 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתור קוראי העיתונות העברית היינו שמחים לשמוע על משהו דומה בישראל, משמאל לימין. גם העיתונות שלנו זקוקה ל''כלבי שמירה'' חרוצים |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי התכוונת ל"מימין לשמאל"? או שיש לבקר את העיתונות הישראלית באנגלית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, אני שמח שאמרת דבר כזה. אנחנו מתדיינים בימים אלו במערכת אם לפתוח מדור שכזה באייל ("אייל שמירה"?), בו יוכלו הקוראים לפרסם ביקורות על עיוותים או סילופים בתקשורת הישראלית. לא מדובר על ביקורת על טורי העמדות, אלא עניינים עובדתיים שהצגה מסולפת שלהם גורמת לקוראים לתפוס את המציאות בשונה ממה שהיא באמת. או משהו כזה. אנחנו עדיין מדברים על זה. אם אנחנו כבר בעניין - נשמח, פה או באימייל, לשמוע מה דעתכם ואם יש נכונות בקרב הקוראים לפתוח מדור כזה, שידרוש השתתפות פעילה מצדכם כדי להשאר פעיל. מה אומרים? דובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, נפלא. לא רק שאכלה את זמני בקיץ בכתיבת תגובות חסרות-עניין באייל, ובפרסום מיני טורים ומאמרים כאן, אלא שעכשיו גם אשקיע זמן בלחפש סילופים עיתונאיים במקומות אחרים. אתם ממש רוצים להעביד אותי, מה? וברצינות, זה נשמע כמו רעיון לא-רע. מי יודע? אולי משם יבוא היקר לאייל כפורום ציבורי מרכזי. אם כי זה ידרוש, כמובן, הערכות תשתיתית מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה פשוט ידרוש מכם לכתוב ביקורות מנומקות ומבוססות, ולא להגיד "בכתבה בידיעות בעמוד 8 למטה כתוב משהו שנראה לי לא נכון", אלא מה בדיוק נכתב, למה הוא לא נכון ומוטב גם עם הוכחות לטענותיכם. אלא אם התכוונת לפתיחת בוקסה חדשה בעמוד הראשי - שזה לא ממש מסובך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר עלי, לא אל "אנחנו," מי ש_זה_ לא יהיה. אני בדרך כלל לא נוהג להתייחס לטעויות עובדתיות בעיתונים, משום שהידע העובדתי שלי ברוב הנושאים האמורים שואף לאפס. כשכן, למשל, כשמתייחסים למחשוב קוונטי, אז אני מנמק ומבסס. אז זהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כזה דבר מחשב קוונטי ולא יהיה בקרוב! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות. יש דבר כזה. אני מכיר אנשים שעוסקים בניסויים עם דגמים פרימיטיביים. מה שכן, הם לא מספיק גדולים או מעשיים בשביל השימושים ה''מגניבים'' יותר שלהם, כגון פיקטור מספרים גדולים, או טלפורטציה (אם כי זה נוגע יותר לתחום עיבוד האינפורמציה הקוונטית באופן כללי). והם לא יהיו כאלה בקרוב, להתרשמותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט מתלהב מהרעיון בכמה הסתייגויות: - נראה שיתפתחו דיוני ימין- שמאל משמימים - נראה שבאמת שירבו הקוראים על הקוראים - נראה שמקורות מידע לא אמינים יקבלו הרבה קישורים אבל בהחלט רעיון שיכול להצליח |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד בעד הרעיון. בכל נושאי התכנון והבנייה, הסיקור העיתונאי לרוב אינו מדוייק ומטעה את הציבור - מניסיון אישי מצטבר. יש גם את השאלה של תת-סיקור לנושאים סביבתיים וחברתיים, לעומת עודף סיקור לנושאים אחרים, מה שיוצר תפיסת מציאות לקוייה בציבור הישראלי. כמו כן יש מניפולציה במידע, למשל - הנזק הנגרם מזיהום מקורות הירדן ע''י לבנון הוא חמור, אך הנזק הנגרם מזיהום מי התהום ע''י שפכי מוצבי צה''ל בחרמון הוא חמור ככל הנראה הרבה יותר - ולא זוכה לסיקור תקשורתי כי זה לא משרת את מטרותיהם של הפוליטיקאים המתעניינים בנושא. בהחלט אשמח להשתתף במדור כזה, בעיקר בכל הנוגע להיבטים הסביבתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמח, רק אני מקווה שזה לא ימנע ממך לכתוב לנו מאמרים בנושאים הללו. למשל מה שסיפרת עליו עכשיו - על הזיהום שיוצרים מוצבים של צה"ל בחרמון - זה נשמע כמו משהו מעניין וחשוב למאמר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לגמרי לא מצליח להבין איך זה אמור לעבוד ולהיראות. יש לך מושג? חזון? מודל? דוגמא? אבל "לא מעניין אותי. שיעשו מה שהם רוצים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי, כך: אנחנו נקים, ברוב עמל, כתובת דוא"ל חדשה, נגיד mediawatch@haayal.co.il, או משהו קצר יותר. אל הכתובת הזו ישלחו קוראים ערניים אימיילים שיכללו (א) את נוסח (או מראה מקום לפחות) הכתבה המקורית, (ב) את הבעיה בנוסח הזה, (ג) הפניות להוכחות לבעיתיות של הנוסח, (ד) חתימה1. העורך שיבחר לריכוז הנושא יקרא את הדוא"ל שישלח אליו ויבחר את אותן ביקורות שנראות לו מעניינות ו/או חשובות ו/או רלוונטיות, לאחר מכן יבדוק כמיטב יכולתו את המידע שסיפק האייל המדווח, ואם ימצא כי טענתו נכונה, יפרסם העורך דיווח בהקדם האפשרי, כאשר לינק לדיווח יופיע בריבוע חדש שיווצר במיוחד למטרה זו בעמוד הראשי, מתחת או מעל לדיווחי החדשות (בהתאם להחלטה שלנו אם וכאשר נחליט לישם את הרעיון)2. זמן קצר לאחר פרסום הדיווח אחד הקוראים יפרסם תגובה שתכלול את המילה "נאצים", "גרמניה", "גבלס" או "קלטי", מישהו אחר יגיב ב"גודווין!", ואם יהיה לנו מזל ושום לסבית יפה או מכוערת לא תקפוץ לשלולית המתהווה, הדיון האוף-טופיקי והבלתי-מעניין בעליל יגווע מעצמו תוך 300-400 תגובות לכל היותר. בברכה, דובי (אני עצבני?!) קננגיסר 1 טוב, לא חייבים, אבל זה יותר מנומס ככה. 2 זה לא באמת חייב להיות ריבוע. זה יכול להיות גם מלבן, או טרפז, פור אול איי קר. אבל אני די בטוח שזה יהיה מרובע, אם כי אני לא מוכן להתחייב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתובת האימייל, זאת אומרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך עושה אייל? - ווף ווף עוד שאלה: אי אפשר להישאר אנונימיים בהתרעה על שגיאות? למה חייבים באי-מיילים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אפשר להישאר אנונימי עם EMAIL. ב. לדעתי האישית, עדיפה הדרך הזאת משום שאחרת הדבר יהפוך לעוד דיון עמדה איילי רגיל ואז מפעלו החדש של דובי יאבד מהפואנטה שלו כביקורת אוביקטיבית (לפחות בשאיפה) על העיתונות. משום שבביקורת על העיתונות עסקינן (שלמרות הדעה שמדובר בתשקורת, היא עדיין עוברת מסננים רבים ואף מחמירים) על שיקולי העריכה להיות מחמירים הרבה יותר מהנהוג באייל (כולל מאמרים). הדברים יהיו צריכים לשבת על בסיס עובדתי ולא על דעות (עד כמה שניתן). ג. לאיילים האלמונינים כבר יש בית ובמה המאפשרת להם להתבטא (לצערם של רבים ולשמחת רבים אחרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבדיונים כאלה יש מקום לעריכה וניפוי תגובות קפדני וקשוח. בביקורות האלו יהיו מעורבים גופי תיקשורת אחרים ויהיה כדאי לנסות לגרות אותם להגיב, מבלי שהדיון יסתרח לו. מזו הבחינה, זה יכול להיות מגרש האימונים של המערכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. כלומר, לא יהיה ניפוי תגובות, לא קפדני, אל קשוח, ולא בכלל. מדיניות הסרת תגובות לא תשתנה בשום אופן. אני חושב שאם כלי תקשורת אחרים ירצו לעקוב אחרינו, הם יצליחו להתמודד עם אי אילו דיונים מיותרים. אני גם עדיין ממשיך לקוות שאנשים פה יקלטו כמה שההסתרחות הזאת מיותרת ויפסיקו בעצמם. "מגרש האימונים של המערכת"? כמו שאתה מתאר את זה, זה יהיה המטווח שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותרת משנה במעריב מיום ראשון השבוע: "לראשונה מזה 60,000 שנה אפשר יהיה לראות את מאדים מכדור-הארץ". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא יודעים שהעולם קיים רק 5000 שנה. פזיזא יגיד: אנטישמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, בשעה שכתבתי את הציטוט למעלה (מן הזכרון) היה נדמה לי שהמקור שונה במעט, אלא שמה שזכרתי היה מדי לא סביר. בינתיים הספקתי להתקל בעיתון שוב; הציטוט המדויק (בעמוד האחורי של חלק א'): "השבוע, לראשונה מזה 60,000 שנה, אפשר יהיה לראות את מאדים *מישראל*". אולי עורך הלילה מבלה את כל לילותיו בחדר העריכה, ולא הזדמן לו להעיף מבט לשמיים (לכל-הפחות, לא ב- 60,000 השנים האחרונות). השאלה היא במה חטא הכתב המדעי אלכס דורון (החתום על הכתבה) שכך מצא לנכון העורך לעשות לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הקטע הבא פרסמה במלוא הרצינות ב"מעריב" אודטה דנין: שיטה פצצה להולדת בן או בת: "אז יש לי כאן פטנט אסטרולוגי נהדר לתכנון מין היילוד. את נכונות השיטה המצחיקה בפשטותה הזו (בלי דיאטות ובלי זוויות פרו ורבו מסובכות...) ניתן לבדוק בדיעבד, על אנשים חיים, שממש כבר אין ספק אם "יצאו" בן או בת, ולגלות שאין אפס, החישוב הזה שתיכף אביא, פשוט עובד!" המשך האייטם עם המתכון להולדת מין הוולד הרצוי: הנחמה היחידה למקרא השטויות האלה באתר מעריב היא ריבוי התגובות הנזעמות של קוראים רבים על כך שהעיתון ובעלת הטור הנודעת מרשים לעצמם לפרסם הבלים שכאלה. מעיתון שמפרסם פטנטים אסטרולוגיים מעין אלה אין לצפות שיידע לנסח כהלכה כותרת של מאמר על נושא מדעי, יהיה פשוט ככל שיהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבוע אחרי הפטנט האסטרולוגי המדהים הזה, כתב למערכת רופא מיילד מאחד מבתי החולים במרכז הארץ. הוא בדק את שיעור ההצלחה של השיטה במאה הלידות האחרונות שהיו אצלם, ומצא שהיא קלעה למין העובר 48 פעמים מתוך המאה. (תרגום לאודטית: אין אפס, ארבעים ושמונה הוכחות חיות לנכונות השיטה. זה עובד!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הנחמה היחידה": אני לא התנחמתי כל כך. השיטה של חלק ניכר מהמגיבים הנזעמים היתה לטרוח ולעשות את חשבון-הפלא עבור צאצאיהם ולגלות ש, וואו, לא מסתדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. ולפחות אחת עשתה את החישוב, וראתה ששתי בנותיה הן מספרים זוגיים, ומכאן המסקנה: זה בדיוק הפוך ממה שאודטה אמרה... אוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזבו את זה. מישהו מוכן להסביר לי למה הם מוסיפים את מספר הקסמים 3, כאשר המבחן הסופי הוא אם התוצאה זוגית או לא? מה רע ב-7, 1, 35 או 145674569? למה להוסיף 3 ולא לחסר 3? זו דוגמא קטנה ולא מזיקה בפני עצמה, אבל היא מעידה על הלך חשיבה רחב בהרבה. אולי אכן אין סכנה לבוטלריאן ג'יהד, כמו שליאור אמר בתגובה 166490, אבל מתקבל הרושם שיש יותר משמץ של אמת באזהרותיו של סייגן. רק לחשוב שאנשים שחושבים בצורה שכזו, מרכיבים מדינות עם עוצמות גרעיניות(http://www.fantasia2000.org.il/base.asp?page=3535&am...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור יפה, אבל כבלבניסט, יש לי התסייגות מובנית: סייגן לפחות מזהיר רק מפני ה"המון הנבער", פרדריק בראון לא טורח לעשות זאת, מסיבות מובנות. אני סבור, שכמו שיש הבדל בין הדיוט למקצוען בכל תחום, כך קיים אותו פער בין המדינאי (שידו על מפסק השיגור) לאזרח, ולכן מותר להיות מודאגים מקיומו של נשק יום הדין, אבל לא יותר מדי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומשהו נוסף על סתירה מובנית בטיעון שבסיפור: כשהאנושות "תהיה בוגרת", היא לא תצטרך נשק. נשק ואלימות בכלל הם הסממנים של "חוסר הבגרות", שהסיבה שאני משאיר אותו במרכאות היא שאני לא בטוח שאי פעם אכן נתבגר ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת לא מנומס מצידנו כלפי שמעון, אז כדאי שנמשיך זאת במקום אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להמשיך מה? אם אתה רוצה להמשיך - תנקוב במקום ובזמן.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממממ... די דילגתי על אופן החישוב בקריאה ההיא... עכשיו כשאתה מציג את זה ככה, זה עוד יותר משעשע משחשבתי. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרה אפשר להפוך את משמעות התוצאה .אבל בלי השילוש הקדוש זה לא עובד. החשיבה שלך זכרית מדי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הארץ", אתמול: "עלייה בתמותת התינוקות בישראל: 5.5%. בקרב הבדווים: 17.1%" (רן רזניק). מזועזע, התחלתי לקרוא. העין נמשכה לטבלה המפרטת את המספרים המוחלטים לפי מגזרים, וגם את האחוזים. כתובים שם אכן המספרים הנ"ל, עם הסימן '%' לידם, אבל הכותרת מרגיעה: "שיעור תמותה מ-1000 לידות". ואכן, המספרים המוחלטים מאשרים שמדובר בפרומיל, ולא בפרוצנט. השגיאה הזו חוזרת לאורך כל הכתבה. מעבר לשעשוע, יש כאן בעיה. יכול להיות שגם כפרומיל זה עדיין גבוה, אולי מזעזע, והעלייה בהחלט יתכן שהיא סיבה לדאגה1. אבל אחרי שקוראים את הכותרת עם האחוזים, הירידה בסדר גודל כל כך מרגיעה, שכבר אי אפשר לאפס את המערכת ולהזדעזע. 1 רק יתכן, ולא בטוח, שכן אחד הגורמים לעליה הוא עליה בהריונות מרובי-עוברים כתוצאה מהפריה מלאכותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 כך אכן נטען בסוף הכתבה. אם אפשר לסמוך על פריט המידע הזה, זו כבר שאלה אחרת. רן רזניק מתמחה בניהול מסעי-צלב נגד הממסד הרפואי (מנתחי-לב עם משרה פרטית מהצד, רופאים המקבלים הטבות קטנות מחברות התרופות, וכאלה). חלקם, מן הסתם, מוצדקים, אבל מרוב שהוא צועק כל הזמן כבר קשה לסנן את העיקר מן הטפל. עכשיו מסתבר שגם באחוזים הוא לא מצטיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול הראיתי את זה לכל המשפחה שלי וצחקנו עליו ביחד. אחר כך קצת חשבנו על הנתונים. בסה''כ, אם אתה יהודי לא חרדי, המצב נפלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרים כבר התחילו, אז הנה הנביחה הפרטית שלי המתייחסת לביטוי מטופש החוזר שוב, ושוב, ושוב בעיתונות: "טעות הדגימה המרבית". עושים סקר על 504 איש, יוצא שמיס-פיגי מובילה בסקרים על קרמיט ב-18%, ו-"טעות הדגימה המרבית" היא 4.5%. משמע? עורכי העיתון הגאונים יודעים להוכיח מתמטית שאילו נערכו הבחירות מחר, היתה מיס-פיגי מנצחת ב-13.5% לפחות. פלא פלאים, הבחירות באמת נערכות למחרת ויש לנו ראש ועד-בית ירוק. אני יודע מה זה "טעות דגימה", אבל כשאנשים קוראים "מרבית", הם מבינים את זה ככה, כפשוטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה באמת טעות דגימה מרבית? נראה שתוצאת סקר אמורה לתת טווח מסוים + סיכוי לצאת מהטווח הזה. וחוץ מזה, איך שזה שהטעויות הן תמיד באזור ה3%, אבל אחוז ההצלחה של הסקרים רחוק בהרבה מ97%? לי תמיד יש תחושה מציקה שבכל הסקרים, וגם במחקרים פסיכולוגיים וכו', מחשבים את הטעות כאילו המדגם הוא מקרי ובלתי-תלוי, כאשר המדגם האמיתי שלהם הוא של אנשים שקשורים אחד לשני (אנשים שהם חברים אחד של השני, קרובי משפחה, אנשים שהיו במקרה בסביבה וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדגם זה אני, לאור כמות הטלפונים של הסוקרים למיניהם לבית זה. ומה שאני רוצה לדעת זה- מה הסיכוי שכל הדוגמים יתקשרו תמיד אליי? והאם זה אומר שיש לי גם סיכוי טוב מהממוצע לזכות בפיס? :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. את "טעות הדגימה המירבית" של העיתון צריך להחליף ב"המספר שהסיכוי של טעות הדגימה לעבור אותו הוא 95%". סטטיסטיקאים קוראים לזה "רווח בר-סמך": טווח תוצאות, שהסיכוי ליפול מחוצה לו קטן (למשל - 5%). 2. הקשר בין גודל טעות הדגימה לבין הסיכוי ליפול לטווח שלה, תלוי גם בגודל המדגם (ואין זה נכון שהסיכוי הוא המשלים ל- 1 של "הטעות המירבית"). בסקרים, "טעות הדגימה המירבית" היא 1.96 סטיות תקן; זה חסום על-ידי 0.98 חלקי (sqrt(n, כאשר n הוא גודל המדגם. מספר הקסם 1.96 מגיע כמובן מן הדרישה לטעות רק 5% מן התחזיות. אם רוצים לטעות פחות, צריך להגדיל את הטווח. 3. יתרה מזו, טעות הדגימה תלויה גם בגודל שאותו מנסים להעריך. בחיזוי שכיחויות קרובות למחצית, השגיאה גדולה. אם משתמשים באותו מדגם כדי לחזות שכיחויות קטנות (כמו למשל גודלן של מפלגות קטנות), השגיאה קטנה יותר. השגיאה פרופורציונלית ל- ((sqrt(p*(1-p, כאשר p היא השכיחות שאותה דוגמים. 4. נכון שבחישוב טעות הדגימה, מניחים שהדגימה היא מקרית, ומתוך האוכלוסיה הנכונה. בפרט, בסקרים טלפוניים מתעלמים מכך שלא דוגמים משפחות ללא טלפון, ושהסיכוי לדגום משפחה בעלת יותר מטלפון אחד, גדול יותר. מתעלמים מעובדי משמרות (שלא יהיו בבית ב- 9 בערב), מהקורלציה בין הנכונות-להשתתף-בסקר לבין גיל (צעירים פחות משתפים פעולה), מצב משפחתי (או מספר הילדים שצריך להשכיב לישון באותו ערב), וכדומה. 5. נדמה לי שסוקרים משתדלים לפלח את האוכלוסיה, ולהשתמש בנתוני מרשם האוכלוסין כדי לשקלל את התוצאות. זה אמור להקטין את טעות הדגימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 167221 עונה על שאלתך, אבל הייתי מחדד עוד טיפה. גם הטענה "הסיכוי שהמדגם טועה ביותר מ-3% נמוך מ-5%" מניחה הנחות שונות על ההתפלגות א-פריורי, אי-תלות ועוד דברים שעוזי הזכיר. ההתאמה של הנחות אלו למציאות, לעניות דעתי, היא נמוכה עד גבה-בינונית. כלומר: ניקח את 100 הסקרים הטלפוניים האחרונים שנעשו בארץ, ונדמיין שעבור כל אחד מהם נערך במקביל משאל על כלל האוכלוסייה והתוצאה האמיתית ידועה. בכמה מהסקרים צדק הסוקר, ותחזיתו זהה לתוצאה האמיתית עד כדי "טעות הדגימה המירבית"? הניחוש שלי: הרבה פחות מ-95 (שזו ה-"תחזית המתמטית" בתנאים אידאליים). ניחוש נועז יותר: פחות מ-50 מהסקרים "נכונים" במובן זה. זו טענה אינטואיטיבית לגמרי, ואין דרך סבירה לאשר או להפריך אותה. הנה אחד הנימוקים התומכים שלי: את האוכלוסייה היהודית1 בישראל אפשר לפלח, נניח, עפ"י דתיים/חילוניים, עשירים/עניים, צעירים/זקנים ועירוניים/שאינם עירוניים. בהרבה מאוד סקרים יש הטייה משמעותית של התוצאה בכל אחד מהפלחים הללו, ואף בכל הצירופים שלהם. יש 16 צירופים אפשריים, ולכן ב-504 נדגמים (אם נבחרו היטב!) מיוצגים כ-32 איש מכל פלח. זה ממש מעט, אפילו ביחס לגודל הפלח, וגורר טעות דגימה רחבה יותר מזו המחושבת עפ"י ההנחה שהנסקרים הם הומוגניים. 1 ברוב הסקרים שראיתי מתייחסים למדגם של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמפלחים את האוכלוסיה לתת-קבוצות (כלומר, דוגמים כל תת-קבוצה בפני עצמה, ומשקללים את התוצאות), לא כדאי לדגום מספר שווה של נשאלים מכל פלח. אם מספר הנדגמים פרופוציונלי לגודל הפלח, השונות *קטנה* יותר מאשר ללא פילוח. (למעשה, החלוקה האופטימלית של מספר הדגימות תהיה באופן פרופורציוני לגודל כפול (sqrt(p*q של כל פלח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. תודה על ההסבר לגבי טעות דגימה - דווקא לי נראה שהצורה שמשתמשים בביטוי בעיתון הוא די מדוייק. אם הם חישבו נכון אז בדוגמה של אלון מתגובה 166777 יש סיכוי של 95% שמיס פיגי אכן תנצח. 2. האם יש מודלים מתמטיים שמנסים להעריך את הטעות בצורה טובה יותר מאשר הצורה הנאיבית שהיא ההנחה שהמדגם הוא בלתי תלוי? האם משתמשים בהם? אם לא, למה? לי קרה פעם שמכר רופא שערך איזשהו מחקר, שאל אותי שאלות במסגרת המחקר וביקש גם את הטלפונים של כל בני משפחתי. כשסיפרתי על כך לידידה שלומדת מדעי החברה, היא אמרה שזה בסדר, מאחר ובטח הייתי רק שייך לקבוצת הביקורת, שבטח קשר משפחתי לא משפיע על נושא המחקר, וממילא אפשר "לפצות" על התלות בכך שהוא יקח מדגם גדול יותר. לא נראה שהיא היתה מודעת לכך שהגדלת המדגם יכולה *לפגוע* בדיוק שלו. אני מניח שהיא לא דוגמא מייצגת, אבל בכל זאת, זה הטריד אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי הוא דווקא חקר את הקשר המשפחתי של הבעיה שלו? היא ביקש את הטלפונים של כל בני המשפחה שלך - יכול להיות שהוא חקר *משפחות* ולא אנשים בודדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא היה מוכן לקבל כל טלפון שאני אתן לו: אחים, גיסים, חברים, בני דודים - העיקר שיהיו מוכנים לענות על השאלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וברדיו הסבירו שמחירי הדלק עולים מפני שמנהיגי אופ''ק החליטו לצמצם את השאיבה כדי למנוע ירידת מחירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה מה גדי שמשון מצא, שם למעלה: http://www.notes.co.il/gadi/5780.asp | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה נשמע מופרך, אבל ההסבר המלא, עד כמה שאני מבין, הוא "להקדים עליה לירידה" בשל ירידה עונתית הצפויה בחודשי אביב-קיץ. אבל השורה התחתונה היא שהם מעלים מחירים *כי הם יכולים*, והשריף היחיד (שהוא גם הקליינט הגדול ביותר של אופ"ק) שיכול למנוע זאת מהם דווקא מעודד רווחים של חברות נפט (משום מה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |