בתשובה למיץ פטל, 12/04/01 23:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם חיילים בשירות חובה שאינם חיילות, לא נוסעים באוטובוסים ע"ח משהב"ט? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא כשיש רכבת שמקשרת בין אותן שתי נקודות. אולי לזה התכוון מיץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון ל-12/4/2001, חיילות יכלו לנסוע בכל קווי "אגד" (למעט הקו לאילת) ללא הגבלה ע"ח משהב"ט בעוד שחיילים היו זכאים למימון נסיעות מסוימות בלבד (נסיעות אל מקום השרות ובחזרה ונסיעות בתפקיד). כך לדוגמא סייג כמו זה שציין האלמוני לא נגע לחיילות אלא לחיילים בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שמאז הימים (הכנראה רחוקים, אמרתי כבר) בהם אני הייתי חייל זה השתנה. בכל מקרה כשאני הייתי בשירות *חובה*, כל חייל קיבל כרטיסיה שאיתה הוא יכול היה לנסוע ע"ח הצבא לכל יעד שעלה על דעתו (לא כולל אילת), כל עוד הוא היה לבוש מדים (ומצוייד בחוגר). כך שזה לא ממש מדויק לטעון שממשלת ישראל לא עמדה בהבטחתה מסוף שנות ה80 (אלא אולי שהיא הצליחה לעמוד בהבטחתה רק מספר מוגבל של שנים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה היה קורה כשהכרטיסיה הייתה נגמרת? למיטב ידיעתי המצב לפני החלטת הממשלה ולאחריה היה זהה, והפלה בין חיילות לחיילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה שבדיוק כשהוא יראה לבחורה שהוא יוצא איתה את האתר הזה, שהוא העורך הראשי שלו, זה הדבר הראשון שיקפוץ לה לעין, והיא תיזכר איך פעם היא חשבה שהיא לא תצא עם מי שלא היה קצין קרבי בצבא, ותזרוק אותו? כשהכרטיסיה הייתה נגמרת היית הולך לשלמיה1, ומקבל במתנה אחת חדשה. אם אתה מתכוון לכך שבמרווחים בין החלפה להחלפה היית עלול לשלם על איזו נסיעה מכספך, אפשר היה לשמור את הכרטיס ולבקש עליו החזר הוצאות2. לא טענתי שלא הייתה אפליה בין חיילים לחיילות, אלא שהממשלה, באותה תקופה, אכן עמדה בהבטחתה ואיפשרה לחיילים בנים בשירות חובה לנסוע באוטובוסים על חשבון משהב"ט. ________________ 1 אצלנו לא היה קננגיסר, אלא איזו פרחה אחת. לא זוכר איך קראו לה. 2 אני בכלל נסעתי רוב השירות בטרמפים, ותמיד טענתי שבמקום שהמשטרה הצבאית תנסה להכניס אותי לכלא בכל מיני מבצעים מטופשים (כאילו שאני אפול במלכודות שלהם) צה"ל צריך להודות לי על הכסף הרב, שחסכתי לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז א. לא ניסחתי את ההבטחה כראוי. כיוון שכבר כשההבטחה ניתנה הסדר הכרטיסיות היה בתוקף, מהותה של ההבטחה הייתה שינוי כלשהו במצב, ע"י השוואת התנאים של החיילים לאלה של החיילות. ב. בפועל, אולי הפרחה אצלכם חילקה כרטיסיות כמו שמחלקים פלנלית1, אבל לא הייתה הוראה שמחייבת לממן לכל חייל נסיעות מלבד אלה שהזכרתי קודם: אל מקום השרות ובחזרה ונסיעות בתפקיד. 1 או משהו שמחלקים בצבא בלי הגבלה ובלי חשבון. לויודע מה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק עכשיו (וכמה שבועות אחורה) מדברים על ביטול הפטור של חיילים מתשלום בתחבורה ציבורות. שזה כבר _ממש_ נורא.1 1אפילו יותר מהקיצוץ העתידי של 200 שקל מהמשכורת הצבאית שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, כמה תיקונים - בנות נסעו בנסיעות עירוניות (מה שמכונה "קוד 1" "קוד 2" ו"קוד 3", שנכון ללפני שלוש שנים היה בסביבות ה-6.5 ש"ח) בתשלום (או בכרטיסיות), ונסיעות בין-עירוניות (לא כולל לאילת) היו חינם. בנים היו צריכים כרטיסיות לכל סוגי הנסיעות. זמן מה אחרי השחרור שלי הוחלט, לאור האיסור על נסיעה בטרמפים, שגם חיילים בנים יוכלו לנסוע בנסיעות בין-עירוניות חינם. אינני יודע מה עלה בגורל הנסיעות העירוניות. כרטיסיות לא הוחלפו אמנם בקצב של גרביים (אולי גרביים צבאיות, אבל אני מעדיף לא לחשוב על זה), אבל צריך להיות חתיכת שלם מאנייק1 כדי לא להחליף כרטיסיה לכל מי שמגיע על כרטיסיה מנוקבת כדבעי, גם אם הוא רק החליף אותה לפני יומיים. דובי, שעבר את רוב השרות שלו על כרטיסיות מנוקבות ברובן של חיילים שביקשו יפה שאני אחליף להם לפני שהם גומרים אותן כי אחרת הם יאלצו לשלם על כמה נסיעות. 1 ולהיות מוכן לסכן את חייך על מזבח היותך מאנייק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו נותר לשאול מתי השתחררת ולקבל מושג כמה זמן לוקח להחלטת ממשלה להתממש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בסדיר בארבעת השנים האחרונות. עד לפני כשנתיים (הערכה גסה) בנים נזקקו לכרטיסיות (שצה"ל ניפק) על מנת לסוע באוטובוסים מכל הסוגים. עבור בנות היה קיים הסדר דומה בקווים עירוניים, ובקווים בינעירוניים הן רשאיות היו להתספק בהצגת חוגר. לפני כשנתיים כל מוסד ה"כרטיסיות" בוטל, וכעת חיילים וחיילות כאחד יכולים לסוע בכל קו (עירוני \ בינעירוני) חינם, בתנאי שהם על מדים ומצויידים בחוגר. לוחמים יכולים לסוע אף על אזרחי, עם הצגת תעודת לוחם. עכשיו ישנם דיבורים על כך שיפסיקו לממ"ן נסיעות לחיילים. ובכן, משכורת של ג'ובניק בשירות חובה היא כ-350 ש"ח. הוא נאלץ לקחת לפחות שני אוטובוסים עירוניים ביום, חמישה ימים בשבוע, כאשר מחיר נסיעה הוא 5.2 שקלים. זה משאיר בכיסו כ-90 ש"ח. אם, כפי שקורה לרוב, בנסיעותיו מעורבים קווים בינעירוניים או יותר מקו אחד לכל כיוון (או שילוב של אלה) בקלות עלול להווצר מצב בו המשכורת הצבאית לא תספיק למימון נסיעותיו. מה שעליו לעשות במקרה זה, לדעתי, זה פשוט להשאר בבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שלדעת הצבא, מה שעליו לעשות במקרה כזה, זה פשוט להשאר בבסיס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ידרוש הקמת מגורים בכל הבסיסים (הרבים) בהם אין כאלה. נשמע כמו עניין יקר. או שאולי..יפרסו אהלים ליד השקם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהחיילים יקנו אהלים ב''ריקושט''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפסיק לשלם לחיילים על נסיעות? קשה לי להאמין. אולי יבטלו את הכרטיסיות ואת הנסיעות חינם, אבל החזרי נסיעות יתנו תמיד - אפילו מקומות עבודה באזרחות נותנים החזרי נסיעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ינואר 2000. אבל אל תספר לצה"ל, כי אז הם עשויים לגלות שפרסמתי טורים פוליטיים באייל בתור חייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו באים אלי, הייתי מראה להם איך ''מנקבים'' כרטיסיות בעזרת סכין יפנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדיוק הם היו משיגים מזה? ________ העלמה עפרונית, לא מבינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שלמים אכזריים שמוכנים להחליף לך את הכרטיסייה רק אם *כל* החורים בה מנוקבים. הסכין היפנית נכנסת לתמונה בסיטואציה בה נותרו לך בכרטיסייה רק עוד שני ניקובים, נניח, ונסיעה הביתה וחזרה לבסיס מצריכה ארבעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסו את זה, אבל נורא קל לגלות את זה. היו אפילו כמה חצופים שפשוט עשו ניקוב עם מחורר, חצופים. אחרי שהעליתי שניים כאלו על מת"ש בגלל זה, הפסיקו השטויות. אבל לא הייתי מאנייק - הרי הסכמתי להחליף למי שהביא כרטיסיה לא מנוקבת עד הסוף. בגלל זה לא הבנתי לשם מה צריך לשקר. מה שכן, לאחד האפסנאים אצלנו היה מחורר כזה של נהגי אוטובוס. היה נורא שימושי, בסוגים מסוימים של כרטיסיות שלא היה לי אישית מה לעשות איתם (הידעת כי מת"ש1 לא קיבלו כרטיסיות לא מנוקבות? הם כאילו אשכרה ישבו איתי וספרו לי ניקובים בכמה מאות כרטיסיות כל פעם. מופרעים). עוד הידעת - חייל שהביא כרטיסיה עם יותר מדי ניקובים רצופים מאותו הסוג גם הוא היה אמור לעלות למת"ש - כי אסור לחייל לנקב על חיילים אחרים. כמה אידיוטי. כמה טוב שזה נפסק. דובי, שלם במיל. 1 מנהל תשלומים, לא המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, עשו לי בעיות על זה פעם. סרבו להבין שלשכונה הנידחת שגרתי בה אז היה אוטובוס פעם באיזה שעתיים, כך שהיה יוצא שהיתי נוסעת עם אותו נהג כל פעם שיצאתי הביתה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית נוסעת באותו אוטובוס גם הלוך וגם חזור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הייתי נוסעת עם שכן שלי בבוקר עד הצומת ליד הבסיס, ושם מחכה להסעה של הנגדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני בטוח שגם השלמת שהייתה לי כותבת עכשיו באתר האינטרנט שהיא מנהלת, שהיה לה נורא קל לגלות את "הניקובים היפנים". בכל מקרה, בפעמים הספורות בהן אני ניסיתי את זה, זה עבר בשלום1. מה שכן פתאום אני באמת נזכר (איטס אול קמינג באק טו מי), שכשהיית מחזיר כרטיסיה השלמת הייתה מתבוננת בנקבים אל מול האור, ועוד אני נזכר שלאיזו קצינה זוטרה אחת אצלנו באמת סירבו להחליף כרטיסיה, אחרי שגילו שהיא ניקבה אותה בכוחות עצמה. 1למי שמוטרד מאלמנט הפגיעה בבטחון המדינה, כפי שכבר ציינתי חסכתי לצה"ל מלא כסף, ע"י כך שהרבתי לנסוע בטרמפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פיתחתי מיומנות מדהימה לזהות ניקובים חסרים במבט חטוף. אנשים היו באים אלי בתמימות ומבקשים להחליף כרטיסיה שהם חשבו שנגמרה, הייתי מעיף חצי מבט ואומר להם ''יש לך עוד שני ניקובים''. ואז הם היו מסתכלים, סופרים, ואומרים לי ''לא נכון'', ואז נאלצתי להראות להם בדיוק איפה יש ניקובים חסרים. נהגתי למרקר אותם, כדי שלא יאלצו להתווכח עם הנהג. אין ספק ששירותי הצבאי תרם לי מיומנויות חשובות רבות. (דובי, שהדבר הראשון שלמד בצה''ל היה איך לגנוב... סליחה, להשלים ציוד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שטוב לבך גרם לך להחליף כרטיסיות שנשאר בהן מספר ניקובים נמוך. אני מבין מהודעתך ששניים זה לא מספיק נמוך. נראה לי שהאפשרויות הצטמצמו באכזריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היה בא אליו מישהו עם כרטיסיה שהוא חשב שהיא נגמרה, ובגלל זה הוא רצה להחליף אותה, דובי היה מראה לו שהיא לא גמורה ושולח אותו לדרכו (עם כרטיסיה ממורקרת). אם לעומת זאת היה בא אליו מישהו עם כרטיסיה ומצהיר עליה כלא גמורה, אבל מבקש להחליף אותה בכל זאת, דובי היה מחייך אליו בנחמדות, אומר לו שאין בעיה, ושואל איזה ציוד הוא יכול להשלים לו בתמורה. בכל זאת, בנאדם צריך לחיות ממשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שירתתי בשני בסיסים שונים. באחד מהם הייתי כל יום, ובשני רק פעמיים בשבוע. בבסיס הקבוע שלי, יכולתי להחליף כל יום, ולכן מי שהיה דרוש לו רק קו אחד בכל כיוון היה יכול לבוא להחליף את הכרטיסיה הריקה למחרת. לעומת זאת, מי שדרושים לו יותר קווים בכל כיוון (אני, למשל, נסעתי בשני אוטובוסים בכל כיוון, במקרה הטוב), או כל מי ששירת בבסיס השני, החלפתי לו כרטיסיה גם אם נשארו ניקובים, כל עוד כמות הניקובים שנותרה לא הספיקה לאותו חייל להגיע לביתו ובחזרה על פי הצהרתו בתחילת שירותו בבסיס. כמובן שהפתרון הכי פשוט היה לתת כרטיסיה נוספת לכל חייל, וכך איש לא יתקע אף פעם, אבל כמובן שהמפקדת הפוסטמה שלי לא הרשתה לי לעשות את זה. מטומטמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאפשר לשקול את הכרטיסיה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |