|
||||
|
||||
סלח לי, אבל אתה אומר כאן דבר והיפוכו - מצד אחד, אתה מתלונן על כך שהתקשורת אצלנו אינה אמינה ואינה מציגה את התמונה האמיתית, ומצד שני, אתה דורש ממנה להיות "פטריוטית". לא הולך ביחד. או שאנחנו מקבלים את המצב לאשורו, או שאנחנו מקבלים תקשורת מגוייסת. הדרישה שלך, אם כן, היא צבועה, ומנסה להתכסות בדרישה ל"אמינות". מעבר לכך - ישנה ביקורת רבה מאוד, הן בקרב הציבור והן בתקשורת, בכל מה שקשור ל"גנרלים של האבנים" - אותם ילדים שנשלחים לידות אבנים ולהוות מגן חי עבור אנשי התנזים מאחור. יש לא מעט מקום להשוואה בין מי ששולח את ילדיו לחזית, לבין מי שמחייב אותם להתגורר בחזית ומסכן את חייו. כלומר - פעולותיהם של הפלסטינאים אינן זוכות לתשבוחות בתקשורת, אבל גם לא פעולותיהם של המתנחלים. אתה רוצה לקיים אידאולוגיה? אל תגרור את הילדים שלך לתוך זה. |
|
||||
|
||||
האם הילדים שגרים בישובים שסמוכים היום לגבול לבנון נמצאים תחת הקטגוריה : "ילדים שנגררו לקו החזית" ? אם אתה חושב שלא, אנא נמק. |
|
||||
|
||||
להזכירך, בכל פעם שהתלהט המצב בצפון, נשלחו הילדים באוטובוסים הרחק ממקום הסכנה. אני לא מת על הרעיון שילדים יגורו שם בכלל, אבל המצב עכשיו הרבה יותר קיצוני, והייתי מצפה שיפונו הילדים, לפחות עד שתגיע רגיעה יחסית. יותר חשוב - כמה ילדים, בדיוק, מתו בגבול הצפון מאז מלחמת לבנון? וכמה מתו בשבועות האחרונים בשטחים? ד'ה פרוסקיושן רסטס. |
|
||||
|
||||
אין לי התנגדות לפינוי זמני של הילדים אם קיימת באמת סכנה רצינית. אני חשבתי שכוונתך יותר כללית: שאתה מתנגד לעצם קיומו של ישוב עם ילדים במקום הזה . ברור שאם מדברים על משהו זמני צריך גם שתהיה תכנית איך לסיים את המצב הזמני הזה. לשאלתך, מספר הילדים שמתו בשבועות האחרונים בשטחים בצדנו היה ככל הידוע לי כמו בגבול הצפון - אפס. היו מקרים טרגיים של פציעות קשות. אבל זה קרה גם בחדירה. אבל בגבול הצפון זו רק ההתחלה. מי שאינו רואה זאת עיוור. ובנוסף לכך יש לכבוש את הרשות הפלשתינית ולפרוק . . . |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מה לעשות שמדינת ישראל אינה גוף נייטרלי בסכסוך, ומה לעשות שכורח המציאות מאלץ אותה לנקוט עמדה. אמנם לא מתפקידה של התקשורת לגבות את הממשלה, אבל בהחלט תפקידה הוא לגבות את המדינה. שוב יש לדון בקטנות: האם אנו במצב מלחמה, או שמא רק במצב של עימות? אולי תוקפנות? נשאלת השאלה איך צריך לתפוס את המצב. אם קיים בעם מעין קונצנזוס (ואני חושב שישנו כיום רוב כמעט מוחלט בעם) לגבי דרך הטיפול בבעית ההתפרעויות (או אולי: התנגדות מזויינת), אזי גם התקשורת (מבלי להכנס לתקשורת ממלכתית או מסחרית) צריכה לנקוט את העמדה הזו. כן, אין פה תקשורת אובייקטיבית לחלוטין, מכיון שהמדינה עצמה נקטה עמדה. צריכה, לעומת זאת, להיות מעין סינתזה של אובייטקיביות ונקיטת-עמדות, שמטרתה לבקר (לא לעשות דה-לגיטימציה!) את דרך הפעולה של השלטון, על מנת לשפרה (על ביקורת בונה שמעתם?). ובנוגע להשוואה שלך, דובי, עליך לזכור שבלוחמת הטרור שמחילים עלינו הערבים הופכת כל הארץ לחזית אחת - האם אני מסכן את ילדי בכך שאני קובע את מקום מושבי בנתניה, שרחוקה קילומטרים ספורים מכפרים ערביים מסוכנים? |
|
||||
|
||||
תפקיד התקשורת הוא לדווח ולפרשן לא לקדם רעיונות. מעניין אותי לדעת מהי הדרך שאתה מייחס לרוב המכריע תמיכה בה. אני משער שזו הדרך שאתה תומך בה ומין הסתם תמכת בה גם לפני פרוץ האירועים. בסביבה שבה אני נמצא הדעות חלוקות. אני גם די בטוח שבבחירות שיהיו כנראה בעוד כמה חודשים התיקו ההיסטורי לא ישבר אלא לכל היותר אותם 10 אחוזים של קולות צפים ישנו את דעתם שוב. |
|
||||
|
||||
רק לדווח ולפרשן? מה עם תפקיד "כלב השמירה של הדמוקרטיה"? |
|
||||
|
||||
"כלב השמירה של הדמוקרטיה" נכנס תחת "לדווח", לא? |
|
||||
|
||||
בכלל לא! אנחנו לא מדברים על פודל, לפחות לא במקרה של התקשורת הישראלית. לפחות אמסטף אכזרי ומוטרף... אני לא יודע אם דיווח על האירועים בלבד זה מספיק. התקשורת צריכה לדעת (ויודעת טוב מאוד) לתקוף את השלטון במקרה הצורך, לא רק לעמוד מנגד ולבקר. יש לשים שוב דגש על כך שהתקשורת מבקרת את השלטון, לא את המדינה. |
|
||||
|
||||
דיווח על האירועים צריך להספיק במידה שמערכות הפיקוח על השלטון במדינה מספיק חזקות (במקרים מסוימים יש צורך בדיווח אינטנסיבי כדי "לנער" את המערכות האלו). כל זה נכון כשמדובר באי סדרים, שחיתויות, פגיעה בשלטון החוק ודברים מהסוג הזה. במצב הנוכחי, כשמדובר במחלוקת על צורת הטיפול במצב המדיני בטחוני. תפקיד התקשורת הוא להביא מידע ולנסות תוך הסתייגות לתת פרשנות למצב עם חיווי דעה (ולהביא מגוון גדול של דעות). ללחוץ על הממשלה לחזור חד צדדית לקוי 67 או לחילופין לכבוש מחדש את השטחים ולהקים עוד 400 ישובים חדשים זה התפקיד של שלום עכשיו, דור שלום, גוש אמונים וזו ארצנו לא של מעריב או ידיעות. |
|
||||
|
||||
זה חלק מעניין החשיפה והדיווח. תפקיד התקשורת בשמירה על הדמוקרטיה מסתיים ברגע שהפרשיה מגיעה לידיעת הציבור וגופים ממלכתיים (כמו המשטרה, הפרקליטות) או גופים אזרחיים (תנועות פוליטיות וחברתיות) מתחילים לפעול בנושא. |
|
||||
|
||||
מה שאתה אומר נכון לגבי החשיפה והדיווח, אבל ישנו גם השלב השלישי והוא הדיון הציבורי והתקשורתי. דיון שכזה יכול להיות נוקב מאוד, ומתמשך, ויש לו תפקיד חשוב מאוד בביקורתיות והשמירה על הערכים הדמוקרטיים. |
|
||||
|
||||
דורון, לפחות על פי חלק מהעוסקים בתקשורת, תפקיד התקשורת איננו מסתכם רק במידע ובפרשנות. סטודנטים לתקשורת אמורים לשנן את לאסוול ואת חמשת תפקידיה של התקשורת כפי שהוא ניסח אותם. אחד התפקידים הוא שייכות בין דורית - סוציאליזציה. זאת אומרת -הקניית ערכים ונורמות של החברה. מכאן שהתקשורת לא אמורה להיות אובייקטיבית. בהמשך לתהיה של אחד התלמידים לגבי שמאלניותו המופגנת של עיתון הארץ, השיב אחד המרצים - אם אתה לא אוהב את דעותיו של העיתון, אתה לא חייב לקנות אותו. לטענתו של אותו מרצה, הטענה כלפי עיתון מסויים כי הוא נוטה כלפי צד אחד של המפה הפוליטית איננה במקומה. מכיוון שהתקשורת היא מסחרית ולכן אתה לא חייב לקנות את העיתון אם הוא לא מוצא חן בעיניך. וכמובן, יש את המנטרה החוזרת: לא צריך לדבר על אובייקטיביות אלא על איזון. (אסף, סטודנט לתואר שני בתחום אחר, נקלע באשמתו לכמה קורסים בתקשורת) |
|
||||
|
||||
אוי. אני שנה א' בתקשורת, אז כל החומר עוד טרי. לאסוול הוא לא מי שטבע את מושגי התפקידים והתפקודים. המודל של לאסוול הוא המודל הבסיסי (מי אומר מה, איפה, למי ומה האפקט) החד-סטרי. אין לי כוח להוציא את קובץ המאמרים כדי להגיד מי כן דיבר על תפקידים ופונקציות, אז תסלח לי. תפקידי התקשורת, כפי שהוגדרו על ידי רייט (בסוף בדקתי) הם דיווח, תיאום (פרשנות), המשכיות (סוציאליזציה) ובידור. לכל אחד מאלה, יש תפקודים (פונקציות ודיספונקציות) - שהם ההשלכות של ביצוע התפקידים. מי שהניחו את הבסיס למודל הזה הם מרטון ולזרספלד. טוב, אני אפסיק לעשות כאן חזרה ציבורית על החומר שלי בתקשורת המונים. יום טוב. (דובי, סטודנט שנה א' בתקשורת ותחום אחר, שלמרות שזה לא נראה ככה דווקא מאוד נהנה ללמוד את התחום). |
|
||||
|
||||
כבר עמדתי לחבר מכתב התנצלות קורע לב ובו אני מאשים את זכרוני שבגד בי. אלא שאז זכרוני עשה פרצוף של נעלב. זהו אותו זיכרון שעליו אני שם את יהבי כל השנים. אשר על כן, בדקתי שוב את הנושא, והנה הממצאים. צדקתי, ואכן לאסוול היה זה שטבע לראשונה את תפקידי התקשורת. אלא שהוא מנה רק שלושה תפקידים: סיקור תאום וקישור המשכיות (סוציאליזציה) לאסוול עשה זאת עוד ב48 במאמרו "המודל הבסיסי של תהליך התקשורת". הסוציולוג רייט, הגיע רק לאחריו, וב 1959 ו 1985, הוסיף את התפקיד הרביעי - בידור לתפקיד החמישי- גיוס - אחראי מקווייל. זה היה בשנת 1984. מרטון ולזרספלד דיברו על פונקציות ודיספונקציות. אלה ההשלכות ולא התפקידים. לאסוול אכן דיבר על המודל הליניארי של מי, מה, איפה וכו אך בנוסף, היה זה הוא אשר ניסה לתאר, לראשונה בצורה מקיפה, את תפקידי התקשורת. רייט הגיע אחריו. דובי, לך אל מוריך, והפלא בהם את מכותך. |
|
||||
|
||||
בתור אחד שמעולם לא נכח באף שיעור תקשורת, אשמח אם תוכלו לפרט מעט על עניין הסוציאליזציה/המשכיות. |
|
||||
|
||||
תהליך שבו מוקנים הערכים והנורמות של החברה. דוג' צבע כחול לבן בעיתוני החג חג כשר ושמח לכל בית ישראל בפסח טיפול התקשורת ברצח רבין. אפילו המבט הנוגה של מיקי חיימוביץ' כל אימת שיש פיגוע. |
|
||||
|
||||
וגם התמונות של נשיאי המדינה הנבחרים המצורפות לעיתונים, או לחלופין, הכותרת בעיתון "העיר" לאחר בחירתו של קצב לנשיאות: "לנוחות קוראינו, לגליון זה לא מצורפת תמונתו של הנשיא משה קצב"... (או מילים בעלות משמעות דומה...) |
|
||||
|
||||
מסתבר ש"העם" (לא הגיע הזמן להפסיק להשתמש במילה הזו כשמתייחסים לאוכלוסיית ישראל או לחלקים ממנה?) מעדיף ברובו את רשת ב' של רשות השידור הממלכתית על פני ערוץ 7 הבלתי-חוקי, למרות שהאחרון "מגבה את המדינה" (אם כי לא את הממשלה) יותר מיתר התקשורת האלקטרונית הישראלית. ניתן להסיק מכאן אחת מהשתיים: או ש"העם" מעדיף תקשורת שנוטה יותר לאובייקטיביות (ואגב, התכנים והסגנון של רשת ב' רחוקים מלהיות ניטרליים או אוביקטיביים. הם פרו-ישראליים וממלכתיים למדי), או ש"העם" סבור שרשת ב' אכן נוקטת את העמדה המקובלת על ה"רוב מוחלט בעם" אותו הזכרת. |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד, אני לא חושב שהעם בוחר את תחנת הרדיו האהובה עליו מסיבות פוליטיות. תודה לאל, לרדיו יש הרבה יותר להציע. מה גם, שלקול ישראל משאבים כלכליים ואנושיים מעולים, שלא קיימים בנמצא לתחנה כמו ערוץ 7, מה שכמובן משפיע על העדפות המאזינים. ועוד דבר אחד - מי אמר שערוץ 7 לא מקבל רייטינג גבוה יחסית? דוקא רבים בגוש הימין מאזינים מדי פעם לתחנה, אמנם לא לכל שידוריה, אך למספר תוכניות קבועות. |
|
||||
|
||||
פרו ישראלים???!?!?!?!? סחל לי... אבל שלי יחימוביץ' דליה יאירי אסתי פרז כרמלה מנשה וכרמית גיא הן לבטח נוטות בבירור לטובת הפלסטינאים והן שמאלניות מוצהרות. שמתם לב ד"א שכולן נשים. אבל גם בגל"צ יש מספיק פרו פלסטינאים - ככה שהם מתחלקים יפה מאוד בשתי התחנות |
|
||||
|
||||
ראשית לשאלה הדמגוגית הנפוצה שבסיום דבריך - כשילדים יתחילו להפגע בגלל שהם גרים בנתניה, נדבר. בינתיים, מי שנמצא בסכנה, הם הילדים בשטחים, ולא הילדים בשאר המדינה. וראה את פינוי הילדים מגבול הצפון בכל פעם שהמצב נעשה מסוכן. שנית - התקשורת לא חייבת שום דבר לאף אחד. התקשורת אינה רשות מרשויות המדינה, התקשורת היא מפעל כלכלי. אתה לא אוהב מה שכתוב שם? נהג בה בדיוק כמו שהיית נוהג בגבינה שאינה ערבה לחיכך - הפסק לצרוך אותה. יש לך עיתון ה"צופה", ויש לך ערוץ 7 (הגם שאינו חוקי, הוא בכל זאת זוכה להכרה ממסדית דה-פקטו). כל מה שאתה נאלץ לעשות הוא לוותר על מהדורות החדשות בטלוויזיה. לא נורא. התקשורת אינה מחוייבת לנקוט עמדה. היא צריכה לדווח על עמדת המדינה, על עמדת ה"רחוב" אם אפשר לקבוע אותה (בסקרים, למשל), וזהו. שום דבר מעבר לזה. אני לומד תקשורת, ומתחלחל כל פעם מחדש מהדרישות של העיתונאים-לעתיד שלומדים איתי ל"מגוייסות" תקשורתית (בד"כ לכיוון שמאל ליברלי). כל פעם אני נזעק להגן, לפחות על היומרה לאובייקטיביות. מרגע שנעלמת אפילו היומרה הזאת, אפשר לסגור את הבאסטה ולתת לדובר צה"ל לנהל לנו את העניינים. |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון שאתה מאשר לי להפסיק לשלם אגרה? אני לא רואה בדיוק איך אני יכול להפסיק לאכול גבינה מצד אחד ולא לשלם אליה ועדיין לא "לאכול" את התקשורת וכן לשלם אליה. |
|
||||
|
||||
בדיוק כמו שאתה ממשיך לממן ממסיך את בניית הכבישים במדינה גם אם אתה נשאר מסוגר בחדרך כל חייך - כך אתה יכול לממן את הטלוויזיה הישראלית גם בלי לצפות בה. אגב, אם תבחר להתנזר מהטלוויזיה לגמרי, ואף לא תחזיק אחת בביתך, דומני כי לא תדרש לשלם את אגרת הטלוויזיה. |
|
||||
|
||||
לעומת זאת אני לא יכול להעביר את הרכב טסט בלי לשלם אגרת רדיו גם כשאין לי ברכב אחד כזה. |
|
||||
|
||||
לא מדויק. 1 כמו שהעירו כבר למטה תידרש גם אם אין לך רדיו לשלם אגרה רדיו ברכב. 2 גם אם אין לך טלויזיה תצטרך לשלם. היו כמה פסקי דין בנושא שקראתי בתקדין. אגב האם הרעיון בתשלום הוא שכל מי שצופה בערוצים הללו צריך לשלם ומי שלא צופה לא צריך? (מבחינה מדינית) או שהרעיון הוא התלת עוד מס על הציבור? אגב בעוד שישנם לא מעט אנשים שאין להם טלויזיה בבית (לפחות מהמגזר החרדי) ישנם מעט מאוד שלא יוצאים החוצה . רצוי דוגמא טובה יותר דובי. בברכה רועי |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |