 |
תוספת בענין המנצח - ההבדל בין מנצח מעולה למנצח בינוני בד"כ לא בולט באספקט מסוים של הביצוע באופן מיוחד, כזה שצריך לשים אליו לב ולהתמקד בו, אלא בכל התמונה במלואה. אצל מנצח טוב יהיה ניתן, בפשטות, להבין מה קורה: לעקוב אחרי מהלך המלודיה והובלת הקולות, לחוש הגיון באיזון בין הקולות וקבוצות הקולות השונים ובין התפקידים המלודיים וההרמוניים שביצירה, לחוש שקטעים שונים מנוגנים בקצב המתאים לאופיים ולהקשר שלהם, אופי הנגינה או הזימרה מדגיש את סוג היופי המסוים של הקטע המנוגן או המושר ומתאים לתכונותיו, וכן הלאה.
השאלה היכן ניתן בכל זאת לחוש בהבדלים משמעותיים או קיצוניים כאשר ממילא כוונתו של המלחין כבר מפורטת בגוף התיווי (מה שממילא קיים רק החל מאמצע התקופה הרומנטית, כאשר אמנות הניצוח המודרנית כבר היתה מפותחת יחסית ולא הסתכמה במישור הטכני בלבד של מתן טמפו ודינמיקה וסימנים לכניסה ויציאה של התפקידים השונים) היא שאלה של טעם, והתשובה עליה היא שמנצח יכול תמיד להוסיף הרבה מאוד מגע אישי משלו גם כאשר כוונת המלחין היא ברורה, כפי שמלחין רוק לדוגמא יודע כיצד הוא רוצה להישמע וברור לו פחות או יותר עם מה הוא רוצה לצאת מהשעות שהוקצבו לו לעבודה באולפן, ובכל זאת יש לו מנהל מוסיקלי, מפיק, שמוסיף רובד נוסף של פרשנות, אמירה אישית ומגע מקצועי, ובעצמו יכול להיות מוסיקאי מעולה שהתפקיד שלו אינו מסתכם בפרוצדורות טכניות לחלוטין כמו בחירת סאונד הגיטרה או הסינתיסייזר או אפקט הדיסטורשן המתאים ודברים מסוג זה, אלא מוסיף מהידע והנסיון האישי שלו, כמו גם מאופיו האינדיבידואלי כמוסיקאי וכאמן עוד רובד לתוצר המוגמר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש