|
||||
|
||||
זה שנים ארוכות שאני מהפך בי ומהפך ויורד חדרים ועדיין אין חקר מדוע זה אנשים כל מיני אנשים אינטלקטואלים ואינטלקטואלים למחצה ואינטלקטואלים כדי רבע וכאלה שסתם, מהפכין ומהפכין ומפוררים ומפזרים וכותשין ובוחשין באבידן חי או מת ושופכים דברי חכמה ודברים של לא כל כך חכמה, ואינם לוקחים בחשבון בתוך ביקורת השירה עובדה אחת פשוטה: שהאיש זכרו לברכה היה, איך לומר, סליחה, באמת מבקש סליחה ומתנצל אלפי התנצלויות (שהרי אחרי מות קדושים וכולי וכולי) - שהאיש היה משורר גאוני וקוסם של שפה אבל הוא היה גם - ושוב אלפי סליחות - האיש היה גם איש רע. רע. פשוט רע. רע, מסנוור מיפיפות עצמו, אגואיסט ואגוצנטרי ומיזנטרופ במובן הפשוט ביותר של המילה - וזהו פשר העסק הזה אודות העלית הרוחנית שאיננה. רע אגואיסט אגוצנטרי מיזנטרופ מסנוור מיפיפות עצמו זה הכל ותו לא (מהיכרות אישית בענייני שירה ולא בענייני שירה) סליחה |
|
||||
|
||||
לכותב, נימתך נשמעת כנה מאד, מעומק התבונה והרגש. לא היכרתי את אבידן אישית, למרות שבת דודתי, נילי לביא, היתה חברתו הקרובה בסביבות אמצע שנות ה-80 (כיום חוקרת בפסיכולוגיה קוגניטיבית וקשב באוניברסיטה באנגליה). אך בשירתו והתנהלותו אני מבחין שתי תקופות: 1) תקופת חסד יחסי 2) תקופת סיזיפיות מתעצמת של אבידן המאוחר אולי קווים מסויימים באישיותו הקצינו ביתר שאת בתקופה המאוחרת, תוך הפרת ויסותים מאזנים ומופנמות, כלפי מוחצנות-יתר וסנסציוניזם פעלולני: תגובה 39703 ראה נא מאמרי המתייחס ישירות לדילמות טבועות/חצויות כאלה בשירה ובאישיות המשורר - מוטיבים של האלה הלבנה בשירה העברית, וגישתו האינטגרטיבית/מאזנת של נתן אלתרמן |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |