|
||||
|
||||
הכניסה ללבנון לא היתה למטרת עידוד אירגון חזק שיביא לשקט בדרום לבנון, אלא לגירוש אש''ף מדרום לבנון (תוך כדי הפרת הסכמים שהושגו בין ישראל לאש''ף בתיווכו של פיליפ חביב) והסיבה העיקרית - השלטת ממשלת בובות בבירות. גם לאחר שנכשלה מטרה זו, אש''ף גורש והסתבכנו בלחימה מיותרת עם הסורים והעדות השונותבדרום לבנון, לא היה לנו השכל לצאת משם. (פעולה בשכל נחשבת בישראל לתבוסתנות שמאלנית.) כך, השיעים שבתחילה זרקו עלינו אורז, פנו לפלג הקיצוני - החיזבאללה, שהתחזק אך ורק בגלל נוכחותנו המיותרת שם וגם הפלג השיעי המתון יותר, אמ''ל, הקצין בעמדותיו כתוצאה מכך. את הדייסה שבישל לנו שרון אנחנו נאלצים לאכול עד היום, ומי יודע עד מתי. |
|
||||
|
||||
באשר לעופר שלח, האיש מבין בתחומים רבים. בין השאר הוא כתב לקסיקון קולנוע מצוין, בימים שטרם הימד''ב. |
|
||||
|
||||
אנסה להעמיד דברים על דיוקם: נכנסנו ללבנון בשעה שמידי יום ירד "גשם" של קטיושות על יישובי אצבע הגליל, ואחרי שהבנו (בדיוק כמו שכבר רובנו מבינים היום), שאי אפשר לעשות הסכמים עם ארגון שמפר אותם, ומפציץ מתי שנוח לו (כן, בדיוק אותו יאסר, ובדיוק אותו אש"ף). לא היתה רק מטרה אחת, אלא שתיים: הראשונה והמיידית - חיסול תשתית ה"פתחלנד" שחנקה את לבנון בצבת הטרור האדירה. השניה - לוודא שיקום שלטון חזק ואוהד לישראל, כדי להבטיח שבוואקום שנוצר לא תקום תשתית טרור חדשה. הצלחנו במטרה הראשונה לאחר מאבק עיקש מול האויבים הברורים בחוץ וישראלים בעייתיים מבית (כמו האלוף מצנע הזכור לטוב...), אבל אז נשארה הבעיה השניה. מאחר והשלטון בלבנון הוסיף להיות לא יציב, היה צורך במציאת פיתרון מקומי לאיזור הדרום, שהוא המעניין יותר מבחינת ישראל. לשם כך הסכימה ישראל לנוכחות החיזבאללה, ובשלב הנסיגה אף השאירה לו בסיסים שלמים עם חלק מהאמל"ח. עיתוי הנסיגה כנראה קשור לעיתוי בו חיזבאללה עבר שינוי מלא מארגון מיליטנטי קיצוני לארגון בעל אופי פוליטי הפעיל ומשפיע בזירה הלבנונית, וכך מבטא את חוסנו ויציבותו במידה שהשביעה את רצון קברניטי ישראל בעת הנסיגה (העבודה בימי ברק, להבדיל מקודמיו שהשתייכו לשני הצדדים של המתרס, אך בכל פעם לא מצאו שהעיתוי לנסיגה מתאים). כדי להבין את הנושא מבפנים, קישור לאחד המאמרים המדבר על אבולוציית החיזבאללה מצורף: |
|
||||
|
||||
למען הדיוק ההיסטורי: נכנסנו ללבנון בשעה שבמשך כיום אחד ירד "מבול" של קטיושות על יישובי אצבע הגליל, וזאת לאחר כשנה של שקט בגבול. השקט הופר כמעט יום שלם לפני תחילת אותו "מבול" בהפגזות מסיביות של צה"ל בלבנון. אותו יאסר ואותו אש"ף לא הפרו את ההסכם, וגם לא הפציצו מתי שנוח להם, אלא בתגובה (מאוחרת ולאחר שעות רבות של איפוק) להפצצות אותן ספגו. |
|
||||
|
||||
ב-3 ביוני נפצע אנושות שלמה ארגוב, שגריר ישראל בבריטניה, מירי מחבל. זה היה "הקש ששבר את גב הגמל" בשורה של הפרות הסכם מאז "הפסקת האש", אותה אתה מזכיר, מיולי 02. הפירוש של ערפאת התמים לאותה הפסקת אש היה: אפשר לחסל ישראלים בכל מקום פרט לגבול הלבנוני, כאשר חוליות המרצחים מאומנות ומצטיידות באמל"ח ב"פתחלנד" שבלבנון. באותה תקופה, פרט לניצול "הפסקת האש" להתעצמות אדירה באמל"ח התקפי של הפתח בדרום לבנון, הרגו המחבלים 5 חיילי צה"ל, 3 חיילי צד"ל, 3 תיירים (שלושתם נרצחו בירושלים), 4 ערבים (שנרצחו ביו"ש) ו-8 אנשים בפיגועי חו"ל (מהם 2 יהודים ישראליים, כולל יעקב ברסימנטוב). נפצעו 250, מהם 42 תיירים בישראל ו-160 איש בחו"ל (ובהם 24 יהודים). פיגועי חו"ל כללו את מכונית התופת במרכז היהודי באנטוורפן ופיצוץ מטענים באוניה "אוריוז" ובמסעדה יהודית בברלין, התקפת בית הכנסת בוינה וכו'. על כך יש להוסיף את הפיגועים הרבים אשר בוצעו אבל נכשלו או נחשפו, החל מניסיון הפגזת אילת בקטיושות מעקבה, דרך מטענים שהונחו באוטובוסים ובתאי טלפון ועד מוקשים וניסיון פיצוץ בגן ילדים בחולון. ב - 6 ביוני, לאחר הרעשה של צה"ל ומענה של הפתח, התחיל מבצע של"ג. |
|
||||
|
||||
כדאי להזכיר שמי שירה בשגריר ארגוב היו שלוחיו של אבו נידאל, לא של ערפאת, וראה הכותרת, שהיא כמובן ציטוט מדבריו של בגין בישיבת הממשלה ב-3 או 4 ביוני. |
|
||||
|
||||
ולמי שלא מתמצא בפרטים: אבו נידאל פרש מאש"ף (אירגון הגג של האירגונים הפלסטינאים), ולא קיבל את מרות ערפאת. (אבל מה זה משנה, גם הים הוא אותו הים). |
|
||||
|
||||
קודם כל אני מודה לערן על התיקון, שהוסיף לי נדבך פעוט אבל חשוב. אבל דורון, מה עם כל היתר?? להיתפס למעשה האחרון, שהיה בעצם העילה למלחמה, זו כבר לא כל כך מעניין. לא התייחסת לשרשרת הפיגועים והרציחות שקדמה לו, וכן בוצעה ע"י הפתח, והיוותה את הסיבה האמיתית של ישראל להאמין שארגון זה לא קופא על שמריו, וההסכמים אינם מכובדים על ידו. |
|
||||
|
||||
אבל למה, לעזאזל, היה צורך להיכנס עד ביירות ולמזרח לבנון לשטחים שבידי הצבא הסורי, ומדוע לא יצאנו משם לחלוטין לאחר שגורש אש"ף? |
|
||||
|
||||
טוב, הסיבה לכניסה לבירות ברורה - למרות שזו לא היתה אחת מהמטרות של המלחמה, הרצחו של אמין ג'ומאייל והתפוגגות הסיכוי לשלטון לבנוני "נוח" לישראל, אילצו את מנהלי המלחמה בעת ההיא, כדי לסיים לפחות מטרה אחת כמו שצריך, להיכנס למעוז הפתח האחרון במערב בירות, כדי לגרש את אש"ף למדינה אחרת, באופן ששיקומו לא יוכל לקרות בשום אופן בדרום לבנון, וההערכה היתה שזה ייקח לו שנים רבות לבצע זאת במקום אחר. הסיבה שלא נסוגו "באמצע" היתה הפקת לקחים ממבצעים קודמים (ע"ע ליטני), שהיכו קלות בטרור, ששיקם עצמו זמן קצר לאחר מכן. היציאה למלחמת של"ג היתה מתוך ההכרה שהפעם הולכים עד הסוף (נכון שהכרה זו לא היתה ממש חובקת קואליציה, אבל היא היתה הדומיננטית). לנושא המעורבות מול הסורים: הערכת גורמי המודיעין (שהתגלתה כנכונה) היתה, שתקיפת נקודתית של אזור הבקעא, בו היו סוללות הנ"מ הסוריות, שהפריעו לפעולת צה"ל בלבנון מול אש"ף, לא תגרור מלחמה כוללת. בנוסף, נשלחה אזהרה ממשלת ישראל לסורים טרם התחלת תנועת הכוחות לבקעא, כדי להימנע מעימות זה אם אינו הכרחי. הסורים לא הגיבו, אך הזרימו כוחות נוספים לבקעא, והמשיכו לאיים על פעולת צה"ל מול הפתח, ולתת מחסה לחלק מהארגון בשטח שהוחזק על ידם. זו היתה הסיבה היחידה לפעילות המוגבלת מול הסורים. לגבי השהיית היציאה-זו פשוט נמתחה על הרבה שנים וממשלות, שאני לא בטוח שאני יכול לעקוב ולהסביר את כל האינטרסים המשתנים. הניחוש שלי, אותו גם הסברתי באחת מהתגובות הקודמות, הוא שאחד הגורמים הדומיננטיים לרצון להישאר היה לא ליצור ואקום שלתוכו יצמח איום חדש, ובמקביל לטפח ממשל לבנוני או מיליציה מקומית יציבה שתגן על ישראל מתוך לבנון. זמן רב נראה היה כי צד"ל הוא התשובה, אולם כיום די ברור כי היה זה החיזבאללה שתפס את המקום כארגון יציב, השולט ביד ברזל בדרום, ואינו "מחמם" את הגבול. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בתגובה 147844 כתבת "נכנסנו ללבנון בשעה שמידי יום ירד "גשם" של קטיושות על יישובי אצבע הגליל, ואחרי שהבנו (בדיוק כמו שכבר רובנו מבינים היום), שאי אפשר לעשות הסכמים עם ארגון שמפר אותם, ומפציץ מתי שנוח לו" ההסכם שכביכול הופר ע"י אשף לא חייב אותו לקפוא על שמריו. הוא גם לא חייב אותו להגן על שגרירי ישראל ברחבי העולם. הוא אפילו לא אסר על אשף לפגוע בחיילים, וגם לא באזרחים, ישראליים. ההסכם היה הסכם להפסקת אש לאורך הגבול הישראלי לבנוני, וככזה הוא קויים ע"י אשף עד להפרתו ע"י ישראל. האם היה זה הסכם טוב? הסכם מספק? יתכן שלא. האם היה לישראל אינטרס להפר אותו? כנראה שכן (שהרי הוא לא הופר בטעות). האם היה לאשף אינטרס לקיים אותו? שוב, כנראה שכן, שהרי גם כאשר ישראל הפרה את ההסכם, אשף לא נחפז להשיב אש, אלא נגרר לתגובה כמעט בניגוד לרצונו. האם אשף היה מפר את ההסכם, במועד ובנסיבות שהיה נראה לו כי יצמח לו רווח מכך? להערכתי ניתן לשער שכן. אבל אם ניתן ללמוד מהשתלשלות הארועים שקדמה למלחמת לבנון על אמינות אחד הצדדים ונכונותו להפר הסכמים (למעשה "הבנות", לא היה מסמך חתום), הרי *במקרה זה* לא מדובר בצד הפלסטיני. |
|
||||
|
||||
אתה בעצמך אומר שנראה לך שאש"ף היה מפר את ההסכם במועד מאוחר יותר. כנראה שהגעת למסקנה זו משום שזה קרה מספיק פעמים לפני 82, וכנראה משום שהיתה הבנה ישראלית ש"הפסקת האש" מנוצלת להתעצמות למטרות תקיפה, ולא בגלל העובדה שהארגון והעומד בראשו החליטו ממש להפסיק את הפעילות העויינת כנגד ישראל (להבדיל מהמצב כיום עם חיזבאללה). הראיות הנוספות הן אלו שהראיתי באחת מהתגובות הקודמות. איני קורא למה שאש"ף עשה באותה שנה "שמירה על ההבנה", מאחר וכל הסכם כתוב מלווה גם ב"רוח ההבנה" שהיא חלק בלתי נפרד ממנה. אני מניח שהבנה כזו, המתקבלת ע"י ישראל, לא נוצרה למען נתינת הארכה לאש"ף להתחמש עד למתקפה הבאה, אלא במטרה לייצר יציבות בגבול, ובכלל מול הארגון. כשזה לא קורה, זוהי הפרת רוח ההסכם. הטענה שלך, כאילו פיגועי הטרור שקרו במקומות אחרים אינם הפרה, ואינה מהווה פגיעה באמינות אש"פ, היא התממות מסדר גודל לא רע, מהסוג שבו ילד אומר למבוגר, לאחר שצבת ילד אחר: "הבטחתי שלא אכה, ורק צבתתי". |
|
||||
|
||||
אני דווקא זוכר שהציטוט היה ''מה זה משנה, כולם אשף''. קשה לי להאמין שבגין אמר ''לדפוק את אשף''. לא מתאים לי לפרסונה שלו. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהפתרון לקושי הוא פשוט שהציטוט שמיוחס לבגין שייך לרפאל איתן. |
|
||||
|
||||
זה מה שקורה כשכותבים מהזיכרון. למישהו יש את "מלחמת שולל" זמין? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |