 |
מיותר לציין שאני לא סמכות בעניין, נכון? מצויין. אז לא אציין. אבל בכל זאת, ברשותך, אנסה להשיב - ובאותה הזדמנות גם להוסיף כמה תהיות משלי.
איני בטוח שניסוחך ל"עיקרי המאמר" מדוייק. בעיקר (2). נדמה לי שלמעשה ההפך הוא הנכון: מעשיו של אדם מוכתבים אך ורק על ידי דעותיו. אבל בצירוף (1) המסקנה היא שלא ניתן ללמוד על דעותיו של אדם מהצהרותיו, אך כן ניתן ללמוד על דעותיו של אדם ממעשיו.
פוליטיקאי הוא *כל* מי ש*פועל* למען מטרה מסויימת. ולכן כל בני האדם הם פוליטיקאים, ובשום שלב לא מתרחש מהפך. ספציפית, מעניינים במיוחד הם האנשים בתפקידי מפתח שפועלים למען מטרות ציבוריות שמשפיעות על כולנו ולכן, בפועל, עיקר העיסוק יהיה בהם. זה התוכן הממשי היחידי שאני מוצא בתאוריה: הקריאה "יש לשפוט פוליטקיאים(=אנשים) לפי מעשיהם, לא על פי הצרותיהם". אז מה משמעות ההצהרה "פוליטיקאים לא טועים"?
עם הניסוח, כמוך, אינני מסכים, וגם איני מבין את הצורך בו. אסביר:
(א) נניח שאפשר להצביע על סיבתיות, כלומר שפעולה מסויימת של פוליטקאי הובילה לתוצאה מסויימת.
(ב) נניח שעבור כל מטרה שניתן לייחס לפוליטקאי, ניתן להראות כיצד התוצאה כזו מועילה או מזיקה.
כעת, אם עולה הצורך להכריע בין שתי הערכות שונות לגבי מטרותיו, פשוט נעריך את הפרש התועלת-נזק שמשרה קבוצת כל הפעולות שלו ביחס לכל אחת מהמטרות.
אפשר אולי להגדיר מעין "תער בלבן" (אנלוגי לאוקהם, כמובן) על פיו מבין שתי מטרות שונות שניתן לייחס לאדם - זו שדורשת הנחת פחות טעויות מצידו, תופסת. זה מאפשר להפטר מההנחה התמוהה והלא-אינטואטיבית הזו, בלי לפגוע ב"מדעיות" (אובייקטיביות?) התאוריה.
על פניו זו דרך מוצלחת להערכת אנשים באופן כללי: ניתן להעריך כך, מלבד את מטרותיהם ("הערכה איכותית") גם את מידת העקביות שהם מפגינים בחתירה אליהן ("הערכה כמותית") וכך לקבל מושג טוב יותר לגבי מה כדאי לצפות מהם. כל זה בתאוריה. בפועל אני מתקשה מאד להאמין שהנחות (א) ו-(ב) שציינתי לעיל מתקיימות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש