|
ל"לא לשבת בממשלה עם חרדים", קרה מה שקרה לכל יתר ההבטחות של שינוי שלא הופיעו בין ששת הסעיפים מן המודעה אליה ניתן כאן קישור, אליהם התייחסתי. בכלל, למקרה שזה לא היה ברור, ברמה העקרונית אין באמת משמעות למתן נקודה בעבור כל הבטחה ששינוי עמדה בה (שלא לדבר על המתמטיקה הזאת של 2 מ6 לעומת 15 מ61), ולו מן הסיבה הפשוטה שמשקלן ומשמעותן של כל אחת מן ההבטחות אינו זהה. באותה מודעה מבטיח לפיד גם "להחזיר את המדינה לציבור שמקיים אותה", אז מה, גם על זה מגיעה לו נקודה?
אני לא טוען שמצביעי שינוי צריכים בהכרח להיות מאוכזבים או לחוש מרומים, בעקבות ההסכם הקואליציוני עליו חתמה מפלגתם. לי באופן אישי (ומן הסתם, כך גם לך) ברור שפוליטקיה היא עניין מורכב של פשרות ואילוצים. העניין הוא שלפיד1 בנה הרבה מן הקרירה שלו בדיוק על חוסר ההכרה במורכבותם של דברים, והצלחתה של "שינוי" בבחירות האחרונות, נבעה במידה רבה מהתבססות על מסרים של "פוליטיקה אחרת" ו"פוליטיקה נקיה". אז כשבסופו של דבר מתברר "פתאום", שבעצם גם לפיד הוא בסך הכל פוליטקאי ככל הפוליטקאים, ושבעצם גם השקפת העולם שלו מבוססת במידה רבה על החשיבות האידאולוגית שיש לכך ששמו הפרטי של שר המשפטים יהיה דווקא טומי, זה בהחלט ראוי לאיזכור.
לגבי האיחוד הלאומי, יש לזכור שלפחות עפ"י הפרסומים בתקשורת, חלק מן ההישגים של שינוי (תיק הפנים למשל), באו כתמורה להסכמתה לשבת עם ליברמן. יכול להיות שללא ליברמן גם ההישגים הללו ילקחו ממנה.
____________ 1 את הבן, יאיר, אני דווקא די מסמפט. עד כדי כך שבכל פעם שהוא מתבטא ב"ציפורי לילה" בגל"צ2, או בטור שלו בעיתון (שמעתם שהוא עובר לידיעות?), אני מתקשה להאמין שהוא הבן של טומי. (לעומת זאת, בטלוויזיה אני לא מת עליו). 2 ואת דפנה שפיגלמן יש להפיל (מכל המדרגות. ואם אפשר, אז גם לדאוג שהיא לא תקום יותר. כלומר מטאפורית. (נראה לי)).
|
|