בתשובה לטל כהן, 18/02/00 23:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אהבתי את ''השטן ממוסקבה'' הרבה יותר מאשר ''האמן ומרגריטה'' כפי שהוא תורגם לאחרונה לספר מנופח. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ספר מנופח? זה הספר המקורי. וראוי גם לציין שהספר עצמו הוא הרבה פחות גדול משהוא נראה מבחוץ - בשל הכמות האדירה של עמודי הערות שהוסיף לו קריקסונוב. אתה לא חייב לקרוא אותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חייב לקרוא, אבל זה מוסיף לחויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה הזאת נכונה לא רק להערות, אלא לספר כולו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם לספר הבישול שנכתב בהשראתו ''האומן ומרגרינה'' שהפך להיות התנך חובבי המרגרינה בעולם כולו ובמיוחד של הקונדיטורים שמתמחים בעוגות לאירועים מיוחדים במטבחים כשרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולזכר דודו דותן המנוח, שיש לו מערכון על שבוע הספר, נזכיר את ספר הבישול האירוטי שמופיע שם: "כמה סוכרה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק היום מתייחס אליו מיכאל הנדלזלץ במאמרו השבועי: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |