בתשובה להקריבו המקוטב, 20/03/03 10:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מניח כאן כמות של הנחות, ואני לא מסכימה עם אף אחת מהן :-) 1. אתה טוען שהמוטיבציה ללחימה בסטאלינגראד היתה קשורה באופן כלשהו לאידאולוגיה הקומוניסטית. לדעתי ולדעת אוברי (שכתב מס' ספרים על מלחמת העולם השניה) המוטיבציה נבעה מהחוק נגד נסיגה וכניעה ("אף לא שעל אחורה") ומגל הפטריוטיות ששטף את רוסיה באותה תקופה (עד אז הקומוניזם הרשמי התנגד לרגשות לאומיים. סטלין שינה את הדוקטרינה ועודד את הפטריוטיות תוך שטיפת התקשורת בסיפורים על גיבורים רוסיים עממיים וכו'). שני גורמים אלו קיימים גם קיימים בעירק. 2. אני מסכימה שהשלטון העירקי מורכב ממקורבים שחייהם תלוים במשטר. טיעון זה נכון באותה מידה גם לגבי סטלינגרד. 3. אכן, איש לא יודע כמה האמריקאים ידאגו לעירקים לאחר המלחמה. ביחוד לא העירקים. גם לא בטוח שכלי התקשורת החופשיים שלהם השמיעו את ההבטחות האמריקאיות שאתה מתיחס אליהן. אני מניחה שהעירקים באופן טבעי פוחדים מהלא ידוע שטמון בכיבוש הצפוי. אני לא משווה את האמריקאים לנאצים, כן? אני רק אומרת שלתקוות לפיהן הצבא העירקי ניתן להכרעה בקלות (קלות רבה יותר מזו שהרוסים הפגינו בסטלינגרד) אין בסיס, פרט לפטרוניזם מערבי. (אנחנו הטובים אז ברור שהעירקים לא יתנגדו אם נכבוש אותם). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק שכחת לציין שדוקטורינת ה"אף לא שעל אחורה" כללה פקודה לירות בעריקים, נכנעים, ונסוגים. בנוסף, למי שהיה כבר בסטלינגרד עצמה *לא היה לאן לסגת*, כי ספינות חצו חזרה את הנהר עם פצועים בלבד (ובדרך כלל טבעו בדרך מהפצצה או מנזק הפצצה קודמת), ולא עם חיילים. את מוטיב ה"תסתער או שהקומיסר ירה בך" אין בצבא העירקי, ועל רוח הלחימה שלהם תעיד כניעת שתי הדיוויזיות בדרום עירק, עוד לפני שרגל אמריקאי דרכה על אדמתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציינתי זאת תגובה אחת אחורה באותו פתיל. בכל אופן, אני מסכימה שסדאם הוא דיקטטור פחות יעיל מסטלין. וטוב שכך. לדעתי הוא היה יכול לדאוג להפצת שמועות בצבא בנוגע לאכזריות האיומה שהאמריקאים מפעילים כלפי עירקים שנכנעים (עריקים עירקים?). זה כבר היה מוריד את המוטיבציה. פרט לכך הוא אכן צריך לדאוג לקומיסרים שירו בכל מי שמנסה להכנע, אפשר לאיים גם על המשפחות. חשוב גם ליצור דעת קהל מתאימה ע"י העלאה על נס של חיילים מקריים שעשו משהו חיובי. צריך לזכור שהאמריקאים הם לא הוורכמכט. אחרי מספר קטן יחסית של אבדות הם יסגו. המלחמה הזו ממילא די נמאסה עליהם. אבל בשום פנים ואופן לא להשתמש נגדם בנשק לא קונבנציונלי, זה רק יגביר להם את המוטיבציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, נכון. גם לקרוא צריך לדעת איך. אני חושב שהצעד הראשון שסדאם צריך לעשות זה לדאוג לשלג. בלי שלג אין גולאג טוב, ובלי זה, אין מוטיבציה. אגב, אני לא חושב שמספר אבדות גדול (אפילו פי 10 מהמלחמה הקודמת) יגרום לבוש לסגת. יש לו תירוץ טוב - ה11.9, והוא צריך שהנפט יזרום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שבמלחמת העולם השניה הצליחו הרוסים לחבר בין אידיאולוגיות בלתי אפשריות קומונזים ולאומיות ולרתום את ברית המועצות למלחמה טוטלית. ליחס את ההצלחה הסוביטית לחוק נגד הנסיגה נראה לי כעוד אחד מן ההסברים ה"מערביים" המנסים להסביר את הצלחת ברית המועצות במלחמה תוך המעטת המרכיב הקומוניסטי שלה. או לתפיסה שהקומוניזים בברה"מ היה מבוסס על שלטון פחד של המפלגה מול העם. מכיון שברה"מ נסוגה במהלך כל החלק הראשון של מבצע ברברוסה הגרמני קשה לי להאמין שחוק פורמלי היה עוצר בפשטות את התבוסה הרוסית. יש עוד בסיס לתקוות האמריקאיות והוא הנסיון ב91, הצבא העיראקי לא נלחם בכווית אך מצד שני משמרות המהפכה הגרעין הנאמן לסאדם גם לא הוטל לקרבות במלוא כוחו כבחירה עיראקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מייחסת את ההצלחה לחוק הזה בלבד . ישנם מרכיבים רבים מאד להצלחה, ואני בספק אם היא אי פעם הוסברה באופן סביר. אני יכולה למנות כאן, על קצה המזלג לא מעט מהן: 1. הרמטכ"ל ז'וקוב. בלי ספק הוא אחראי אישית על כל הצלחה צבאית במלחמה זו. 2. התקף הפטריוטיות הרוסי 3. מבצא פינוי התעשיה לעורף (יתכן שלזה אתה קורא מרכיב קומוניסטי?) 4. העם הרוסי שרגיל להרבה יותר סבל מכל אומה מערבית 5. החכר והשאל 6. טעויות גרמניות לא מעטות כלל 7. אף לא שעל (נראה שההסטוריונים מסכימים שהיתה לחוק השפעה כלשהי). בלי ספק אפשר להרחיב את הרשימה (למתעניינים: הספר "איך נצחו בעלות הברית") אבל אני ממש לא מבינה את הרעיון של המרכיב הקומוניסטי החסר. אתה חושב שהעם הרוסי נלחם בחרוף נפש למען הקומוניזם? אין לכך הרבה עדויות. המלחמה היתה למען אמא רוסיה ולמען סטלין, לא למען הקומוניזם. ובאופן כללי יותר, נראה לי שהמערב דווקא מיחס לקומוניזם יותר חשיבות ממה שהרוסים רואים בו. לדעתי, מבחינת העם הרוסי הקומוניזם היה עוד אוסף של חוקים שצריך ללמוד לחיות איתו. לא ממש אידאולוגיה שבערה בדמם (כמובן שהיה מיעוט אידאולוגי, אבל זו לא היתה אידאולוגית המונים באף שלב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראיה שהקומוניזים היה משהו חיצוני שנכפה על ההמונים ולב האומה או רוח האומה או ההמון לא היה נגוע בו מזכירה לי במידת מה את הטענות על גרמניה הנאצית או הקיסרות היפנית,הפאשיזים במקרה הגרמני היה נחלתה של אליטה קטנה משסולקה האליטה העם ''טוהר'' ואפשר לפתוח דף חדש. קשה לי לקבל את אותם תאוריות,כל משטר שמבסס את שלטונו במשך שנים בכל סיסטמה כל שהיא יש שכבות רבות בציבור שתומכות בו אחרת הוא אינו מצליח להתקים. בחזרה למקרה העיראקי במהלך סוף השבוע מכל מלל הפרשנויות,הפרשנות או הניתוח בעל הערך הרב ביותר לדעתי היה של גיא בכור.הוא טען שהאוכלוסיה הסונית תמכה בסדאם לאורך כל הדרך משום שהוא הבטיח את ההגמוניה שלה.ללא סדאם או גורם כוח מרכזי אחר,הכורדים בצפון והשיעים בדרום ינצלו את המצב למסע נקמה בסונים והזהיר מפני לבנוניזציה של עיראק הפוסט סדאמית. לדעתו אם האמריקאים לא יציגו במהרה תוכניות ברורות ליום שלאחר המלחמה המבטיחות את המשך השלטון המרכזי בבגדד,והמבטיחות את שלום האוכלוסיה הסונית,הם יתקלו בהתנגדות עיראקית ניכרת משום שתבוסה סונית במלחמה משמעה אבוד ההגמוניה וחיסול על ידי הקבוצות האתניות האחרות במדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבלת את הנחת היסוד (''כל משטר שמבסס את שלטונו במשך שנים בכל סיסטמה כל שהיא יש שכבות רבות בציבור שתומכות בו אחרת הוא אינו מצליח להתקים''). אני הייתי אומרת ששלטון צריך רק לדאוג שלא תקום תנועת התנגדות. אדישות מספיקה, לא צריך ממש תמיכה. אבל זה נושא לדיון אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קומוניזים" "פאשיזים" זה כי כך לדעתך צריך לכתוב זאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע דמוקרטיה לעומת זאת אני משער שיונקים עם חלב אם והיא חלק מהדנא של האומה האמריקאית ביקורת נכונה של שמואל גורדון בYNET |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |