בתשובה לאורנג, 02/01/01 1:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תסביר לי, אתה באמת מתקשה להשליך את הנימה האישית בדברי על שאר האוכלוסיה במדינה הזו? אם העניין היה רק בי ובבטחוני האישי, היית מוזמן להעדיף את מותי על נוהל חייהם התקין של מליון פלשתינאים אחרים. אבל כשהעניין נוגע לחייהם של חמישה מליון בני אדם (הרוב קובע!) אני מאמין שכן יש מקום למעשיה של מדינת היהודים, ואך ורק מתוך הכרח, אני מדגיש. ורק תסביר לי איך בדיוק מעשים המגינים על עצם קיומה של המדינה גורמים לאי-הצדקת קיומה...לא ממש הבנתי את הנקודה הזו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לך ולכל מי שממשיך להשתמש בביטוי יפי נפש באשר לאלו המזדעקים למראה סבלם של אילו שאינם יהודים (רחמנא לצלהן) הדבר דומה לאדם הדורך על זנבו של חתול . החתול המסכן מתחיל לשרוט את רגלו של האדם וזה בתמורה דורך על זנבו חזק יותר. אין לנו הכרח לפעולות כדוגמת זו שמתוארת כאן משום שאין לנו הכרח להיות שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון טעות: יפי נפש (בהקשר הנ"ל) הם אלו ששמים איזושהי אשליה של חיים הרמונים ומלאי-אחווה מעל בטחון מדינתם ובטחונם האישי. יפי נפש הם אלו שבזמנים של מלחמה לכל דבר קוראים לרחמים, חמלה והזדהות עם האוייב, תוך גינוי מתמשך של הכוחות שמגינים עליהם. הקוד הצבאי מציין במפורש מתי יש להראות חמלה ורחמים: כשהאוייב עומד מולך, מפורק מנשקו ועם הידיים מעל הראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיים הרמוניים ומלאי אחווה? לא. חיים בהם המבצעים של פעולות מעוררות בחילה כאלה הם מיעוט נרדף ולא חיילי הצבא וזרועות הרשות המבצעת במדינה, המתיימרת לפחות, להיות דמוקרטית (ועוד כאשר הגיוס בגדר חובה!). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב לדבריך - מיעוט המבצע פעולות מעוררות בחילה? נרדף? אתה כמעט חוזר על דברי מלה במילה שזה מפחיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי, ללא הצלחה, למצוא את הדמיון שצייינת. הסבר, בבקשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נבחן את דבריך בצורה מעמיקה: ייחלת למצב שבו "המבצעים של פעולות מעוררות בחילה" יהיו "מיעוט נרדף". עכשיו, אני מזמין אותך לבצע תפנית של 180 מעלות בצורת המחשבה ההרסנית שלך, ולנסות ולהשליך את הדברים הללו על, ותגיד לי אם אתה חושב שאני מגזים בצורה פרועה, הפלשתינאים. מיעוט - יש. נרדף - מודה ומתוודה, יש ויש. הסיבות הן לגיטימיות, וכבר מניתי אותן. מבצע פעולות מעוררות בחילה - יש, ובגדול. עכשיו, מה פה לא ברור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הנחת היסוד שלך, שהפלשתינאים הם כולם (בלי יוצא מהכלל) האויב, שצריך להראות לו חמלה רק אחרי שפורק מנשקו, מעוררת צמרמורת. 2. אתה רוצה להגן על בטחונך? איך אתה חושב שהעובדה ש-100 איש ישנאו עכשיו את ישראל (אחרי חיפוש אלים בביתם) ויתמכו בארגוני טרור, בשביל ה-1 (אולי) מחבל שהיה בתוכם קודם (ושלרוב גם לא יתגלה), מגינה על בטחונך? הסבר, נמק והדגם, במטותא. מגיע לי פרס על השגיאה שמצאתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לי להסביר לך משהו קטן: להזכירך, שכנינו הפלשתינאים אינם חיים בדמוקרטיה. שיטת המשטר שהם חיים בה לא ממש מאפשרת לאזרח הקטן והפשוט להביע את דעתו והיה והיא מנוגדת לדעת השלטון. מכאן נובע שגם אם לא כל הפלשתינאים (בלי יוצא מהכלל) הם שונאינו ואויבינו, מספיק שרק השלטון יהיה כזה, על מנת שהישות הפלשתינאית כולה תנהג בצורה אנטי-ישראלית. שלא תבין לא נכון - אני לא שולל את העובדה שבין הערבים ישנם אלו שחושקים בשלום. להיפך, אני מאמין שמספרם היחסי משתווה ואף עולה על זה של מחנה השלום בארצנו. אלו קבוצות קטנות המייצגות מיעוט שבוחלות בשלום עם מדינת העם היהודי, ולצערי (וגם לצערך, מר קלין) אלו הן הקבוצות הנמצאות בשלטון כרגע. לא יעזור אם כל הפלאחים הפלשתינאים ישלבו ידיים וישירו את "שיר לשלום" במקצב ים תיכוני, כל עוד ערפאת וחבר רעיו לא מעוניינים בכך, זה לא יהיה. וידידי, הם לא מעוניינים בכך. מכל הסיבות שבעולם. אישית, אם הייתי ערפאת (טפו), הייתי חושב בדיוק אותו הדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו הבאנו לפה את ערפאת, אנחנו עשינו ועושים הכל כדי לאפשר לו לבסס כאן שלטון רודני עוין ומושחת, ואנחנו האחרונים שיכולים למשוך בכתפיים ולומר "אין שם דמוקרטיה, אתה לא רואה?". רודנות כזה מתקיימת מסכסוך מתמיד איתנו, והאחריות המלאה על המשך הסכסוך נופלת עלינו מתוקף העובדה שהעדפנו אותו על פני הועדות העממיות שציין ניתאי. כשאני אומר אנחנו, אני מתכוון למדיניות כפי שהתבטאה בפועל, והיא מתאימה לגישתו של שמעון פרס אך לא לזו של רבין ז"ל. אתה אומר שהמעשים האכזריים המתוארים הם תוצאה בלתי נמנעת של הכיבוש. אפשר להתווכח עד כמה האכזריות *נחוצה*, אך כעקרון אני מסכים איתך, וליבוביץ' ז"ל עמנו. אלא שמכאן אתה גוזר שהמעשים לגיטימיים, ואילו אני ושותפים אחרים לדיון (וליבוביץ גם (;)גוזרים מכך את חוסר הלגיטימיות של הכיבוש. כל כיבוש משמעו עינויים בשב"כ ובירוקרטיה נוקשה שאינה מניחה לאשה גוססת להגיע לבי"ח בזמן. באשר לניתאי, באמת הייתי רוצה לשמור על הדיון ברמתו העקרונית על הכיבוש ככלל, ולא על הסיטואציה המתוארת בפרט, ולכן הצעתי שתציין את מקורותיך למען הסר ספק בכיוון הזה. אם"ם אתה מעוניין לטעון שקיים נוהל המיפוי המתואר, ושהקצין אמנם עשה מה שעשה משיקולי שבת צרים, תצטרך, מה לעשות, לבסס את טענתך. לא מעניינת אותי תגובת דו"צ כיוון שאיננה אמינה, אך דו"ח של 'בצלם' המתאר את נוהל המיפוי יכול לעזור. שוב - רק אם הפרטים שציינת בכתבה אמנם חשובים לך, ולא תוכל לצמצם הדיון לאכזריות הכיבוש, מבלי להתחייב על כך שאמנם נעשה מיפוי כמתואר בכתבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום ליאור, על אף חיפושים נרחבים, לא הצלחתי לאתר התייחסות של "בצלם" לפעילות המתוארת בכתבה. לדבר זה יכולות להיות מספר סיבות שצוינו כבר בתגובה קודמת שלי לטל כהן. הדבר אומר שהקוראים חופשיים להאמין לי או לראות בי כשקרן, לבחירתם. אמונתי היא כי כל מי שמכיר את הכיבוש, גם אם בתקופה שלאחר אוסלו, בצורה שהיא פחות מלגמרי שטחית ידע כי הדברים נכונים. היו דברים גרועים בהרבה. האמת היא שהופתעתי מעצמת התגובות לגבי הסיפור, שכן הייתי משוכנע שהוא לא ממש יחדש לאף אחד, וכל שרציתי לגביו היה להאיר את הדברים מזווית מעט שונה. על כל פנים, מטרתי העיקרית היתה דווקא (כפי שמצויין בהקדמה למאמר) לעורר דיון בנוגע לפעילות ישראל בשטחים, ולאו דווקא לחשוף פרשיה חדשה כלשהי. אני גם קצת מאוכזב שמוקד השיחה המרכזי עבר לשאלה האם אני שקרן או דובר אמת. הרי מדוע זה בכלל רלוונטי? כאמור, ישראל עשתה דברים גרועים בהרבה בשטחים, ואלו, להבדיל מהמתואר בכתבה, ידועים לכל (ע"ע העוצר בחברון, שנמשך זה שלושה חודשים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפיסה מעניינת. אני הייתי מצפה מאדם דמוקרט שיביע חמלה ורחמים לעם הנתון למשטר דקטטורי, במקום לקרוא לאטום את כפריהם ולמפות אותם במחשב נתונים. לפי תפיסתך העם כולו אחראי לדעות המנהיג. ובכן, הבה נתאר את המצב הבא: מדינת ישראל מונהגת ע"י מנהיג אשר אינו אוהב את הפלסטינים יותר מאשר הפלסטינים אוהבים את ישראל (ולא חסרים כאלו, גם בשמאל). אבל מה, מדובר בממשלת מעבר, שאינה כפופה לכנסת ולדעת הרוב. מכאן, שבמצב כזה כל אזרחי ישראל מכונסים יחדיו לכותרת "אויב"? ההבחנה השטחית בין "אנחנו" ל"הם" על כל הסטריאוטיפים שנלווים לה, ראויה לעבור מן העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין לא הבנתי איך אתה מצדיק בכל זה אי פינוי של אשה חולת לב לבית חולים. רבאק, על מה דיברו איתך, על קצת אנושיות, שהיתה אפשרית במקרה זה ובעוד הרבה מקרים אחרים. אבל אין טעם לדבר איתך. כל מי שישאל אותך את אותה שאלה פשוטה הוא בעיניך ''יפה נפש''. מה אגיד לך, מעדיף למות יפה נפש מאשר לחיות ולהימנות עם אנשים כמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למותר לציין, שאני זכיתי למחמאה גדולה יותר ממר חיימוביץ מ'יפה נפש'. תגובה 72000 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והמערכת, כנראה, חשבה שזו סתם איזו ציניות שנונה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלואי וניתן היה לפנות את האישה המסכנה לבית החולים, לטפל בה כראוי ולהציל את חייה. אולם ברור כשמש שהדבר לא היה אפשרי, לא מבחינה ביצועית אלא מבחינת צרכי המשימה שהתבצעה באותה העת באיזור. אתה יכול ורשאי לפטור את דברי ב"אין טעם לדבר איתך". הרי אני לא אנושי, לא אכפת לי מחיי אדם או מיחס לאוכלוסיה. מי שאכפת לו מהדברים הללו הוא 'יפה נפש' לטעמי. אדרבא, שכנע את עצמך בכך - לי אין בעיה עם זה. אבל אם תנסה באמת להבין את דרך המחשבה שלי אולי תבין שהראיה שלי היא היקפית יותר, גדולה יותר משלך. בקרב, אסור למפקד העליון לחשוב על החיילים הנלחמים באופן אישי. הוא חייב לראות את התמונה הכוללת, בצורה מחושבת ואפילו קרה, ולנהל את הקרב בראיה טקטית. כך גם במקרה הזה - הדוגמא האישית והספציפית שניתנה כאן היא נוראית ומעוררת רגשות חזקים מאוד אצל כל אדם שקורא אותה. כן, גם אצלי. אבל החכמה היא לראות את תמונת המצב בגדול יותר, להכליל, לא להסתכל על מקרים ספציפיים. מקרים כאלו עשויים, בבוא העת, להבחן כל מקרה לגופו, אבל כמכלול יש לנהוג עם כל המקרים בצורה אחידה. הרי אתה יודע בדיוק למה מסוגלים המחבלים הרצחניים - להתחבא בתוך אמבולנסים, מאחורי ילדים, בבתי ספר ומה לא. למה שניקח את הסיכון וניתן למישהו לעבור? אותו חייל שמנע את המעבר עשה בדיוק מה שהיה צריך לעשות - הוא לא הזניח את החולה, הוא הזעיק את הרופאים, שאכן הגיעו בסופו של דבר. חבל שזה היה מאוחר מדי. אני בטוח, אגב, שאותה חולה פלשתינאית קיבלה יחס הרבה יותר טוב וחיה זמן רב הרבה יותר מאותם שני חיילים מסכנים שבוצע בהם לינץ' ברמאללה. ועוד אגב אחד: הראיה הקרה הזו שאני מדבר עליה נכונה לשני צדי המתרס - בד"כ אחרי פיגועים רצחניים אצים רצים אנשי השמאל אל התקשורת ומבצירים במנהיגי הימין שלא להגיב בחופזה ובנמהרות, לא להגיב מתוך אמוציונליות אלא מתוך רציונליות ומחשבה. אם אתם כל כך מחושבים ורציונליים, הכיצד אתם קופצים וזועקים חמס כשאתם שומעים סיפור מזעזע אחד מהצד השני? מה אומר לך, חזיר אלמוני יקר - אם אתה מעדיף למות מאשר לחיות עם אנשים כמוני, בבקשה. אני מתכוון להמשיך לחיות, גם אם על חרבי, גם אם אאלץ לבצע מעשים שהייתי מעדיף לא לבצע, וגם אם אצטרך לחיות עם אנשים כמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין איש מתיימר, בשום פנים ואופן, לכך שהפעולה המתוארת במאמר מיועדת להפחית את הסיכויים למותם של חמישה מיליון איש - אלא את הסיכויים של אדם מתוך חמשת המיליון להפגע. הגדלת הסיכוי(סיכוי!) שיפגעו בתקופת זמן מסויימת עשרה, חמישים או אלף איש אינה מצדיקה אימלול ושלילת זכויות הומניטריות בסיסיות על בסיס קבועה ממעל למיליון איש. זאת כמובן אם תרשה לעצמך להתעלם מהעובדה שפעולות כגון אלה הן הגורם, ולא התרופה, לאלימות נגד ישראל והמשך קיומן מגדיל את הסיכוי, ולא מפחית אותו. איך בדיוק מעשים המגינים על עצם קיומה של המדינה גורמים לאי הצדקת קיומה? בקלות. אם, לצורך ההבהרה - המקרה כמובן (אני מקווה) קיצוני, למען המשך קיומה של מדינת ישראל תידרש (בוודאות) השמדת העם הפלסתינאי, על תושבי מדינת ישראל לארוז את מזוודותיהם ולעזוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |