 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני הייתי עוצר את השיר בשורה של ''כיהודי אני מזיל דמעה''. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בגלל ה"מדבקות", התבקש שאחרי "כיהודי אני מזיל דמעה" יגיע משהו אישי. למעשה מצאתי את עצמי קוראת הסבר אחר הסבר ומצפה למהלומה האישית שתגיע, והיא לא הגיעה. למה דווקא גורלו של פרימו לוי נגע לכותב השיר, מעבר לכל הסיבות הידועות ולסיפור החיים המרתק? ולמה גורלו נגע דווקא לכותב השיר, במידה כזו שמצא לנכון לכתוב עליו? בקריאה שנייה, נראה שהכותב ניסה ללכת דווקא מן האישי אל הציבורי - ראשית פתח בהגדרתו שלו כ"אדם לא מאמין" (יש הרבה כאלה, אבל לא כולם כאלה). אחר כך הגיע ל"אדם החרד לגורלו" (כמעט כולם כאלה) ואחר כך הגיע להגדרות של אופי (ציניקן), מקצוע ולאום. ייתכן שסידור הפוך של ההגדרות הללו היה מאפשר לשיר לחלחל לעומק, במקום לשלוח אדוות החוצה. ועוד - האיזכור של אושוויץ כבר מובנה בשמו של פרימו לוי, ואין הכרח להזכיר אותו שוב בתוך השיר. אם כבר, התהייה על הסיטואציה האישית יכלה להיטען הרבה יותר - אדם עומד בביתו, מול המדרגות שבהן הוא עולה ויורד כל יום, ויום אחד עושה בפיר שימוש שאינו מותאם להגדרות המתכנן. אולי הסיפור המעניין יותר מתרחש לאורך כל אותן שנים שבהן לוי עלה וירד במדרגות ביתו בלי לעשות בהן את השימוש הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחושבת שהבעיה העיקרית של השיר הינה היגדיותו. הוא אומר ומספר, ואינו אומר מספיק דברים אישיים. הדרמה של פרימו לוי (זו המוקדמת, המקופלת בתוך משמעותה של זו המאוחרת) מסופרת לנו בצורה שלא ממצה את האמת, את המשמעות שהמשורר יכול וצריך היה לכרות מתוכה עבורנו. הפיספוס מתרחש בעיקר כי נראה שהיתה לכותב כוונה כזו, ולראיה השורות שבעיני הן היותר טובות בשיר, בדבר הפיר האישי של המשורר. ולא שאני סבורה שמשורר צריך תמיד לדבר על עצמו, או שפסול לספר לנו על מותו של פרימו לוי. אלא שגם ההיגד הכי אוניברסלי, בעיני, צריך לצאת מתוך ראיה אישית וייחודית של הכותב, אחרת, מה בצע לנו בשירה? ועיקר זה, שלדעתי בגינו נכתבת שירה, נוכח כאן בחסר. המשורר לא הצליח לנגוע בנו מספיק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |