בתשובה לאסתי, 05/05/03 15:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל מצאתי קטע משובב נפש אחד, שיהיה בינתיים, עד שאתפנה לענות. אגב, במקום אחר היה כתוב שביאליק לקח שנתיים לכתוב את הפואמה הזו, לאחר שהסתובב בקישינב, רשם רשימות וצילם צילומים. "על הגל הזה נערפו שנים: יהודי וכלבו.. ואל עליות הגגות תטפס.. כאן מצאן הקרדום.. מעשה בבטן רוטשה שמילאוה נוצות, מעשה בנחיריים ומסמרות, בגולגולות ופטישים, מעשה בבני אדם שחוטים שנתלו במרישים אשה אחת תחת שבעה שבעה ערלים, הבת לעיני אמה והאם לעיני בתה, לפני שחיטה, ובשעת שחיטה ולאחר שחיטה.. וראה גם ראה: באפלת אותה זוית.. שכבו בעלים, חתנים, אחים, הציצו מן החורים.. שכבו בבושתם ויראו ולא נעו ולא זעו". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במהלך השנה הבאה (70 שנה לאחר מותו) תתפרסמנה יצירותיו של ביאליק במלואן באתר פרוייקט בן-יהודה: http://www.benyehuda.org (סתם, הזדמנות להזכיר את האתר המבורך הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחושה מוזרה עולה בי בזמן המפגש עם הקטע הקצר הזה מ"בעיר ההרגה". כלומר, במקרה אחר הייתי אומר ש"נעים להיזכר" בשיר אהוב וישן, אולם "נעים להיזכר" זה רחוק מאוד ממה שקורה כשקוראים את השיר הזה. בעת הקריאה עלה בי אותו חיוך שעולה בנו בעת מפגש מחודש עם טקסט אהוב שזנחנו, אולם האם ניתן לחייך למקרא השיר הזה? פואמה מדהימה, דרך אגב. קצת ארוכה מדי, היתי אומר. לדעתי "בעיר ההרגה" היא אחת היצירות החזקות ביותר שקיימות בשיר העברית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |