בתשובה לברקת, 05/05/03 14:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברור שזה לא הקריטריון היחיד. אבל בואי נחשוב רגע ביחד- אחרי שהורדנו את הקריטריונים של חרוז ומשקל, מה עושה שיר לשיר? אז יש כמה אלמנטים מוכרים של שפה שירית, כמו דימויים מיוחדים, אלוזיות וקונוטציות, משחקי מלים וצלילים, ביטויים דו- או רב-משמעיים, ובטח יש עוד כמה, ובכל מקרה אני לא אור.. אלא מה- אפשר לכתוב גם טקסט שיש בו אלוזיות, משחקי מלים וכו', והוא לא יהיה שיר. ואני חושבת ש/כאן/ נכנס מה שאמרתי, על לא להאכיל בכפית (תמצות זו מלה לא מוצלחת, אבל אין לי אחרת כרגע). כשטקסט מכיל משחקי מלים וצלילים, אבל אומר דברים מפורשים, בלי להשאיר את המקומות הריקים האלה שעליהם דיברתי, אז הוא לא שיר. או לא מספיק שיר. אז למה "בעיר ההריגה" של ביאליק הוא כן שיר, למרות שהוא לא "תמציתי"?1 אני לא זוכרת את השיר טוב, אבל- אולי מפני שעדיין יש בו משקל וחריזה... סיכום זמני2: מתי שיר הוא שיר? כשיש בו אלמנטים שיריים, חריזה ומשקל3, תמצות. או לפחות שניים מאלה. *** 1אני עדיין מרגישה שתמצות הוא נשמת השיר, ושכאשר המשורר spells it out יותר מדי, זה לא בדיוק שיר. ואולי גם השיר של ביאליק יותר תמציתי ממה שנראה לך כרגע. אבל אצטרך לקרוא את השיר כמובן. 2 אני עוד צריכה לחשוב על זה. 3 חריזה ומשקל בלי תמצות זה כמובן פזמון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מצאתי קטע משובב נפש אחד, שיהיה בינתיים, עד שאתפנה לענות. אגב, במקום אחר היה כתוב שביאליק לקח שנתיים לכתוב את הפואמה הזו, לאחר שהסתובב בקישינב, רשם רשימות וצילם צילומים. "על הגל הזה נערפו שנים: יהודי וכלבו.. ואל עליות הגגות תטפס.. כאן מצאן הקרדום.. מעשה בבטן רוטשה שמילאוה נוצות, מעשה בנחיריים ומסמרות, בגולגולות ופטישים, מעשה בבני אדם שחוטים שנתלו במרישים אשה אחת תחת שבעה שבעה ערלים, הבת לעיני אמה והאם לעיני בתה, לפני שחיטה, ובשעת שחיטה ולאחר שחיטה.. וראה גם ראה: באפלת אותה זוית.. שכבו בעלים, חתנים, אחים, הציצו מן החורים.. שכבו בבושתם ויראו ולא נעו ולא זעו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במהלך השנה הבאה (70 שנה לאחר מותו) תתפרסמנה יצירותיו של ביאליק במלואן באתר פרוייקט בן-יהודה: http://www.benyehuda.org (סתם, הזדמנות להזכיר את האתר המבורך הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחושה מוזרה עולה בי בזמן המפגש עם הקטע הקצר הזה מ"בעיר ההרגה". כלומר, במקרה אחר הייתי אומר ש"נעים להיזכר" בשיר אהוב וישן, אולם "נעים להיזכר" זה רחוק מאוד ממה שקורה כשקוראים את השיר הזה. בעת הקריאה עלה בי אותו חיוך שעולה בנו בעת מפגש מחודש עם טקסט אהוב שזנחנו, אולם האם ניתן לחייך למקרא השיר הזה? פואמה מדהימה, דרך אגב. קצת ארוכה מדי, היתי אומר. לדעתי "בעיר ההרגה" היא אחת היצירות החזקות ביותר שקיימות בשיר העברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שירה היא קודם כל מסר אנושי מגובש... לוליינות של ביטויים אינה פיצוי". או כאן: וגם במאמר המערכת של גיליון 2 של אוקפי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. גילוי-אוזן: לכל איש יש שם, אפילו לעורכת של אוקפי. גילוי-לב: אני לא אוהבת לינקים של "במה" כי לוקח להם שעות להיפתח. 2. לגבי מה שמרת וישנה כתבה באוקפי - אין לי אלא להסכים עימה. אבל, אמ... למה זה הופנה דווקא אליי? מה /חשבת/ שאני אומרת? ש/לא/ צריך מסר מגובש, ושמספיקה לוליינות מילולית!? הבהרה: זה לא מה שאמרתי, וזה גם לא מה שהתכוונתי. לא הזכרתי את המסר המגובש1 ברשימת הרכיבים שצריך בשביל ששיר יהיה שיר, כי הוא, בעיניי לפחות, מובן מאליו. ואם הבנת אחרת אז- טעית. 1 מסר מגובש- ברור לכולם מה זה. אבל מה זה "מסר אנושי מגובש"? כלומר, מה זה מסר לא-אנושי מגובש?... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מבטיחה לך, על בליינד ובלי לבדוק, שגם ברקת, וכל אדם אחר שהתבטא פה בעניין הצורני ולא הזכיר את "המסר המגובש"- זה היה מפני שהוא מובן מאליו גם להם, ולא מפני שהם מסכימים לקרוא ללוליינות מילולית/צורנית "שיר" גם אם אין מאחורי המלים שום דבר חוץ מנסיון להרשים. חוץ מזה שאני בספק אם שרלטנות כזאת תגיע רחוק, אבל- הי, פה אני כבר לא מוכנה להתחייב. יש כל מיני אנשים בעולם... ערב נעים לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מאמר הוא מסר אנושי מגובש, אז מה ההבדל? האמת היא שאני לא יודע, ופסקתי ממנהגי המגונה להגדיר מיני אמנויות, אבל בכל אופן, לדעתי, השיר הזה לא טוב, הוא יותר מדי מבולגן, מאולץ ודידקטי. אני מעדיף את שיריה החרוזים והשקולים של בסקין, עם האמירה הדקה. לא זו שחושבת שאני קורא טמבל. גם אם זה לפעמים נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני את התשובה לא יודע, מה עושה שיר לשיר. אני אנסה רק לתרום שתי הערות. אחת, בואי נבדיל בין מה שעושה שיר לשיר לבין מה שמאפיין שיר. חרוזים או מצלולים מאפיינים שירים אולם לא בהכרח עושים שיר לשיר. כך שהופעתם או היעדרם אל אומרים הרבה. שתיים, ישנה טענה חזקה שטוענת בפשטות שמה שעושה שיר לשיר וספרות לספרות הוא פשוט ''חוזה תרבותי''. כך הוחלט וכך יהיה. המוסדות המתאימים מבצעים את ההחלטה ואנו מקבלים אותה. לגבי אותם מקומות ריקים - כבר היו שהעלו את הסברה ששיר הוא מערכת דחוסה של פערים, מעט המכיל את המרובה, ומילוי הפערים הוא אפשרי בכל מיני צורות להבדיל מפערים בפרוזה. השאלה היא אם זה עובד על כל השירים, אבל מאידך כדי לבדוק זאת, עלייך להחליט מראש מהו שיר כדי לכלול אותו בקבוצה הנבדקת, וכדי לדעת מהו שיר כדי לבדוק אותו את זקוקה להגדרה, וכדי להגדיר את זקוקה לשירים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם הבדל בין האמירה "זה לא שיר טוב", לבין האמירה "זה לא שיר". מה שאסתי אמרה היה "זה לא מספיק שיר". אבל אם זה לא שיר, מה זה? כי קל לומר ששיר כלשהו הוא גרוע, אבל כמעט בלתי אפשרי לומר ש"הוא לא שיר". יש שירים שדומים מאוד לפרוזה באופן כתיבתם, יש פרוזה שירית ("אותו הים" של עמוס עוז"), ויכולה להיות גלישה מסיבית בין הפרוזה והשירה. אפשר להשוות את זה גם לגלישה בין אמנויות אחרות - כי בהחלט יש סרטים שהם "לא מספיק קולנוע". למשל, סרט שעובד ממחזה תיאטרון ומתבסס כולו על מונולוגים ארוכים בתאורה דרמטית 1 השפה הקולנועית, שיכולה להיות עשירה ורבת דימויים, פשוט לא באה לידי ביטוי מספק בסרט כזה. אבל האם זה, בסופו של דבר, לא סרט? 1 חצי דוגמה לזה היא "סיפור אהבה בשלושה חלקים", שנקרא במקור משהו כמו Torch trilogy . או "של מי החיים האלה לעזאזל". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |