בתשובה לדובי קננגיסר, 03/06/03 16:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, אני בטוח שגם השלמת שהייתה לי כותבת עכשיו באתר האינטרנט שהיא מנהלת, שהיה לה נורא קל לגלות את "הניקובים היפנים". בכל מקרה, בפעמים הספורות בהן אני ניסיתי את זה, זה עבר בשלום1. מה שכן פתאום אני באמת נזכר (איטס אול קמינג באק טו מי), שכשהיית מחזיר כרטיסיה השלמת הייתה מתבוננת בנקבים אל מול האור, ועוד אני נזכר שלאיזו קצינה זוטרה אחת אצלנו באמת סירבו להחליף כרטיסיה, אחרי שגילו שהיא ניקבה אותה בכוחות עצמה. 1למי שמוטרד מאלמנט הפגיעה בבטחון המדינה, כפי שכבר ציינתי חסכתי לצה"ל מלא כסף, ע"י כך שהרבתי לנסוע בטרמפים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני פיתחתי מיומנות מדהימה לזהות ניקובים חסרים במבט חטוף. אנשים היו באים אלי בתמימות ומבקשים להחליף כרטיסיה שהם חשבו שנגמרה, הייתי מעיף חצי מבט ואומר להם ''יש לך עוד שני ניקובים''. ואז הם היו מסתכלים, סופרים, ואומרים לי ''לא נכון'', ואז נאלצתי להראות להם בדיוק איפה יש ניקובים חסרים. נהגתי למרקר אותם, כדי שלא יאלצו להתווכח עם הנהג. אין ספק ששירותי הצבאי תרם לי מיומנויות חשובות רבות. (דובי, שהדבר הראשון שלמד בצה''ל היה איך לגנוב... סליחה, להשלים ציוד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שטוב לבך גרם לך להחליף כרטיסיות שנשאר בהן מספר ניקובים נמוך. אני מבין מהודעתך ששניים זה לא מספיק נמוך. נראה לי שהאפשרויות הצטמצמו באכזריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היה בא אליו מישהו עם כרטיסיה שהוא חשב שהיא נגמרה, ובגלל זה הוא רצה להחליף אותה, דובי היה מראה לו שהיא לא גמורה ושולח אותו לדרכו (עם כרטיסיה ממורקרת). אם לעומת זאת היה בא אליו מישהו עם כרטיסיה ומצהיר עליה כלא גמורה, אבל מבקש להחליף אותה בכל זאת, דובי היה מחייך אליו בנחמדות, אומר לו שאין בעיה, ושואל איזה ציוד הוא יכול להשלים לו בתמורה. בכל זאת, בנאדם צריך לחיות ממשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שירתתי בשני בסיסים שונים. באחד מהם הייתי כל יום, ובשני רק פעמיים בשבוע. בבסיס הקבוע שלי, יכולתי להחליף כל יום, ולכן מי שהיה דרוש לו רק קו אחד בכל כיוון היה יכול לבוא להחליף את הכרטיסיה הריקה למחרת. לעומת זאת, מי שדרושים לו יותר קווים בכל כיוון (אני, למשל, נסעתי בשני אוטובוסים בכל כיוון, במקרה הטוב), או כל מי ששירת בבסיס השני, החלפתי לו כרטיסיה גם אם נשארו ניקובים, כל עוד כמות הניקובים שנותרה לא הספיקה לאותו חייל להגיע לביתו ובחזרה על פי הצהרתו בתחילת שירותו בבסיס. כמובן שהפתרון הכי פשוט היה לתת כרטיסיה נוספת לכל חייל, וכך איש לא יתקע אף פעם, אבל כמובן שהמפקדת הפוסטמה שלי לא הרשתה לי לעשות את זה. מטומטמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאפשר לשקול את הכרטיסיה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |