בתשובה למיץ פטל, 20/03/03 23:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לעניין 1990-1991: עיראק השתתפה באופן פעיל ברוב המלחמות נגד מדינת ישראל על ידי שליחת חיילים לחזית הסורית או הירדנית. הרטוריקה העיראקית נגד ישראל ממשיכה להיות תוקפנית ביותר. ישראל השמידה את הכור הגרעיני העיראקי ב-1981. עיראק השתמשה עוד לפני 1990 בחומרי לוחמה כימיים. על פי מערכת השיקולים הזו, תקיפת ישראל בחומרי לוחמה כימיים על ידי עיראק ב-1991 לא היתה תרחיש בלתי מציאותי. מה גם שברשות המדינה כבר היו מסיכות מגן לכל האזרחים. נראה קצת משונה לא לחלק אותן לאוכלוסיה אפילו במצב מלחמה. בסופו של דבר - עיראק תקפה את ישראל בטילים, אמנם ללא ראש כימי, אך היות שהטכנולוגיה והמוטיבציה היו בידם, זה היה ממש חוסר אחריות לא להכין את האוכלוסיה לכך. יתכן גם שמוכנות האוכלוסיה היתה אחד הגורמים לכך שישראל לא הותקפה בנשק כימי. לעניין 2003: היכולת של עיראק לתקוף את ישראל היא נמוכה. האינטרס שלה לתקוף את ישראל הוא אפסי (התקיפה לא תפרק קואליציה אמריקאית-ערבית), מה גם שתקיפה כזו תקל על האמריקאים לטעון שעיראק ממשיכה לאחוז ביכולות תקיפה ארוכת-טווח ובנשק לא קונבנציונלי. אבל יש מספר יתרונות להתכוננות למלחמה. קודם כל, זוהי המלחמה הראשונה של פיקוד העורף, שלא היה קיים במלחמה הקודמת. נהלים רבים שנקבעו בשנים האחרונות תורגלו עכשיו. נראה שזהו תירוץ לבדוק מהי מוכנות האוכלוסיה ורמת הציות שלה להנחות פיקוד העורף, כל זאת מבלי להסתכן ממש במלחמה אמיתית. אם תהיה כאן מלחמה אמיתית מול הסורים, האזרחים ידעו להתגונן נגד האיום הסורי. יתכן שהמוכנות הזו מפחיתה את סיכויי המלחמה ההיא. לעניין הנזק הכלכלי: חיילים אמריקאיים מפעילים סוללות פטריוט בישראל. המדינה נכנסת למצב מוכנות למלחמה מבלי להשבית את המשק. במקביל - ישראל מקבלת מענק סיוע בטחוני בסכום של מיליארד דולר, וערבויות להלוואות בסך 9 מיליארד דולר. אינני יודע כמה יעלה להחליף את המסננים ואת הסוללות. נראה לי שהרבה פחות, מה גם שגם במצב סגור תוקפם יפוג מתי שהוא, ויהיה צורך להחליפם, אם כי במועד מאוחר יותר. זאת ועוד: חלק גדול מההוצאות הן של האזרחים המגדילים את נפח הפעילות הכלכלית במשק, אבל הסיוע מגיע לידי משרד האוצר ולא לידי האזרחים. בסיכומו של דבר, זוהי עוד דרך להעביר כספים לממשלה, והיא אפילו נראית טוב תוך כדי כך. בשורה התחתונה: נראה שההחלטה לפתוח את ערכות המגן היא סבירה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1990 - חילוקי-הדעות היו לגבי חלוקת מסכות המגן *לפני* המלחמה, לא מרגע שהחלה, וכן על המעבר למודל – שנכשל בפיילוט כמה שנים קודם לכן – של אפסון הערכות אצל האוכלוסיה דרך קבע. 2003 - תמיד טוב להיות מוכן ומתורגל, ואם מזדמנת אפשרות לתרגל (למשל, רעידת-אדמה במדינת עולם שלישי) אפשר שצריך לנצל אותה. האם דווקא עכשיו נוצרה הזדמנות כזו? לא ברור. בכל תרגיל יש להחליט, בכפוף לעלות, על היקף התרגיל, תכולתו, מטרותיו ומדדים להשגתן. יתכן שהעובדה שהערכות נפתחו וכתוצאה מכך בתוך חודשים ספורים הגנת העורף מפני חל"כ תהייה בשפל מקומי מגבירה את הסיכויים למלחמה אמיתית מול הסורים באותה עת. לעניין הנזק הכלכלי, החיילים האמריקאים, מצב המוכנות, המענק הבטחוני והערבויות אינם תלויים בפתיחת-הערכות. הנזק המיידי וארוך-הטווח (למשל: אם המערכת תהייה חייבת להאיץ את בחירת הדגם והספקים של דגם חדש של מסכות ואת ייצורן, או אם המערכת תצטרך לבצע מהלך רענון אחד – של מסננים וסוללות – באופן מיידי, ומהלך רענון נוסף – החלפה לדגם העתידי – בטווח הבינוני, במקום לשלב ביניהם) הוא תוצאה ישירה של החלטה זו. את המספרים (מאות מיליונים או מיליארדים) הציבור חייב לדעת, והמחליטים צריכים להצדיק. בשורה התחתונה, גם אתה לא הצגת צידוק מתקבל על הדעת להוראה לפתוח את הערכות, ולהזכירך – לא אתה הוא זה שצריך לעשות זאת, אלא מי שקיבל את ההחלטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנזק הכלכלי: האם אתה משוכנע שהמענק הבטחוני אינו תלוי בפתיחת הערכות? האם נרשמו הנימוקים לבקשת הסיוע? יתכן שפתיחת הערכות היתה אחד הנימוקים. כמה כבר עולה מסנן? מדובר בגליל מתכת שבתוכו גרגרי פחם. אינני יודע. 30 ש"ח נראה לי מעל ומעבר. יש גם סוללות בחלק קטן מהערכות. אפילו אם נניח שריענון *כל* ערכה עולה 50 ש"ח ושיש 6 מיליון ערכות, נגיע ל-300 מיליון ש"ח. הסיוע הבטחוני הישיר הוא פי 16 מזה. הערבויות - פי 150 מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משוכנע שהמענק הבטחוני אינו תלוי בפתיחת הערכות. נטל הוכחת התלות – עליך. ההערכה שלך, כאמור, לא כוללת את עלות כח האדם והלוגיסטיקה ואת שעות-העבודה המבוזבזות על עוד המתנה בתורים. ההערכה של הבכיר בפקע"ר היא "מיליארדים". אני דורש לדעת מה היקף ההוצאה ולמה היא נדרשה. אם המדינה אינה יכולה להרשות לעצמה הוצאת 160 מיליון ש"ח למימון הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (מוצע לקצץ ברבע), מדוע היא צריכה להוציא כל כך הרבה על *זה*? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שהאמירה שלך היא פופוליסטית. האם יש קשר בין המימון שמקבלת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ובין מצב הבטיחות בדרכים? כמה חיי אדם ייחסכו אם תיתן לרשות את התקציב האמור? אני חושד שאפס הוא המספר הנכון. עם זאת - אין לי נתונים על כך. ודאי שתוכל למצוא בספר התקציב קיצוצים שאינני מסכים עימם וקיצוצים שאני מסכים עימם. 'הערכה של בכיר בפקע"ר' אינו ציטוט ששווה משהו. לפחות הייתי מצפה לדעת מאיזו דרגה מישהו נחשב 'בכיר' ומה מידת הרלוונטיות של התפקיד שבו הוא עוסק לנושא הנדון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נסכים שניידות טיפול נמרץ כן מצילות חיים ונוסיף את הכסף לסעיף זה? (למרות שבתוספת תקציב של מיליארד ש"ח לרשות, אני חושד שהמספר הנכון לא רק שהוא גדול ממינוס 3, שזה המספר שצריך לנצח כרגע, אלא שהוא אף חיובי). היית מצפה, אבל אלה לא התנאים שבהם העיתונות פועלת, כידוע לך. מובן שהציבור זכאי לדעת בדיעבד את המספר, ואז יהיה לנו בסיס עובדתי יציב יותר לנהל עליו את הדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם והילדים מאום-אל-פחם נפטרו עוד בטרם ניתנה ההוראה לפתוח את ערכות המגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[ידוע, אבל בתת-פתיל הזה אני כבר מואשם בפופוליזם, אז לא היה אכפת לי לנסות]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מעט סוללות אבל מדובר בסוללות ליתיום. הסוללות הללו בנגוד לסוללות הרגילות אינן דועכות אלא נגמרות בבת אחת (כך שלא ניתן לחזות מתי הן תגמרנה), כל סוללה עולה עשרות שקלים ואין מלאים גדולים שלהן בחנויות ובמחסנים של רשתות השווק (כנראה בגלל העלות הגבוהה ובגלל שבזמנים רגילים משתמשים בהן כמעט רק בשביל מצלמות). היתרון היחידי שלהן על סוללות הניקל קדמיום הוא שהן קלות יותר. אבל כיוון שהמפוחים לרוב נישאים על גבי חגורה או על הגב זה לא כל כך משמעותי. במלחמת המפרץ הקודמת התברר אחרי החלוקה הראשונית שאין במלאי מספיק סוללות ליתיום להחליף לכל המפוחים שנמסרו לאזרחים ולכן אולתר מין שרוול פלסטיק טפשי שאליו ניתן להכניס 4 סוללות תדיראן בגודל D שאמורים להספיק לזמן דומה. מי שבא להחליף את הסוללות (כי הוא היסטרי או שהוא שכח את המפוח פועל שלושה ימים) קיבל את האילתור המזעזע ההוא ורק מי שהתעקש קיבל את סוללות הליתיום המקוריות. למעט מספר קשישים שלא יודעים עברית אף אחד לא הסכים לצאת מתחנת החלוקה עם האילתור האוילי. למרבה המזל הגיע משלוח מיוחד של סוללות מארה"ב והציל את המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם באמת המצב הנוכחי הוא דרך טובה לבחון את נכונות הציבור להענות להוראות פקע"ר? ידוע הדבר שבתרגילי גיוס, אחוז הנענים הוא נמוך - בשביל מה לעזוב הכל ולנסוע להפגין נוכחות בשביל תרגיל גיוס מטופש? אבל בעת מבצע "חומת מגן", אחוז ההענות היה אדיר, כולל כמה כאלה שלא נכללו בגיוס והגיעו בכל מקרה. וכיום? כיום הציבור יודע שכמעט שאין סיכוי שנותקף. רבים חושבים, כמו כותבים רבים באייל (ובצדק) שאין שום טעם להתמגן. לפיכך, הענות הציבור להוראות פקע"ר היא בהכרח נמוכה, יחסית למצב של סיכון אמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האם יש לך דרך טובה יותר? ב. "הענות הציבור להוראות פקע"ר היא בהכרח נמוכה, יחסית למצב של סיכון אמיתי." כלומר, יש, לדעתך הבדל בין ההיענויות על פי הערכת הציבור את מידת הסיכון. התזה הזו היא הגיונית, אך אין לגביה נתונים. מן הסתם הנתונים האלה ייאספו על ידי פקע"ר והלקחים יילמדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. מדוע אין לגביה נתונים? יותר מ-10 שנים לאחר שהוקם, פקע"ר לא טרח לאסוף נתוני "הערכת הציבור את מידת הסיכון" במקביל לנתוני "הגעת הציבור לתחנות לריענון ערכות מגן"? תיכף תגיד לי שגם את האחרונים הוא לא אסף. ומה בדיוק היה מפריע לו לאסוף כעת נתוני הענות-להוראות אם ההוראות היו לשאת את הערכות מבלי לפתוח אותן? בכל אופן, אני ממתין להודעה של מקבלי ההחלטות שהתכלית הייתה מחקר, תוך גילוי תהליך קבלת ההחלטה לערוך אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז הקמתו, לא היתה לפקע''ר הזדמנות לבחון את היענות הקהל להנחיית הקמת חדרים אטומים ולפתיחת ערכות מגן. יש נתונים באשר להיענות הציבור לקריאה לבוא לתחנות החלוקה. על פי הנתונים האלה - יש הבדל בהיענות על פי הספין התקשורתי התורן בזמן ההודעה. אבל להגיע לתחנת חלוקה זה קל. היענות לפתיחת ערכות והכנת חדרים אטומים היא אופרה אחרת לגמרי. נשיאת ערכות המגן מבלי לפתוח אותן אינה משרתת שום מטרה. ההודעה הראשונה ששמעתי בנושא היתה שיש לשלוח את הילדים לבית הספר עם ערכות המגן. תגובתי היתה שלא פתחנו את הערכות, ולכן אין לכך שום יעילות. לאחר מכן התברר לי שההנחיה היא לפתוח את הערכות. זה כבר הרבה יותר הגיוני. לימדתי את הילדים להשתמש במסכות והם תירגלו את זה מספר פעמים. העניין הוא שאם היינו מקבלים הנחיה לשאת ערכות מגן מבלי לפתוח אותן, הייתי בהחלט שוקל לא להיענות להנחיה מוזרה שכזו. ודאי שבדיון כמו זה הנוכחי הייתי תוקף את ההנחיה הזו. לא תשמע שהתכלית היתה מחקר. התכלית היתה להגן על העורף, ובו זמנית נאספים הנתונים לשימוש עתידי על יד פקע''ר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה הופך את הסדר: קודם מכינים חדרים אטומים, אח"כ פותחים את הערכות. אין ספק שלהגיע לתחנה – קל למדי, להכין חדר אטום – לא קל, לפתוח קופסא – קלי קלוטו, לא צריך לצאת מהבית. נשיאת ערכות המגן מאפשרת להתגונן בשעת הצורך ע"י פתיחתן וחבישת המסכה, פיזור אבקת-הטיהור על אזורים נגועים וכו'. קפיצת-המדרגה הגדולה בזמינות המיגון היא בין היצמדות לערכה לבין אי-היצמדות, לא היצמדות לבין פתיחה. קח לדוגמא מישהו כמו דובי קננגיסר, שגר בעיר אחת במהלך השבוע אך נוסע לבית הוריו בעיר אחרת בסוף השבוע. מובן שבלא הוראה להיצמד לערכה, הוא נותר חסר-מיגון במהלך השבוע. מרגע שניתנה ההוראה, הוא מכיר בכך שעליו למהר להגיע הביתה (או לבקש ממשפחתו לשלוח אליו את הערכה), כיוון שיתכן שבהתרעה קצרה מאד יורו לו לפתוח אותה ואולי אף להשתמש בה. התכלית הייתה הגנה על העורף? אז יצטרכו להסביר לי למה פתאום נהייה דחוף להם להגן על העורף יותר מאשר יום, שבוע, חודש וחצי שנה לפני כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי לפני כן לא היתה מלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הייתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו לגבי הנחיות מוזרות וההיגיון הפנימי שלהן: אולי בבתי הספר בהם לומדים ילדיך יש מקום במקלט לכל התלמידים וכח-עזר מספיק כדי לסייע להם בהתגוננות, אבל גם בבתי ספר בהם אין מקום במקלט לכל התלמידים לא ניתנה הוראה לעבור ללימודים במשמרות, כלומר: ממילא אין כאן הכנה למצב בו תידרש התמגנות בהתרעה של דקות, אלא רק שעות (שיאפשרו לשחרר תלמידים לבתיהם וגם לפתוח ערכות, להתאימן ולהתאמן בחבישת המסכות). כפי שהזכרתי, "שעות" אינן די זמן עבור מי שנמצא רחוק מהערכה שלו, ולכן ההוראה להיצמד לערכות. עוד שאלה: לא יכלו לפחות לחוס על המסננים? הרי את כל הפעולות המכינות אפשר לבצע עם פקק-האימון או פשוט ללא מסנן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך: היה חשש שאנשים ייחנקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחנקו ממה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייחנקו מהמסנן. בזן אמת, כאשר נשמעים הצופרים, יש לאנשים מסוימים הנטיה להיות היסטריים במקצת ולא לבצע הוראות פשוטות כמו ''הסר את הפקק הלבן מהמסנן''. זה לא משהו שהמצאתי כרגע, זה קרה במלחמה הקודמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו כבר הזכיר כאן שכלקח מהמלחמה ההיא שינו משהו (חיבור בין הפקקים?) כדי לאכוף את פתיחתם בו-זמנית. זה לא עובד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע - צר לי אך לא קראתי את כל הדיון כאן. הרעיון הכללי, כפי שאני מבין אותו, הוא להשאיר לזמן אמת רק את מינימום הפעולות הדרושות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פקק האימון אינו תחליף מלא למסנן. המסנן הוא כבד יותר, ולעתים נדרשת התאמה מחודשת של רצועת הקודקוד לאחר שמניחים אותו. בכל אופן - אני לא מתכוון ללמד ילד בן 8 את הרעיון שבמקרה של אזעקת אמת ישלוף את שני המכסים מהמסנן, יבריג את המסנן לתוך המסכה ויתמגן. ודאי שלא אם ניתן להכין מראש את המסכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון ללמד אותו לאטום חדר, להרטיב סמרטוט בתמיסת סודה לשתייה ולהניחו על סף הדלת? [מחכים לך כאן: תגובה 136805] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שלא. הוא צריך ללמוד לבצע את הפעולות שמגנות עליו. המבוגרים בשטח אחראים לפעולות המצילות את הכלל. [עניתי שם]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש מבוגרים בשטח אז אינך צריך ללמד את הילד את העקרון (אם כי זה לא יזיק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא נכון. אם המבוגר בשטח צריך גם לרכז את הילדים, גם לאטום את הדלת וגם לוודא שכולם ממוגנים אישית, סביר שוידוא המיגון האישי לילדים יקבל קדימות נמוכה. אם מדובר בכמה עשרות ילדים, ספק אם המיגון האישי יתבצע לכולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם במשפחות בנות עשרות נפשות, אין עשרות ילדים בני פחות מ-8. אני רוצה לסכם: ההנחיות של פקע"ר לוקות בחוסר-הגיון פנימי ואינן מתיישבות עם שום הערכת-סיכונים אפשרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בכתה ב' יש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן כדי לתת מענה למתקפת-פתע יש להבטיח יחס ילדים:מבוגר של עשרה לאחד לכל היותר ולתת לכל ילד לתרגל כמה פעמים את הרכבת המסנן. אלא שפקע"ר בחר שלא לתת מענה למתקפת-פתע בשלב זה. זו בדיוק הנקודה המופיעה בסיכום שלי. כפי שרמזתי, אני חושב שיש מקום לקיים דיון גם על מנהיגות ודוגמא אישית, אבל אני לא הארנב המתאים לקיים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צריך לתרגל את הרכבת המסנן? מרכיבים פעם אחת וזהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההוראה השיגה לדעתי את המטרה (הבלתי-מוצדקת) של המחליטים להעביר לכאורה את האחריות מידיהם לידי האזרחים. אולי הם לא באמת מצפים להיענות גבוהה מצד האוכלוסיה (בפרט, לא נראה לי שנעשו פעולות להגברת ההיענות), אלא רק לאליבי "שאפת גז עצבים? זבש"ך. אל תגיד שלא אמרנו לך בערוץ 33 להדק את רצועות-הרקה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקים הטוענים, שההסברים הטכניים בערוץ 33 עברו גבוה מעל ראשו של האדם הממוצע. אמרה אורנה לנדאו ב"תיק תקשורת": כשמדובר בעניינים של חיים ומוות, מותר לא להקפיד על עברית תקנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקים. הדרך הטובה ביותר ללמוד איך עושים את זה, ואפילו בלי צורך לפתוח את הערכות, היא לקבל הדרכה אישית+מדידה בתחנה לחלוקת ערכות-מגן. כך היה ב-1990, וכך יכול היה להיות שוב בחודשים האחרונים, אלמלא נבחרה החלופה של אפסון הערכות בבתי האזרחים. יש לקוות שאם באמת היו חושבים ביום רביעי בערב בפקע"ר שהאוכלוסיה צריכה להיות מסוגלת להשתמש בציוד, היו דואגים לספק את ההסברים בפריים-טיים בשני הערוצים הטרסטריאליים ובהשתתפות פרסונות טלוויזיוניות בכירות. למעשה, אני חושב שאם פקע"ר היה יוצר את הרושם שזה חשוב, ערוצי הטלוויזיה היו דואגים בעצמם לכל השאר. גם הדיון הראשון ב"תיקתיק" היום סיפק כמה אבחנות נכונות, בהן זו של ירון לונדון: "לא אומרים לנו 'תרגעו'. אומרים לנו 'תרגעו!!!"', וזו של הפסיכולוג הצבאי לשעבר, שאפיין את הדיבורים כ"אינפנטיליים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין 1967: מצרים השתתפה באופן פעיל בכל המלחמות נגד מדינת ישראל, ככח העיקרי. הרטוריקה המצרית נגד ישראל ממשיכה להיות תוקפנית ביותר. מצרים סילקה באופן חד צדדי את כוחות האו"ם שחצצו בינה לבין ישראל, ריכזה כוחות על גבול ישראל, והטילה מצור ימי על אילת. מצרים השתמשה עוד לפני 1967 בחומרי לוחמה כימיים (במלחמתה בתימן). ממשלת ישראל החליטה שלא לחלק ערכות מגן לאוכלוסיה האזרחית (למרות שהיתה ערכה לכל אזרח, וצה"ל היה ערוך לחלק את הערכות), על מנת שלא לשדר את המסר שהנשק הכימי הוא שותף לגיטימי על מגרש המשחקים הקרוי מלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר הוא מעניין. האם באמת היו די ערכות מגן לכל האזרחים? האם בכלל היו ערכות מגן בצה"ל? מהיכן הנתונים? ומהיכן הנתון שההימנעות הישראלית מחלוקת המסכות היתה כדי לשדר שהנשק הכימי אינו לגיטימי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו ערכות מגן בצה"ל (תוצרת גרמניה אאל"ט - חלק מהסכם השילומים גרמניה - ישראל), לחיילים הן אפילו חולקו. אני, שהייתי ילד באותה מלחמה, כמובן שלא צויידתי באחת, אבל כאשר שאלתי את אבי (שהיה סמג"ד בחטיבת הצנחנים באותה מלחמה) מה זה התרמיל הצמוד לירכי החיילים (כפי שנראו בתמונות), הוא הסביר לי על ערכות המגן, וטען כי בצה"ל יש ערכת מגן לכל אזרח במדינת ישראל, כולל ילדים ותינוקות, וכן מערך הפצה לאותן ערכות. לגבי הנתון שההימנעות הישראלית מחלוקת המסכות היתה כדי לשדר שהנשק הכימי אינו לגיטימי, אין מדובר בנתון (לא שוחחתי עם אשכול בנושא), אלא בהערכה אשר קראתי במאמר פובליציסטי כלשהו (אני כבר באמת לא זוכר מי, זה כנראה היה ב91') ואימצתי. אם תרצה לחלוק עליה - זכותך, ועדיין ההשוואה בין המקרים רלוונטית, ולטעמי, ממשלת אשכול נקטה שיקול דעת נכון יותר ממשלת שמיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי בכתה א' באותה מלחמה. אבי היה בחזית סיני. שאלתי אותו היום. אכן, היו ערכות שחולקו לחלק קטן מהחיילים. אנשי חימוש ורפואה, למשל, לא קיבלו את הערכות. טנקיסטים כן. דבר המעורר תהיות נוספות. איך נקבע אילו חיילים חשופים יותר וזקוקים לערכות? נראה שההערכה היתה שרק הכוח הקדומני זקוק להן. היות שאיננו יודעים את מערכות השיקולים בשני המקרים (פרט לכך שלא היה כוח קדומני ב-91), אין בידינו די נתונים להשוואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי בכתה ה' עשו לנו תרגול של חבישת מסכות אב''כ. זה היה חריג, כי בד''כ היה לנו פעם בשנה תרגיל ירידה למקלטים וזהו. הוסבר לנו שלכל אחד יש מסיכה במחסני החירום וכשיהיה צורך יחלקו לנו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |