בתשובה לעקיבא אסתרסון, 20/12/99 20:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"אכבד חפיפניק שיוריד כיפה הרבה יותר מחפיפניק שישאר איתה" - במילים אחרות - אדם המאמין בדרכו *שלו* ולא *שלך* - אין כבודו ככבוד אדם שאינו מאמין כלל. מדוע? מי זה נתן לך, לפוגל או לכל אדם אחר את זכות השיפוט? חובש כיפה אחד לא יתקרב מרחק קילומטר מבחורה, אחר יתקרב אך לא יגע בה, שלישי יעז וילחץ את ידה, והרביעי ישאל מה קורה איתה מחר בערב. מי שמך שופט? הכיצד תתימר לקבוע מי מהם דתי "אמיתי?" זו היתה כל מטרת חילופי התגובות שלי עם פוגל - הנסיון לברר מה עומד מאחורי נטיית חלק גדול מהדתיים לשפוט את זולתם (ולחומרה), ובדיקה האם נתן לשנות גישה זו באמצעות דברי הגיון. למרבה הצער, נוכחנו כי הפער (לעניות דעתי) גדול מדי, היות ואני (כמו גם רוב עמיתי החילוניים) מתבסס על הגיון פשוט ומתן חופש מקסימלי לזולת, ואילו הדתיים מונחים ע"י "אמת" מסויימת (ראה תשובתו האחרונה של פוגל אלי) שאיתה איני יכול להתווכח, בדיוק כשם שאיני יכול להתווכח עם אדם הטוען כי בזה הרגע שמע דברי אלוהים חיים. בכל מקרה, נראה כי שיפוטיות היתר מקצינה ככל שקרובה האמונה: אם כופר מוחלט אנכי, אין זה חשוב כל כך, אולם בחבשי כיפה ובבחירתי לבטא את אמונתי בראש חוצות, הריני מסתכן בחמת זעמם של אחי הדתיים. תנחומי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה בעצם רע ב"שיפוטיות"? נניח שתבחן אדם לא דתי, בער ונוטה לאמונות טפלות, שהאזין פעמיים לאחד הרבנים המחזירים בתשובה, חושב ש"וואלה, יש בזה משהו" ואף קנה קמע או שניים עם ברכת הרב כדורי. האם לא תיטה לזלזל בו משהו? האם לא היית רוצה הזדמנות לשוחח איתו קצת (אתה, או דמות חינוכית שאתה סומך עליה) ולהרביץ בו קצת "תורה חילונית"? וזה רק בשביל הסימטריה עם השיפוטיות של פוגל. סוגים אחרים של שיפוטיות כולנו מפעילים כל הזמן. האם איננו מדברים על אנשים טובים יותר ורעים יותר מבחינה מוסרית? האם לא היינו רוצים לפעמים שאנשים מסויימים בקרבתנו ישימו דאודורנט? האם במסקנה שלך בתגובה האחרונה ממש, שהדעה שלך הגיונית יותר משלהם, ואתה פתוח בעוד שהם אטומים, וכולי וגומר, אין שיפוטיות? שיפוטיות זו תכונה אנושית מובנת, ואולי אפילו יפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא, כמובן, במלה הקטנה ממנה התעלמת. "יתר." שיפוטיות יתר. נכון, העולם מלא באנשים שאשמח, ביני לביני, או אולי ביני לבין חברי הטוב, לשפוט, להשמיץ ולגחך. אולם, וכאן ההבדל, לא יעלה על דעתי לדרוש ממישהו התנהגות כזו או אחרת בתוקף אמונתי שלי. (כמובן, בהנחה ש-"לא תרצח" ודומיו הם אקסיומטיים - אבל לא זה הוויכוח כאן) המסקנה האחרונה שלי היא דוגמה מובהקת ל*אי*-שיפוטיות. אני רק מצהיר כי אני משתמש במערכת כללים X ("הגיון") ואילו אנשי הדת משתמשים במערכת כללים Y ("אמונה"), וכי לדעתי הפער גדול מדי לגישור. אין אני דורש מהדתיים להשתמש במערכת הכללים X. הסיבה, לדעתי, לראייתך את תגובתי כ-"שיפוטיות" נעוצה במשמעויות הנלוות בעיניך למילה "הגיון." כאשר אני אומר "לא הגיוני," אתה נוטה לפרש זאת כאילו אמרתי "לא נכון," "לא חכם" או משהו שבדומה לזה. ולא כך הוא. הביטוי "לא הגיוני" אומר "שאינו מתנהג לפי כללי מערכת החוקים הידועה בשם "הגיון"" - ותו לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לי להסביר לך משהו פשוט מאוד: מי שמאמין, מאמין באלוקים. ומי שמאמין באלוקי היהודים (ואנחנו עוסקים בכזה, אז אל תסיט את הנושא לבודאיסטים,בבקשה) - מאמין במה שאלוקים אמר. ומי שמאמין בשני הנ"ל, פשוט *חייב* לקבל את מה שהאלוקים אמר כמחייב. לגמרי, ולחלוטין. אין חצי. עכשיו, הדוגמא שהובאה בקשר לגעת בבחורה באמת לא כ"כ טובה, בגלל שזה לא משהו שנאמר במפורש בתורה, ואפילו לא משהו שנכתב בתורה שבע"פ (שגם בה אני דורש שמישהו יאמין לפני שאסכים לקרוא לו יהודי דתי), אלא פסק קצת מאוחר, ובאמת יכול להיות שהוא צודק ולא אני (למרות שאני כמובן לא חושב שהוא מסכים. אבל אני מכבד את הגישה). אבל מישהו שהוא "חפיפניק", כהגדרת פוגל, שפעם כן ופעם לא (בכול נושא שהוא בדת, לאו דווקא בבנות) הוא פשוט לא בסדר עם עצמו. הוא לא עומד בעקרונות של עצמו. טוב, זהו בערך. רק רציתי ולומר שוב שבגלל זה אני *כן* אכבד בן אדם חילוני, או נוצרי, או מוסלמי, או בעל כל עמדה מגובשת אחרת (מבחינה זו, לפחות) כי הם עומדים בקריטריונים שהציבו לעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלק את תגובתך לנקודות, למען הנוחות: א. "מי שמאמין, מאמין באלוקים" וכו' - לא נכון. אני אדם מאמין - אני מאמין בלוגיקה ככלי לניהול חיי והתנהגותי. אני מאמין בה למרות שהיא מבוססת על אקסיומות - שמעצם מהותן אינן ניתנות להוכחה. יכול אדם להאמין גם בבודהה, זן, דיקור סיני או מוסיקת טכנו, ואמונה זו יכולה להיות *לא פחות עמוקה ובעלת משמעות משלך* ב. "מי שמאמין... מאמין במה שאלוקים אמר" - נשאלת השאלה, *מה אמר?!* כלומר, אינך מאמין רק באלוקים, אתה גם מאמין שהוא *אמר* דבר זה או אחר. אבל, אללי, הוא לא אמר זאת *לך* - אתה מקבל כפשוטו את קיומו של דבר אלוקים שלמעשה ניתן לך ע"י בני אדם אחרים, ואשר גם הם, בבורותם, קיבלוהו מאלו שקדמו להם. אתה מאמין לא רק באלוקים, אלא גם בממסד הדתי. במילים אחרות - יכול אנכי להאמין באלוקים אמונה שלמה ובלתי מעורערת, אך לא ליחס כל חשיבות לדברים המוצגים בפני כ-"דברי אלוקים" (בכלל זה התנ"ך), ועדיין אהיה אדם מאמין, אולי אפילו אדוק באמונתו. ג. "'חפיפניק', כהגדרת פוגל, שפעם כן ופעם לא" - אבקשך לקרוא שוב את הפסקה הראשונה במאמר. סיפור זה מדגים לנו יותר מכל כיצד מאתר ומאפיין פוגל "חפיפניק." ולאחר שקראת אמור לי - לא אתה ולא פוגל מכירים את האדם המדובר - הסקת המסקנות שלכם היא ע"פ התנהגותו של אותו פרט ברגע מסויים במקום מסויים. מאיזה נתון הסקתם את ה-"פעם כן ופעם לא?" אולי אותו בחור נוהג ללחוץ ידה של בחורה תמיד? אולי הוא עקבי בהתנהגותו זו? ואם כן, האם הוא עדיין "חפיפניק?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה המשפט שמופיע במקור, בספר משלי. אני עונה בנקודות לנקודותיך. א- לא הבנת מה שנכתב. עקיבא התייחס לדיון המסוים הזה וניסה להגדיר למה הוא מתכוון באומרו ''מאמין''. ב- נכון אבל אז לא תהיה יהודי מאמין אלא עוד סוג של פילוסוף. זה יפה ונחמד אבל לא על כאלה אני דן. לאנשים כאלה יש לעקיבא כבוד- כמו שיש לו כבוד למוסלמי או לחלוני. ג- הפסקה הראשונה במאמר היא דוגמה. דוגמה לאדם שמצהיר על עצמו כדתי ולמרות זאת מצפצף במודע על ההלכה. למעשה מדבריה של אותה בחורה ניתן היה להבין, במידה והיית מאזין להם, כי אותו אדם נוהג באופן כללי שלא על פי ההלכה במדויק למרות שהוא מגדיר את עצמו כמאמין על פי ההלכה היהודית האורתודוכסית ( למעשה גם אם זה לא נכון והמקרה הוא הבל- הסיפור הזה שייך לתחום שבו אני מנסה ליצור עניין אצל הקורא כדי שלא ינטוש את המאמר, הסיפור הזה הוא דוגמה- לא משהו מחייב ולא הגדרה). יש לי חברים שעל פי תפיסתם את ההלכה האורתודוכסית (והם אורתודוכסים לחלוטין) הם מתירים לעצמם בנושא של בנות יותר ממני. אבל הם עושים זאת מתוך אידאולוגיה ואמונה שכך היא ההלכה המחייבת אם ההלכה המתחייבת הייתה אוסרות זאת עליהם או לחילופין מחייבת אותם לעמוד על הראש לקשקש בזנב לזעוק קוקירקו ברחוב אלנבי, הם היו עושים זאת. למעשה וכתבתי זאת בגוף המאמר במעין חצי משפט רומז, לאנשים כאלה אני לא מצוות את התואר ''חפיפניק'' כיוון והם פועלים על פי ההלכה במלואה, על פי תפיסתם ומתוך אידיאולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
)אם תוכל להביא את הפסוק השלם מספר משלי אשמח - אין לי כאן תנ"ך) א. למרבה הצער הבנתי לחלוטין את שנכתב, אלא שהשימוש שנעשה כאן בשפה מקומם אותי משהו. שימוש שכזה במלה "מאמין" מראה (לדעתי) כי לדעת עקיבא יש ליהדות מונופול על מושג ה-"אמונה" - ולא כך הוא. ב. ענית רק למשפט האחרון שלי - תשובה מקובלת עלי (אם כי אני לא מסכים איתה. פרדוקס? לאו דוקא). אולם, אשמח לדעת מה תשיב לשאר סעיף ב' - שאלת האמונה לא רק בה' אלא גם בכתבים (אנא קרא את הסעיף שוב בטרם תענה). ג. עם כל הבנתי את היות הדוגמה שבתחילת המאמר "פתיון" לקורא, הרי שיש בה, לדעתי, מעין מיצג של תהליך השיפוט אותו אתה מפעיל כלפי הסובבים אותך. כל כוונתי היתה לאמר: חשוב היטב בטרם תצמיד את התואר "חפיפניק" למישהו. יכול להיות שלמרות התנהגותו האקסצנטרית, אותו אדם חי ע"פ פילוסופית חיים לא פחות שלמה משלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית " וצדיק באמונתו יחיה" מופיע בספר חבקוק פרק ב' פסוק 4. זה לא שיש לי כזו בקיאות בתנ"ך אלא שיש לי תוכנה לחיפוש בתנ"ך בפוסקים בגמראות במפרשים בספרי מחשבה וכדומה. שנית : להלן-תפיסה יהודית =תפיסה יהודית אורתודוכסית א-אני מתעקש שלא הבנת את עקיבא נכונה. ג- ייתכן והוא חי על פי תפיסת עולם כזו או אחרת אבל שוב- אתה נכנס פה לנקודה ספציפית שבה הייתי אני ולא אתה ואני אומר שממה שהיא אמרה השתמע לי משהו שיכולתי לקבוע עליו דעה. יש לי מספיק חברים שלא מקפידים על ההלכה הזו מתוך אידיאולוגיה ואני מסוגל ( בתשעים אחוז מהמקרים) לשפוט נכונה. הטענה היחידה שאפשר לטעון מולי היא שאני חסר אתיקה- מה שלא נכון. ואגב , מה היה אם הסיפור הזה היה מומצא? ב- אז ככה: על פי התפיסה היהודית כל ה"לימודים" וחידושי ההלכה שאורי טרח לציג כמופרכים מיסודם נובעים למעשה מתפיסה שניתנה יחד עם התורה שבכתב גם תורה שבע"פ. ולמעשה כל המשנה היא כתיבה של דבר האלוקים. כל המחלוקות נובעות או מדברים שהושארו לפרשנות בידי אדם או ממסורות שאבדו. כל הדרשות בגמרא שלכאורה נראות כעיוות מוחלט וחסר היגיון של פסוקי תנ"ך הם למעשה (על פי התפיסה היהודית) דבר ה' שנסמך בפסוקים. אז איך זה שאנחנו (שביננו אנשים אינטילגנטים) מאמינים במה שלכאורה נדמה כשטות? ובכן כאן ישנה מחלוקת בין הוגי הדעות השונים. ה"כוזרי" למשל יטען שמסורת אינה יכלה להיות מומצאת. הרמב"ם מאידך יחלוק עליו. אין לי רצון להיכנס הרגע זה לפירוט של דעת כל אחד מההוגים. איך זה ייתכן שהם חולקים אחד על השני? במאמר שלי שאני מקווה שיעלה ל"איל" בקרוב אני מנסה (באגביות) להסביר את זה. בכל אופן נתתם לי נושא למאמר- יחסי תורה שבכתב ומסורות אבל עקב העובדה שאני תלמיד ונמצא בבית רק בערב ויש לי כמה מאמרים שאי עובד עליהם עכשיו אני לא מאמין שאוכל לכתוב משהו שיסביר כראוי את הנושא ויציג גישה אורתודוכסית חדשנית מעט בפחות מחודש. אבל אני מבטיח שתקבל תשובה מפורטת על מהות האמונה. זהו הפעם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, אבל בתגובתך הקודמת טענת כי הפסוק הוא מספר משלי... לא חשוב. א. אנו נכנסים כאן ללולאה. אני מבין למה התכוון עקיבא (מאמין=מאמין בה' אלוקי היהודים), אבל אני לא אוהב את המשתמע מכך. ב. אני לא טוען שמשהו מופרך. ענה לי על זאת: מהיכן אתה *יודע *כי התנ"ך - דברי אלוהים חיים הוא?! (אין הכוונה לפקפק כאן - אני מטייל לי בנבכי הלוגיקה). ואם אינך *יודע* (במובנה הלוגי של המילה), הרי שאתה *מאמין*. טוב ויפה - אם כך אתה מאמין לא רק בקיומו של אלוקים, אלא גם בהיות התנ"ך דברי אלוקים. ובאותו אופן, בהיות הגמרא "דבר ה' שנסמך בפסוקים", כדבריך. מה הפואנטה? לדעתי, אינך מאמין רק באלוהים אלא גם, ובעיקר, בבני אדם. אנא ענה לי על זאת (ללא קשר לגישות השונות והמחלוקות - מנקודת הראות שלך כאדם פרטי, אם אפשר). ג. אני בטוח שאתה מסוגל לשפוט נכונה. אני רק תוהה בכמה מהפעמים אתה מקדיש מספיק זמן על מנת להביא יכולת זו לידי ביטוי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום קשר לכותרת- סתם הרצאה שאני מקווה לשמוע ביום שלישי ( אם שוב יתנו כניסה חופשית לנוער - אני לא משלם 50 שקל לשמוע את ד"ר יגאל שורץ) לגבי הפסוק- אז טעיתי! א-נו מילא ב- זה פשוט מורכב מדי בכדי לענות ככה. תן לי זמן - למצוא את הניסוחים המתאימים ולוודא את ההגון שבטענות מסוימות - בסבלנות ג- תמיד . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הערה, מעט מאוד מההלכות שהדתיים מקיימים, נכתבו ישירות בתורה, ואפילו אלו שנכתבו בתורה, מובנים דרך פרשנות מסויימת (לדוגמה, ההלכה הקובעת שגדי בחלב אמו, משמעו איסור חלב ובשר. האחרון לא נכתב במפורש בתורה). הבעיה עם הזרמים הדתיים זה שהם *לא* מאמינים בדברי אלוקים או בתורה, אלא ברצף של פרשנויות לתורה. הם עד כדי כך מאמינים בפרשנויות, עד שכל מי שיש לו פרשנות אחרת, הוא פסול ונתעב בעיניהם. מדוע החרדים שנאו כלכך את שולמית אלוני? לא כי היא היתה עם הארץ. נהפוך-הוא. דווקא כי היא מורה לתנ"ך והיתה אדם מספיק חופשי בכדי לבנות לו פרשנויות משל עצמו. אין חטא נתעב יותר מכך בעיני הדתיים לסוגיהם. הממ.. זה קשור בעקיפין לנושא הויכוח ולו משום העובדה שזה מעלה את התהייה אם בכלל קיים "דתי אמיתי". כל הזרמים ביהדות מתייחסים בבוז אחד לשני ואולי הגיע הזמן לשים לכך סוף. כל אחד צודק לשיטתו. אף אדם אינו תינוק שנשבה. יש דתיים, חרדים, אתאיסטים, וגם כאלה שאינם מתביישים להודות שפשוט אינם יודעים את התשובות ויש להם רק שאלות. לכולם יש מקום כאן. תודה ושלום, אורי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |