בתשובה לניר יניב, 21/12/99 17:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה בעצם רע ב"שיפוטיות"? נניח שתבחן אדם לא דתי, בער ונוטה לאמונות טפלות, שהאזין פעמיים לאחד הרבנים המחזירים בתשובה, חושב ש"וואלה, יש בזה משהו" ואף קנה קמע או שניים עם ברכת הרב כדורי. האם לא תיטה לזלזל בו משהו? האם לא היית רוצה הזדמנות לשוחח איתו קצת (אתה, או דמות חינוכית שאתה סומך עליה) ולהרביץ בו קצת "תורה חילונית"? וזה רק בשביל הסימטריה עם השיפוטיות של פוגל. סוגים אחרים של שיפוטיות כולנו מפעילים כל הזמן. האם איננו מדברים על אנשים טובים יותר ורעים יותר מבחינה מוסרית? האם לא היינו רוצים לפעמים שאנשים מסויימים בקרבתנו ישימו דאודורנט? האם במסקנה שלך בתגובה האחרונה ממש, שהדעה שלך הגיונית יותר משלהם, ואתה פתוח בעוד שהם אטומים, וכולי וגומר, אין שיפוטיות? שיפוטיות זו תכונה אנושית מובנת, ואולי אפילו יפה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא, כמובן, במלה הקטנה ממנה התעלמת. "יתר." שיפוטיות יתר. נכון, העולם מלא באנשים שאשמח, ביני לביני, או אולי ביני לבין חברי הטוב, לשפוט, להשמיץ ולגחך. אולם, וכאן ההבדל, לא יעלה על דעתי לדרוש ממישהו התנהגות כזו או אחרת בתוקף אמונתי שלי. (כמובן, בהנחה ש-"לא תרצח" ודומיו הם אקסיומטיים - אבל לא זה הוויכוח כאן) המסקנה האחרונה שלי היא דוגמה מובהקת ל*אי*-שיפוטיות. אני רק מצהיר כי אני משתמש במערכת כללים X ("הגיון") ואילו אנשי הדת משתמשים במערכת כללים Y ("אמונה"), וכי לדעתי הפער גדול מדי לגישור. אין אני דורש מהדתיים להשתמש במערכת הכללים X. הסיבה, לדעתי, לראייתך את תגובתי כ-"שיפוטיות" נעוצה במשמעויות הנלוות בעיניך למילה "הגיון." כאשר אני אומר "לא הגיוני," אתה נוטה לפרש זאת כאילו אמרתי "לא נכון," "לא חכם" או משהו שבדומה לזה. ולא כך הוא. הביטוי "לא הגיוני" אומר "שאינו מתנהג לפי כללי מערכת החוקים הידועה בשם "הגיון"" - ותו לא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |