 |
אתה מדבר כה רבות כנגד עם ישראל, אבל אתה מפספס את הדמיון הרב שבין דבריך, לבין מה שניתן לשמוע כמעט בכל שיחת רחוב בענייני פוליטיקה, בכל פינה בארה"ק.
גישת ה-whatever הנ"ל, שמיצגת חלקים גדולים מן העם ולא רק את דני, היא אחת הסיבות למצב בו אנו נמצאים היום ולא אחת התוצאות.
דני - אתה אולי חושב שגישת ה"נמאס", ה"דחייה והגועל", של התרוצצות בין מפלגות (והתאכזבות), שכוווולם מושחתים וש"ככה זה בפוליטקה", זו איזו גישה מפוכחת של מיעוט שמאלני שרואה את המצב כפי שהוא, אבל מה לעשות שבכך אתה מיצג את הקונצנזוס המיואש ולא איזו אופוזיציה מפוכחת. העניין הוא שרגשות אלו מציפים חלק גדול (אם לא את רוב) הציבור הישראלי. "רגשות Whatever" אלו הם אחד מהקונצנזוסים החזקים ואף ההולכים ומתחזקים במדינת ישראל. העם לא ממש רצה שרון בשמחה ובששון, הוא פשוט כל כך מוכה שהוא אומר בדיוק כמוך whatever, מתוך יאוש. קונצנזוס זה אפילו התממש באופן מעשי (זה מה שקורה בדמוקרטיה - רגשות הציבור מתורגמות למבנה השלטון) בממשלת האחדות האחרונה (עפ"י סקרים רבים - אפילו מצביעי שרון מעוניינים עדיין באחדות ה-whatever הזו, גם לאחר פרסום תוצאות הבחירות שמאפשרת הקמת ממשלת ימין).
היאוש הזה מפוליטקאים ונציגי ציבור (למרות שהם לא אשמים במצב יותר מבוחריהם המבולבלים שעדיין לא הכריעו לגבי העניין המדיני), נובע מתליית תקוות שווא בפוליטיקאים, למרות שהם בסה"כ נציגי ציבור (דעתי האישית היא שהכנסת שלנו מיצגת את רצון הבוחר באופן די נאמן, עד כה). לא ההם שם למעלה צריכים להנהיג את ההכרעה, אלא הגיע הזמן שאנחנו למטה נחליט מה אנחנו רוצים. בדמוקרטיה הכח צריך להיות למטה, אבל כשהלמטה חושב שהכח למעלה - הוא נוטה לעשות לעצמו הנחות.
החיים קשים והדמוקרטיה אף יותר. הדמוקרטיה קשה אפילו יותר מחלוקת עלונים בצמתים ולקיחת חלק בפעילות נוער של מפלגה זו או אחרת.
דני אתה לא לבד. דני הוא עם ישראל. עם ישראל הוא דני. (שקוראי האייל יחליטו לבד בפני מי אני צריך להתנצל).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש