יהודיה שבנה נרצח בידי ערבים שהוא נרצח על מזבח הכוחנות והקיבעון החשיבתי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. הכוחנות והקיבעון החשיבתי מאפיינים את אותם רוצחים ערבים, צמאי הדם, מטורפי חימת הרצח בהם אתה תומך בצורה כל כך בלתי מסוייגת, נטולת מחשבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיפיון נכון גם לגביהם וגם לגבי מקביליהם בצד הישראלי, והטענה שאני תומך בהם היא הוצאת דיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תדע כל אם יהודייה שביתה נרצחה/נאנסה/נרצחה ונאנסה בידי ערסים יהודיים/לא יהודיים שהיא נרצחה על מזבח קלות הראש כלפי סוטי מין ופחיתות חשיבות חיי נשים וחיי חלשים בכלל. תדע כל אם יהודיה שבנה נרצח בתאונת דרכים שהוא נרצח על מזבח המאצ'ואיזם, הזלזול בחיי אדם וקלות הראש בהענקת רשיונות ופתרונות לתאונות דרכים. תדע כל אם יהודיה שבנה הפך לפושע שהוא נרצח נפשית על מזבח תכניות כלכליות זדוניות ומרושעות שבאו להקל על ידידיו של שר האוצר באשר הם. נדע כולנו כאן שנרצחנו נפשית ואנחנו נרצחים נפשית יום יום, על מזבחותיהם של כל מיני ערכים שחשובים לפוליטיקאים ואינטרסנטים שאדישים לחיי אדם ולכל מה שבאמת חשוב שבשבילו תהיה איזו חברה ומדינה. וידעו כל אלה שיירצחו בעתיד על ידי חבריו הכהניסטים/הסטרייטים וכו' של אור, שהם נרצחו על מזבח זה שלא ידעו לבחור "נכון". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים מי שרוצח ומסייע לטרור הם הערבים ולא כהניסטים. אלה הן העובדות והן גוברות על כל אידאל נטול אפליה ומתייפייף הפוליטיקאים באמת אדישים לסבל האוכלוסייה. הם מעדיפים לשמור על עקרונות מוסר ובשמם להקריב קורבמות אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כהניסטים לא מסייעים לטרור? מי זה היה בדיוק הברוך ההוא, איך קוראים לו, גולדשטיין? בין קיצוני שני הצדדים כרותה תמיד ברית אמיצה. ויש כיום די מעט פוליטיקאים, שאכפת להם מאיזשהו עיקרון מוסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי שתלמד את העובדות לפני שתדבר עליהן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד לי, טרור כהניסטי מתפוצץ במזרח ירושלים או בחולון? זה מאוד נחמד שאתם מנסים לתפוס עמדה אובייקטיבית, מוסרית ולא מוטה. זה טוב בדיונים על תורת המוסר אבל לא במציאות. אם אני צריך לבחור מי יתפוצץ אני מעדיף שאלו יהיו הם. פשוט מאוד. אין לנו האפשרות להיות מוסריים. לא עם חרב על הצוואר. מוסר הוא פריבלגיה של החזק, לא של אומה שילדיה הולכים לבית הספר שלמים וחוזרים כאילו עברו בפומפייה. הנה תראו את האמריקאים. קודם כל הם ביצעו רצח עם לאינדיאנים ונישלו אותם מכל אדמתם ואז הם נהיו אומה שמחשיבה עצמה מוסרית. וכך גם הניו זילנדים ה"ניטרלים": קודם כובשים ומנשלים ואז נהיים מדינת רווחה. כל העניין הזה מזכיר לי שני דברים לא קשורים: איך וינסטון בסוף 1984 בחדר 101 צורח בסוף: תעשו את זה לה ואותו משפט כל כך אמתי ששמעתי פעם: אנחת הרווחה שפושטת בכל אם שקולטת שהילד שצורח מכאב בכביש איננו הבן שלה. שקט, צרחה, הלב מתכווץ, הבנה שזה בן של אם אחרת, רווחה, היחלצות מודאגת לעזרה. לא יודע למה נזכרתי בזה אבל זה פשוט עלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענת ש''בינתיים מי שרוצח ומסייע לטרור הם הערבים ולא כהניסטים. אלה הן העובדות ...'', כמו שהראתי, אלה הן לא העובדות. כל כך פשוט. ברגע שאתה מאפשר לפוצץ ''אותם'' ללא כבלי המוסר, אתה נותן את ההכשר המוסרי לפיצוץ שלנו, אם על ידי הערבים, ואם על ידי הכהניסטים. לכל אדם חי יש אפשרות להיות מוסרי. גם עם חרב על הצואר. זה לא חוכמה להיות מוסרי כשאתה עשיר, בריא, בטוח ומאושר, מוסריותו של אדם נבדקת בשעת משבר, משום שרק אז יש דילמה מוסרית. מוסר הוא לא פריבילגיה, מוסר הוא חובה אנושית. גם אני לא יודע למה נזכרת בזה, אולי כשתדע תשתף אותנו, אני דווקא נזכרתי במשהו אחר לגמרי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני מצדיק את הגישה של אור, אבל גם אתה, אלמוני יקר, נסחפת, ומזיק לטיעון שלך: אין לכל אדם חי אפשרות להיות מוסרי. מוסר הינו דבר נלמד, ולא לכולם יש את ההזדמנות, היכולת או הרצון ללמוד אותו. כשהמצב מגיע לחרב על הצוואר (לא שהוא כזה כאן בדרך כלל) נעלמת בכלל שאלת המוסריות ונכנס תפקוד תחת אילוץ. תתפלא מה אדם יכול לבצע כשחרב מונחת לצווארו. מוסר, דרך אגב, בהכרח, ישים יותר ונבחן יותר בשכבות הנמוכות, מאחר והגבוהות ביותר תמיד חיו כעל (או אל) מוסריות. עד כאן הטפת המוסר, לפני שאני מקבל מוסר כליות משלשול מילולי כזה על הבוקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל אדם חי יש אפשרות וחובה להיות מוסרי. החובה המוסרית הראשונה (בזמן) היא ללמוד להיות מוסרי, לכן אדם שחסר את הרצון ללמוד להיות מוסרי, אינו אדם מוסרי. יכולת ללמוד יש לכל אדם, וזה מה שעושה אותו לאדם. אדם שלא ניתנה לו ההזדמנות ללמוד, הוא אדם שלא עבר על הצו המוסרי, ולכן הוא אדם מוסרי. למשפטים ''כשהמצב מגיע לחרב על הצוואר (לא שהוא כזה כאן בדרך כלל) נעלמת בכלל שאלת המוסריות ונכנס תפקוד תחת אילוץ. תתפלא מה אדם יכול לבצע כשחרב מונחת לצווארו.'' אני מסכים לחלוטין, ועדיין, אם יש לאדם דילמה מוסרית כשהחרב על צוארו, אז הוא צריך לבחור באפשרות המוסרית יותר. לדוגמא, אם שמים חרב על צוארו של אדם ואומרים לו ''אלה חמישה תינוקות יתומים שגנבנו מבית היתומים, ואתה צריך לבחור אם להרוג אותם, או לתת אותם לאימוץ'', אני מצפה מאדם מוסרי לבחור באפשרות השניה ולא בראשונה, וכל זאת ללא קשר למיקום החרב, הצואר או למספר התינוקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל בקטנוניות: מפגרים ומוגבלים שכלית הינם בני אדם, אך יכולת לימוד המוסר שלהם נמוכה עד לא קיימת. האם זה הופך אותם למוסריים? קצת יותר מורכב: דור שני ושלישי של פושעים, שלמדו רק שצריך לקחת מהאחרים, ואף פעם לא נתקלו במשהו אחר, הם מוסריים? ולגבי החרב: איזה אידיוט יניח חרב לצווארו של מישהו רק כדי לתת לו את הדילמה שבחרת? זה נשמע כמו מערכון שנפסל בקרקס המעופף. בד"כ הציוויים תחת חרב הינם בעייתיים יותר (כמו, למשל, לחתוך 2 מהם ואת האיש המאוים, או 3 מהם ולהישאר בחיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד"כ? מעניין כמה אנשים כאן כבר היו בסיטואציה השכיחה הזאת, שחרב מונחת על צווארם והם צריכים לחתוך 3 אנשים כדי להינצל. אני, לבושתי, לא נתקלתי בה אפילו פעם אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מאוד שכיח. אבל בד"כ לא עם 5 יתומים, למען האמת, אלא עם 3, כדי לפשט את הדילמה המוסרית. קורה הרבה. למען האמת. אבל לא תמיד עם חרב. לעיתים זה עם סתם אקדח, אבל אז שוב יש צורך להגדיל את מספר היתומים. ולסיכום: מדברים באופן היפוטתי, מר גלולה המבורך. בכמה דילמות מוסריות כבר יצא לך להתמודד גם ללא חרב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, היפוטתי, תודה על ההבהרה. עלי להודות שהדילמות המוסריות איתן אני מתמודד לא רק שאינן כוללות חרב, אפילו שלושה יתומים היפוטתיים אינם מופיעים בהן אלא לעיתים רחוקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב המפגרים והמוגבלים שכלית אינם מוגבלים עד כדי כך, מי שכן, פטור, כמובן, מהחובה להיות מוסרי (ומהזכויות הנלוות לה). גם אחרי דור עשירי, אדם לא מוסרי הוא אדם לא מוסרי. לגבי החרב, זאת דוגמה קיצונית שבאה להבהיר נקודה, ולדעתי עושה זאת על הצד הטוב ביותר. מאחר וההחלטה במקרה המדובר ברורה לשנינו, ואני מקווה שלא רק לשנינו, ומאחר שברור שאין קשר בין החרב להחלטה, ברור שהחובה להיות מוסרי נשארת גם כשהחרב על הצואר. בד''כ, בחיים, הדילמות המוסריות הן בעיותיות הרבה יותר, עם חרב ובלי חרב, ולכן, שוב, אין קשר לקיומה של חרב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לא בהכרח ברורה: תגובה 51426 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שלא הבנתי למה התשובה לא ברורה. ובלי קשר, אתה לא הולך להוסיף ידיעה חדשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כנראה הייתי צריך להצמיד את התגובה לכאן: תגובה 163154 כדי שהקשר יהיה ברור יותר. ב. יש לנו כתובת דואל בשביל החלק השני - news@haayal.co.il , נא להשתמש בה ולא בפניות אישיות מעל דפי האתר, תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |