 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם באנגלית לא מבטים את הG ובכל זאת כותבים אותה, וגם ביששכר שומעים רק ש' אחת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ביששכר שומעים את שתיהן. או שאולי אני לא מבטא את המלה הזו נכון. קורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך מבטא נכון... יש לבטא Yisachar |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מדוע לא כותבין "ישכר," עם דגש מכפיל ב-ש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיסקה לפני אחרונה (פרק ל' פסוק יח'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל כך נאמר: אוי ויי. כלומר, יש המבטאים בשינין, ויש המבטאים בשין, וההבדל הוא שהראשונים אשכנזים, והשניים ספרדים. יופי לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאלת השאלה, למה באנגלית כותבים את ה-G? תשובה סבירה: מקור השם באיטלקית, שם הצירוף gli מסמן עיצור אחד, דומה ל-ל' אבל שונה קצת (ואכן יכול להזכיר שילוב עם ג'). לרוב, כאשר שמות עוברים לאנגלית משפות אחרות המשתמשות בא"ב לטיני, משאירים את האיות המקורי גם אם ההגייה משתנה (במקרה זה, מחליפים את העיצור האיטלקי המיוחד ב-ל' הרגיל). בתעתיק לעברית ממילא איננו יכולים לתעתק אות-אות. האם היית מתעתק את שמה הפרטי 'קאמיללה'? או, דוגמה יותר דומה ל'פאגליה' - האם אתה אוהב לאכול לאסאגנה (מאפה פסטה בשכבות)1? לדעתי, אם אכן בארה"ב לא הוגים את ה-G בשמה, עדיף בעברית לא לכתוב אותו. 'יששכר' הוא שם עברי עתיק, וגם הכתיב הוא עתיק. ממילא הוא דוגמה אנומלית ידועה ויחודית. איני רואה איך הוא משרת את הטיעון בזכות ה-ג'. 1זה המקום לציין שבאיטלקית כותבים את זה עם E בסוף, וגם הוגים כך. זו צורת רבים; אם איטלקי ישמע A בסוף, הוא כנראה יחשוב שמדובר ביחיד, ולאחר נסיונות מבולבלים להבין את הכוונה יסיק שמדובר בעלה אחד של הפסטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז צריך לבקש מטל לשנות את כל הפגליות לפליות ולבקש מדובי שיוסיף סעיף לחוקי האייל ''כל הודעה שתכלול פגליה תמחק או תשונה לאלתר''. גם צריך להוסיף דיסקליימר קבוע ''הבנת הנאמר היא על אחריותו הבלעדית של הקורא'' כי מי ידע מה פרוש ''בספר של פליה כתוב...''. ברצינות, הבעיה הגדולה בעברית היא חוסר אותיות גדולות שמאפשרות זיהוי קבוצת אותיות כשם של משהו ללא קשר לאיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והפרדיגמה תהפוך ל"פרדיים"? והסלמון ל"סמן"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שאנחנו צריכים להתאים את כללי הטרנסקריפציה שלנו להגייה באנגלית? יש, לטעמי, להעדיף תמיד הגיה הקרובה ביותר לשורש המלה, ולא את האנגלית, שנוטה להרוס באופן מחפיר כל זכר לקשר לשורש חוץ-אנגלי, מה גם שאין תאימות מספקת בין המבטאים האנגליים השונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן אמר תגובה 140088 "לדעתי, אם אכן בארה"ב לא הוגים את ה-G בשמה, עדיף בעברית לא לכתוב אותו" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע, לא ביקשתי לקבוע עקרונות כלליים לתעתיק. נראה לי שכל נסיון לקבוע עקרונות כאלו יוביל לכמה דוגמאות שיראו רע. כפי שכתבו לך, 'פרדיגמה' היא בכלל לא מילה אנגלית, וגם 'סלמון' לא. בשפות המקוריות שלהן כן הוגים את ה-ג' וה-ל'. בתעתיק שמות יש משחק עדין בין ההגיה המקורית, מגבלות ההגיה העברית, והאיות המקורי, וכנראה שלא נרצה להשמיט מהמשחק לחלוטין את הגורם האחרון. למשל, 'קלינטון'. כנראה שהאיות 'קלינטן' הוא קירוב קצת יותר טוב להגיה האמריקאית של השם. נראה מופרך? באטלס שהיה לי כילד הופיעה העיר הטקסנית הגדולה 'היוסטן', וזה אכן נראה תעתיק קצת יותר נאמן פונטית מ'יוסטון' המקובל היום. אבל עקרון שנראה לי סביר הוא לצפות שקורא העברית יקרא את השם כפי שהוא נקרא בעברית, ולשאוף שזה לא יצא מגוחך מדי. ולהוסיף עיצור שלם כמו ג', שלא נהגה במקור (לא האמריקאי ולא האיטלקי; והאלמוני לעיל לימד אותנו שאפילו לא במקור הלטיני), נשמע לי בלתי נסבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן, הסיבה היחידה שהחלטתי לכתוב "פאגליה" היא שפחדתי ש "פליה" יעורר כל מני גיחוכים, יכדי למנוע חוסר בהירות בהגית השם הוספתי א'. אבל אני לא נלחם את מלחמת הג' ואני די אדיש (לא לא-אכפתי) לעניין. בכל זאת שאלה, המנצח קארל בוהם או קרל בום? Karl Böhm (ה' חלשה וקצרה מאד) המנצח האנס קנפרטסבוש או נפרבוש? Hans Knappertsbusch |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשפחתנו עברתו "Böhm" ל"ביהם" דווקא. פוריה או פוריאר? דקרט או דסקרטס? פרמה או פרמט? אנו מעלימים אותיות לא-נהגות בעיברותנו כל הזמן, מדוע לא כאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יוסטון" אכן נראה לי נכון הרבה יותר מ"היוסטן" אן כל וריאציה אחרת, ועל אותו משקל אולי באמת צריכים היינו לתעתק "קלינטן" או "דלר" (במקום "דולר"?). ואנקדוטה - בניו-יורק (אק"א נו-יורק תגובה 120333) ישנו רחוב שנכתב houston ונהגה "האוסטון". קל מאוד לזהות זרים המתיירים בעיר, כיוון שהם תמיד מבקשים הכוונות לרחוב "יוסטון". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיטלקית paglia זה קש (straw באנגלית). בצרפתית paille (אומרים פיי) והמקור בלטינית palea (באנגלית chaff, נדמה לי שזה מוץ). כנראה שה- g נוספה באיטלקית לשימור ההגיה "פליה", כמו בפורטוגזית (palha) ששם ממלאת ה- h את אותו תפקיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על האינפורמציה המרתקת. ההשערה בפסקה השניה נשמעת לי לא סבירה: גם בלי ה-g היו אומרים זאת באיטלקית "פאליה", ועם ל' "נורמלית". העיצור שמסומן ב-gli הוא יחודי לאיטלקית, ודי נדיר גם שם. אבל אולי יש כאן תופעות פונטיות שנסתרות ממני (ואולי לא ממך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות ע"פ הוצאת רסלינג שמפרסמת כעת את ספרה של Paglia "הציפורים של היצ'קוק" יש לכתוב "פאגליה", כך הם תיעתקו את השם בעברית. (זה ספרה הראשון של פאגליה המתורגם לעברית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובתווית כתוב "PAGLIA". אז פאגליה זה קש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |