בתשובה לדובי קננגיסר, 04/06/03 20:06
הדב מסתבך 150191
יובל רבינוביץ • בתשובה לדובי קננגיסר יום ד', 4/6/2003, 20:10
חשבתי שטוב לבך גרם לך להחליף כרטיסיות שנשאר בהן מספר ניקובים נמוך. אני מבין מהודעתך ששניים זה לא מספיק נמוך.

נראה לי שהאפשרויות הצטמצמו באכזריות.
לא הבנת 150233
האלמוני המקורי (מהדיון ההוא) • בתשובה ליובל רבינוביץ יום ה', 5/6/2003, 0:23
אם היה בא אליו מישהו עם כרטיסיה שהוא חשב שהיא נגמרה, ובגלל זה הוא רצה להחליף אותה, דובי היה מראה לו שהיא לא גמורה ושולח אותו לדרכו (עם כרטיסיה ממורקרת). אם לעומת זאת היה בא אליו מישהו עם כרטיסיה ומצהיר עליה כלא גמורה, אבל מבקש להחליף אותה בכל זאת, דובי היה מחייך אליו בנחמדות, אומר לו שאין בעיה, ושואל איזה ציוד הוא יכול להשלים לו בתמורה. בכל זאת, בנאדם צריך לחיות ממשהו.
הדב מסתבך 150312
דובי קננגיסר • בתשובה ליובל רבינוביץ יום ה', 5/6/2003, 14:58
שירתתי בשני בסיסים שונים. באחד מהם הייתי כל יום, ובשני רק פעמיים בשבוע. בבסיס הקבוע שלי, יכולתי להחליף כל יום, ולכן מי שהיה דרוש לו רק קו אחד בכל כיוון היה יכול לבוא להחליף את הכרטיסיה הריקה למחרת. לעומת זאת, מי שדרושים לו יותר קווים בכל כיוון (אני, למשל, נסעתי בשני אוטובוסים בכל כיוון, במקרה הטוב), או כל מי ששירת בבסיס השני, החלפתי לו כרטיסיה גם אם נשארו ניקובים, כל עוד כמות הניקובים שנותרה לא הספיקה לאותו חייל להגיע לביתו ובחזרה על פי הצהרתו בתחילת שירותו בבסיס.

כמובן שהפתרון הכי פשוט היה לתת כרטיסיה נוספת לכל חייל, וכך איש לא יתקע אף פעם, אבל כמובן שהמפקדת הפוסטמה שלי לא הרשתה לי לעשות את זה. מטומטמים.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות