|
כנראה שלא הבהרתי את עצמי. השמאל (כמו הימין) מחולק למעשה (במישור המדיני) לשלוש חלקים: החלק האידיאולוגי - יוני (שמאלי), החלק האידיאולגי - ניצי (ימני) והחלק הפחות אידיאולוגי (פרגמטי) שמטרותו לקבל את השלטון. שני החלקים הראשונים שווים בגודלם ושומרים על שיווי משקל ביניהם, והחלק השלישי מתנייד בין שני החלקים בהתאם לאפשרות לקבל את השלטון באופן המהיר (והיעיל) ביותר. מכאן אפשר להבין שהחלק השלישי הוא החלק שקובע מי יתן את הטון, וכאשר יתברר לו שאין אפשרות לקבל את השלטון ע"י קרבה לחלק היוני (משום שהשמאל האידיאולוגי יחרים את הבחירות ככל שהמועמד של השמאל יהיה יותר קרוב אליהם) הוא יתקרב לחלק הימני. (למזלנו תהליך הפוך בדיוק מתרחש בצד ימין). לכן, הטענה שלי היא לחשיבה רחוקה בהרבה מהבחירות הקרובות (וכמובן שזה יעזור בבחירות הקרובות, אני חולק באופן מוחלט על ההנחה שכמה שיהיה יותר גרוע בעתיד הקרוב יהיה יותר טוב בעתיד הרחוק, ולו רק משום שהעתיד הרחוק מעצם הגדרתו אף פעם לא יהיה קרוב). התהליך אותו תיארתי, חזר על עצמו מספר רב של פעמים בארץ ובעולם (מה שמראה שסירוב ללמוד מההיסטוריה היא לא המצאה חדשה). מי ששם פתק לבן לפרס בגלל כפר כנה קיבל את שלטון נתניהו ואת ברק בראשות השמאל. מי שלא הצביע לשמיר בגלל מדריד קיבל את רבין בשלטון ואת נתניהו בראשות הליכוד. לא ברורה ההנחה (אם כי אני מקווה שהיא נכונה) שממשלת שרון לא תחזיק מעמד יותר משנה, יש רוב בכנסת שלא מעוניין בהקדמת הבחירות ויש רוב בכנסת שרוצה את שרון כראש ממשלה (יש טענות ,על סמך ההיסטוריה של שרון, שהממשלה שלו תחזיק מעמד יותר משנתיים...). לא ברור לי למה קודם כל חשוב שברק יוחלף, השאלה היא לא אישית, ולכן אם יחליף את ברק איש ניצי יותר, אז גם מהפך לא יעזור (לקידום האינטרסים של השמאל), אם יחליף אותו איש יוני יותר, אז אין סיכוי למהפך (זאת הסיבה שפרס לא נבחר לעולם, ושבגין היה צריך לעשות דרך ארוכה למרכז בשביל להבחר) ואם יחליף אותו איש בעל עמדות דומות, אז במה הואילו חכמים...
|
|