בתשובה להקריבו המקוטב, 20/03/03 7:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"אבל ספק אם עמו יהיה מוכן לקרבות נוסח סטלינגראד". למה? אתה חושב שלחימה נואשת עד טיפת הדם האחרונה זה פטנט של האירופאים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמריקאים ראוים בסדאם רודן מהסוג הישן,כזה ששלטונו מבוסס על מורא ופחד.ברגע שקבוצות הכוח של המשטר ינוטרלו.ההתנגדות לאמריקאים תתפוגג.ה"עם" העיראקי אחרי 20שנות מלחמה ועשור של אמברגו לא ימשיך בקרב לאחר סדאם. דווקא הפלסטינאים הם דוגמא שמלחמות הקרבה הם לא פטנט אירופאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הלוחמים בסטלינגראד היו סובייטים תחת שילטון סטלין. המנהיג שהגדיר מחדש את הרעיון של שלטון באמצעות הפחד. למפקדים בסטלינגרד היתה פקודה - לירות במי שמנסה לסגת או להכנע. להט המלחמה הסובייטי נוצר ע"י אמצעי תעמולה ושליטה בתקשורת מהסוג שסדאם מתמחה בהם. לי נראה שאם סטלין הצליח לגרום לרוסים להלחם למענו עד טיפת דמם האחרונה (4 שנים לאחר ש"טיהר" את רוב הצבא האדום), לסדאם יש סיכויים לא רעים לעשות אותו דבר. ואגב, אני ממש לא בטוחה שההתנגדות לאמריקאים תתפוגג, שמעתי שהיה עם במזרח התיכון שהתנגד בכוח לשילטון בריטי. לך תדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטאלין היה רודן אבל ברית המועצות הסוביטית היתה יצירה של אידאולוגיה שהיתה חזקה גם מסטאלין.האידיאולוגיה הזו בשנות הארבעים גם הבטיחה שגשגוג כלכלי וחברתי לחבריה וגם ''אבוי'' נחשבה למתקדמת בזמנה על ידי תומכיה. גרמניה הנאצית גם לא הבטיחה לדאוג לעם הרוסי אחרי הכבוש היה לה סדר יום אחר. לבעת העיראקי ספק אם יש מקורות גיוס שכאלה.סביר להניח שהשלטון העיראקי בדומה אגב לסורי, הוא קואליציות של מקורבים שתלויים בחייהם במשטר. שוב ההנחה האמריקאית היא שברגע שאותם קואליציות יפגעו ההתנגדות תחלש. יש הבדל גדול בין המלחמה ליום שלאחר המלחמה. ספק אם משהו יודע איזה צורה תלבש עיראק של פוסט סדאם,ועד כמה האמריקאים מתכונים להשקיע שם ברפורמות דמוקרטיות. בכל אופן בעוד שבוע שבועים נדע לאן נושבת הרוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה מתכוון ל"הבטיחה" במובן "promissed" ולא "secured", כי אחרת זה אינו מדוייק. כמו כן, סטאלין היה חזק מכל אידאולוגיה. זאת היתה הבעייה העיקרית עם הקומוניזם. אוטופיותו איפשרה הצדקת דיכוי הפלורליזם והחופש האישי, מה שאיפשר לעומדים בראש לעשות כרצונם, עם תלות פונקציונלית בלבד באידאולוגיית המוצא. כך היה לרוב גם עם אוטופיות אחרות, החל מן המהפכה הצרפתית ועד אירן המהפכנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים היא הבטיחה וגם קימה. אין לי סימוכין במחקרים היסטריים כרגע ,אבל בקרב שכבות נכבדות בחברה הרוסית מי שהלך יד ביד אם השלטון הקומוניסטי, גם מצבו שפר. מ29 יש משבר כלכלי בעולם על ברית המועצות הוא פוסח (שוב בעקר על אלה שהתישרו עם הקו המפלגתי) אני מסכים שהאוטופיה אפשרה את הדיכוי,אם כי סטאלין גלם את האוטופיה הוא לא היה גדול ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
29'? האין זה עיצומם של ימי הקולקטיביזציה בחקלאות, בהם מתו מרעב על המדרכות בברה"מ 13 מליון איש אישה וילד? כזכור לך, החל מ28', פרצה תוכנית החומש של סטאלין. על הצלחת הקולחוזים שקמו אז ועשו ניצול אופטימלי בקרקע ובכח העבודה, כדי להאכיל את העם הרעב, מספרים סיפורים עד היום: מזכ"ל הקולחוז מגיע לביקור באחד משטחי הגידול. הוא ניגש לאחראי ושואל: "נו, מה קורה עם הלפת?" האחראי עונה, בהתלהבות: "נפלא, פשוט נפלא, החבר פטרובקין. בהשראת תוכנית החומש של הממשלה, יבול הלפת צמח ונערם כמעט עד לרגלי האלוהים." פטרובקין לוחש לו בפנים חמורות: "אבל חבר, אתה יודע שאין אלוהים." "כן", עונה לו האחראי בעצב, "גם לא לפת". היחידים שלא סבלו רעב באותה תקופה היו "שכבות נכבדות בחברה הרוסית", האצולה החדשה, כמה פרומילים המקורבים לשלטון. די מהר, חלום גן העדן הסוציאליסטי הפך למציאות של גהינום פאשיסטי, אימפריאליסטי ואולטרה מעמדי. גם בשנים שלאחר מכן, בשנות ה30 המאוחרות יותר ובשנות ה40 שרר בגן העדן רעב ומחסור חריף במוצרי צריכה, שוב, למעט בקרב שכבת האצולה. קורבנות הניסוי המדעי שם תהו לא פעם, מדוע, אם הקומוניזם הוא תאוריה מוכחת מדעית, לא נוסה הדבר קודם על חיות. אני זוכר את עצמי שואל לא פעם את חבריי לקציר הלפת: "אתה חושב שכבר הגענו ל100% קומוניזם, או שהמצב עוד יחמיר?" לסיכום: הקומוניזם בברה"מ מנע ממנה את מוראות המשבר הכלכלי העולמי של 29', כפי שחורף גרעיני מונע את השפעת אפקט החממה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקומוניזים אכן גודע באכזריות את המערכת האגררית של רוסיה הישנה,תקופות הרעב מתחילות עם המהפכה ובדרך מליונים מתים.מליונים שספק אם הצאר הרוסי היה דואג להם יותר טוב. הוא גם מתעש במקביל את ברית המועצות והופך אותה למעצמה עולמית. מה שלא ברור לי בסיפור שלך איך משטר כל כך כושל שלא מצליח לספק אוכל לרוב תושביו. מנצח את גרמניה הנאצית והופך למעצמה עולמית בראשית שנות החמישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוסיה נהייתה מעצמה מפני שכל ההתקציב שלה הושקע בחימוש ובתיעוש! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תעיין בכתובים, תלמד שמבצע ברברוסה נכשל למרות הקומוניזם, אך בשל הקומוניזם היה המחיר כבד לעין ערוך ממה שיכול היה להיות, גם אם היו שמים בראש המדינה הסובייטית כרוב כבוש. לא אכנס לניתוח מעצמותה של ברה"מ וערך סחורותיו של הקומיקון 1, אך בנוסף למה שיש לי לומר על זה, ואני לא אומר, בשורה התחתונה, הקומוניזם העניק לתושביו נחיתות בכל המדדים הכלכליים, פערי הכנסה אסטרונומיים, מוות ודיכוי רוחני וגם תיעוש נחות משל כל מדינה מערבית קפיטליסטית, החל מ1917 ועד לסופו. 1 הכוונה לאירגון הסחר של הגוש המזרחי שהוקם כמענה לשוק המשותף, המערבי. לגבי טיב הסחורות שהם סחרו זה עם זה וכמות הקופצים עליהן, ובכן, יש על זה סיפור, אבל נעזוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזה יעלה חיוך רק על מי שחי את זה, אבל אם יש ביקוש אז הנה. שבעת עמודי התווך של האירגון היו: חוש ההומור הגרמני; החריצות הפולנית; אומץ הלב הצ'כי; ידיעת השפות ההונגרית; הסולידריות הסוציאליסטית של הרומנים; השכנות הטובה של הרוסים; והאינטיליגנציה הבולגרית. לגבי הסחורה: אדם מציג ברחוב כלב למכירה תמורת מליון רובל. בסוף ניגש אליו סשה ושואל אותו:"אתה באמת מאמין שמישהו יהיה מוכן לשלם סכום כזה תמורת הכלב?" המוכר מחייך ואומר בשלווה:"חכה". לאחר כמה ימים, בהם מתמיד האיש על עומדו, הוא נעלם. לאחר עוד כמה ימים, פוגש אותו סשה במקרה בשוק. הוא ניגש אליו ושואל אותו: "נו, מצאת מישהו ששילם מליון רובל תמורת הכלב?" "כן, פחות או יותר", עונה האיש. "מה זאת אומר 'פחות או יותר'?" "החלפתי אותו בשני חתולים שכל אחד מהם שווה חצי מליון רובל". ומשהו מצחיק כפיצוי: במפקד תושבים, מגיע הפוקד אל ולדימיר. "אני רואה שיש לך אחים ואחיות. איפה הם גרים?" ולדימיר עונה:"אחותי אולגה ברומניה, עוזרת לבנות שם את הסוציאליזם." "ומה עם אחיך איגור?" "אה, הוא בצ'כיה, בונה את הסוציאליזם." "ומה עם יעקב?" "הוא בישראל." "בונה את הסוציאליזם?" "השתגעת? בארץ שלו?" ערב טוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להגן על נפלאות הקומוניזים אך עדין צריך להסביר איך מדינה שב1917 היא אחת המפגרות באירופה,המנהלת צורת שלטון הנחות מכל צורת ארגון קפיטליסטית הופכת למעצמה עולמית בשנות החמישים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח כאן כמות של הנחות, ואני לא מסכימה עם אף אחת מהן :-) 1. אתה טוען שהמוטיבציה ללחימה בסטאלינגראד היתה קשורה באופן כלשהו לאידאולוגיה הקומוניסטית. לדעתי ולדעת אוברי (שכתב מס' ספרים על מלחמת העולם השניה) המוטיבציה נבעה מהחוק נגד נסיגה וכניעה ("אף לא שעל אחורה") ומגל הפטריוטיות ששטף את רוסיה באותה תקופה (עד אז הקומוניזם הרשמי התנגד לרגשות לאומיים. סטלין שינה את הדוקטרינה ועודד את הפטריוטיות תוך שטיפת התקשורת בסיפורים על גיבורים רוסיים עממיים וכו'). שני גורמים אלו קיימים גם קיימים בעירק. 2. אני מסכימה שהשלטון העירקי מורכב ממקורבים שחייהם תלוים במשטר. טיעון זה נכון באותה מידה גם לגבי סטלינגרד. 3. אכן, איש לא יודע כמה האמריקאים ידאגו לעירקים לאחר המלחמה. ביחוד לא העירקים. גם לא בטוח שכלי התקשורת החופשיים שלהם השמיעו את ההבטחות האמריקאיות שאתה מתיחס אליהן. אני מניחה שהעירקים באופן טבעי פוחדים מהלא ידוע שטמון בכיבוש הצפוי. אני לא משווה את האמריקאים לנאצים, כן? אני רק אומרת שלתקוות לפיהן הצבא העירקי ניתן להכרעה בקלות (קלות רבה יותר מזו שהרוסים הפגינו בסטלינגרד) אין בסיס, פרט לפטרוניזם מערבי. (אנחנו הטובים אז ברור שהעירקים לא יתנגדו אם נכבוש אותם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שכחת לציין שדוקטורינת ה"אף לא שעל אחורה" כללה פקודה לירות בעריקים, נכנעים, ונסוגים. בנוסף, למי שהיה כבר בסטלינגרד עצמה *לא היה לאן לסגת*, כי ספינות חצו חזרה את הנהר עם פצועים בלבד (ובדרך כלל טבעו בדרך מהפצצה או מנזק הפצצה קודמת), ולא עם חיילים. את מוטיב ה"תסתער או שהקומיסר ירה בך" אין בצבא העירקי, ועל רוח הלחימה שלהם תעיד כניעת שתי הדיוויזיות בדרום עירק, עוד לפני שרגל אמריקאי דרכה על אדמתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציינתי זאת תגובה אחת אחורה באותו פתיל. בכל אופן, אני מסכימה שסדאם הוא דיקטטור פחות יעיל מסטלין. וטוב שכך. לדעתי הוא היה יכול לדאוג להפצת שמועות בצבא בנוגע לאכזריות האיומה שהאמריקאים מפעילים כלפי עירקים שנכנעים (עריקים עירקים?). זה כבר היה מוריד את המוטיבציה. פרט לכך הוא אכן צריך לדאוג לקומיסרים שירו בכל מי שמנסה להכנע, אפשר לאיים גם על המשפחות. חשוב גם ליצור דעת קהל מתאימה ע"י העלאה על נס של חיילים מקריים שעשו משהו חיובי. צריך לזכור שהאמריקאים הם לא הוורכמכט. אחרי מספר קטן יחסית של אבדות הם יסגו. המלחמה הזו ממילא די נמאסה עליהם. אבל בשום פנים ואופן לא להשתמש נגדם בנשק לא קונבנציונלי, זה רק יגביר להם את המוטיבציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, נכון. גם לקרוא צריך לדעת איך. אני חושב שהצעד הראשון שסדאם צריך לעשות זה לדאוג לשלג. בלי שלג אין גולאג טוב, ובלי זה, אין מוטיבציה. אגב, אני לא חושב שמספר אבדות גדול (אפילו פי 10 מהמלחמה הקודמת) יגרום לבוש לסגת. יש לו תירוץ טוב - ה11.9, והוא צריך שהנפט יזרום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שבמלחמת העולם השניה הצליחו הרוסים לחבר בין אידיאולוגיות בלתי אפשריות קומונזים ולאומיות ולרתום את ברית המועצות למלחמה טוטלית. ליחס את ההצלחה הסוביטית לחוק נגד הנסיגה נראה לי כעוד אחד מן ההסברים ה"מערביים" המנסים להסביר את הצלחת ברית המועצות במלחמה תוך המעטת המרכיב הקומוניסטי שלה. או לתפיסה שהקומוניזים בברה"מ היה מבוסס על שלטון פחד של המפלגה מול העם. מכיון שברה"מ נסוגה במהלך כל החלק הראשון של מבצע ברברוסה הגרמני קשה לי להאמין שחוק פורמלי היה עוצר בפשטות את התבוסה הרוסית. יש עוד בסיס לתקוות האמריקאיות והוא הנסיון ב91, הצבא העיראקי לא נלחם בכווית אך מצד שני משמרות המהפכה הגרעין הנאמן לסאדם גם לא הוטל לקרבות במלוא כוחו כבחירה עיראקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מייחסת את ההצלחה לחוק הזה בלבד . ישנם מרכיבים רבים מאד להצלחה, ואני בספק אם היא אי פעם הוסברה באופן סביר. אני יכולה למנות כאן, על קצה המזלג לא מעט מהן: 1. הרמטכ"ל ז'וקוב. בלי ספק הוא אחראי אישית על כל הצלחה צבאית במלחמה זו. 2. התקף הפטריוטיות הרוסי 3. מבצא פינוי התעשיה לעורף (יתכן שלזה אתה קורא מרכיב קומוניסטי?) 4. העם הרוסי שרגיל להרבה יותר סבל מכל אומה מערבית 5. החכר והשאל 6. טעויות גרמניות לא מעטות כלל 7. אף לא שעל (נראה שההסטוריונים מסכימים שהיתה לחוק השפעה כלשהי). בלי ספק אפשר להרחיב את הרשימה (למתעניינים: הספר "איך נצחו בעלות הברית") אבל אני ממש לא מבינה את הרעיון של המרכיב הקומוניסטי החסר. אתה חושב שהעם הרוסי נלחם בחרוף נפש למען הקומוניזם? אין לכך הרבה עדויות. המלחמה היתה למען אמא רוסיה ולמען סטלין, לא למען הקומוניזם. ובאופן כללי יותר, נראה לי שהמערב דווקא מיחס לקומוניזם יותר חשיבות ממה שהרוסים רואים בו. לדעתי, מבחינת העם הרוסי הקומוניזם היה עוד אוסף של חוקים שצריך ללמוד לחיות איתו. לא ממש אידאולוגיה שבערה בדמם (כמובן שהיה מיעוט אידאולוגי, אבל זו לא היתה אידאולוגית המונים באף שלב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראיה שהקומוניזים היה משהו חיצוני שנכפה על ההמונים ולב האומה או רוח האומה או ההמון לא היה נגוע בו מזכירה לי במידת מה את הטענות על גרמניה הנאצית או הקיסרות היפנית,הפאשיזים במקרה הגרמני היה נחלתה של אליטה קטנה משסולקה האליטה העם ''טוהר'' ואפשר לפתוח דף חדש. קשה לי לקבל את אותם תאוריות,כל משטר שמבסס את שלטונו במשך שנים בכל סיסטמה כל שהיא יש שכבות רבות בציבור שתומכות בו אחרת הוא אינו מצליח להתקים. בחזרה למקרה העיראקי במהלך סוף השבוע מכל מלל הפרשנויות,הפרשנות או הניתוח בעל הערך הרב ביותר לדעתי היה של גיא בכור.הוא טען שהאוכלוסיה הסונית תמכה בסדאם לאורך כל הדרך משום שהוא הבטיח את ההגמוניה שלה.ללא סדאם או גורם כוח מרכזי אחר,הכורדים בצפון והשיעים בדרום ינצלו את המצב למסע נקמה בסונים והזהיר מפני לבנוניזציה של עיראק הפוסט סדאמית. לדעתו אם האמריקאים לא יציגו במהרה תוכניות ברורות ליום שלאחר המלחמה המבטיחות את המשך השלטון המרכזי בבגדד,והמבטיחות את שלום האוכלוסיה הסונית,הם יתקלו בהתנגדות עיראקית ניכרת משום שתבוסה סונית במלחמה משמעה אבוד ההגמוניה וחיסול על ידי הקבוצות האתניות האחרות במדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבלת את הנחת היסוד (''כל משטר שמבסס את שלטונו במשך שנים בכל סיסטמה כל שהיא יש שכבות רבות בציבור שתומכות בו אחרת הוא אינו מצליח להתקים''). אני הייתי אומרת ששלטון צריך רק לדאוג שלא תקום תנועת התנגדות. אדישות מספיקה, לא צריך ממש תמיכה. אבל זה נושא לדיון אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קומוניזים" "פאשיזים" זה כי כך לדעתך צריך לכתוב זאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע דמוקרטיה לעומת זאת אני משער שיונקים עם חלב אם והיא חלק מהדנא של האומה האמריקאית ביקורת נכונה של שמואל גורדון בYNET |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב הקונספציה של קריסה עיראקית מידית כנראה נחלה כשלון חרוץ. יש התנגדות עיראקית שמאופינת בעיקר בהתחפרות בתוך מתחמים מבוצרים ולוחמת סמי גרילה באמריקאים. האמריקאים מגלים את הקושי של לחימה התוך אוכלוסיה אזרחית, (ומענין יהיה להשוות את הביצועים שלהם ונורמות הלחימה שלהם עם אלה הצה''ליים) אם כי עדין מוקדם לקבוע לאן הכל הולך ובגדד נותרה עדין כמפתח להכרעה. יש לצין שהאמריקאים עדין לא פגעו בתשתיות אזרחיות.והם מנהלים את המלחמה תוך הרצון לשמור את תשתיות ליום שאחרי. באשר להסבר להתנגדות העיראקית אני אשער נאמן להשקפותי על רוח האדם,עדין קשה לי לקבל את ההסבר שהעיראקים מונעים העיקר על ידי הפחד מן הרודנות של סדאם אלה שיש כאן מערך של גורמים שחלקם עדין אידיאולוגי. העובדה שהדרום השיעי מגלה סימנים של התנגדות יכולה להוביל להשערה שהקו של מלחמה של ארה''ב באסלאם תופס בעולם הערבי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |