|
||||
|
||||
1. קרוי אינו מייצג את אין ראנד (אגב, גם אני לא). 2. הפתרון האובייקטיביסטי לבעיית הנזקקים אינו צדקה פרטית, אלא אחריות אישית והכרה בעובדה שלא את כל מקרי הסעד אפשר לפתור והבנה שאי הפתרון הזה לא מצדיק שוד. |
|
||||
|
||||
א. מה קורה למקרים הלא פתורים? ב. האם אתה מודע לעובדה ש"מקרים", במשפט שלעיל, משמעותו בני אדם? |
|
||||
|
||||
א. ככל אשר משגת ידי הוריהם. לרוב, הם נדונים לחיים אומללים ולמוות בגיל צעיר. ב. בוודאי. לשיטתך, אתה צריך לשלם עבור המשקפיים שלי... |
|
||||
|
||||
אם לא היה לך כסף למשקפיים, אז בהחלט הייתי מוכן להשתתף, כחלק מהחברה, במימונם, ע''מ שלא יהיו לך ''חיים אומללים ומוות בגיל צעיר''. אולם, אני מתחיל לשקול מחדש עמדה זו. |
|
||||
|
||||
[חס ושלום, אבל] תגיד את זה ל ...1 שהוא יבקש אוכל או עזרה רפואית. דבר עם איתו קצת על אחריות אישית, אולי זה יעזור לו עם הרעב, ספר לו שלא את כל מקרי הסעד אפשר לפתור 2 1 מלא כרצונך: בן/אשה/קרוב משפחה אחר 2 ואל תשכח להוסיף חיבוק |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |