|
||||
|
||||
הגימלאים מצביעי מפא"י עדיין מצביעים לעבודה, וזאת הסיבה שהיא לא עם 5 מנדטים בסקרים. מעבר לזה, דורון הגלילי כתב כאן שיצביע לעבודה בגלל מצנע, וחן שפירא היא אפילו חברת מפלגת העבודה(השם ירחם). |
|
||||
|
||||
בגילי גם אני מתקרב לאותם גמלאים, וגם הזכרון הוא לא מה שהיה פעם (או שאולי כן, אני כבר לא זוכר), אבל לא כתבתי שאצביע לעבודה בגלל מצנע, אלא בגלל ברק. |
|
||||
|
||||
על חברי מפלגת העבודה הוא לא מרחם כלל. בכל אופן, אם מישהו כאן מוצא מפלגה סוציאל-דמוקרטית שמוכנה להתאמץ בשביל להביא שלום, ומבטיחה להפסיק את ההטבות המגוחכות למתנחלים, אבל גם לא מתכננת להחזיר הסכם שלום שנכשל, שיודיע לי. |
|
||||
|
||||
"לא מתכננת להחזיר הסכם שלום שנכשל", זה כאילו ההסבר ללמה את לא מצביעה למר"צ? לא שאני מבין איזה הסכם שנכשל מר"צ עומדת להחזיר, אבל אני לא חושב שיש היום איזשהו הבדל משמעותי בין הכוונות המדיניות של העבודה לבין אלה של מר"צ (וזה אולי חלק מההסבר למצבה הקשה של העבודה). |
|
||||
|
||||
אני חושבת שיש הבדל כלשהו, אבל עכשיו זו תקופת בחירות, כל מפלגה מנסה לטשטש את כיוונה ככל הניתן כדי למשוך מצביעים של מפלגות אחרות. אבל אני עדיין רואה את העבודה כמפלגת מרכז מדיני ואת מרץ כמפלגת שמאל מדיני. כך שנראה לי שמפלגת העבודה מחויבת בעיקר למתינות, בעוד שמרץ יותר מחויבת לדחיפת תהליך שלום (או הפרדה? קשה לדעת בימים אלו). אני בעד מתינות. אני מתנגדת ל"דחיקת הקץ". אני בעד לשקול הצעות ולנסות לקדם משא ומתן מדיני, אבל בשקט ובזהירות. תמכתי בתהליך אוסלו כאשר נראה היה שמובנה בו מנגנון של "ננסה, ואם זה לא יעבוד אז ננסה משהו אחר". מרגע שתהליך אוסלו נהיה מטרה בפני עצמה התנגדתי לו. אני דואגת שמרץ עדיין בראש שתהליך שלום מול הפלסטינים הוא תהליך נכון בפני עצמו גם אם אינו מביא לשיפור במצב המדיני-בטחוני. מקווה שהבהרתי את עצמי. אגב, מצבה של העבודה אכן קשה, אך אני רואה זאת כחלק מצבו העגום של כלל השמאל הישראלי (הקולות שנעלמו לעבודה לא ממש עברו למרץ). |
|
||||
|
||||
לגבי הערתך בסוף, כשאמרתי שאולי חלק מהבעיה של העבודה הוא שאין הבדל משמעותי מבחינה מדינית בינה לבין מר"צ, לא התכוונתי לכך שמצביעי העבודה עברו למר"צ (אם כבר אז בסיטואציה כזאת מר"צ מפסידה קולות לעבודה), אלא שמצביעי מרכז לא רואים את העבודה כאופציה בעבורם. מהבחינה הזאת, לי לפחות היה ברור מהיום הראשון, שמצנע טועה בגדול כשהוא לא נוהג כפי שנהגו ברק ורבין (וכפי שנוהגים שרון וביבי מהכיוון ההפוך) ו"מטשטש" את עמדותיו לכיוון המרכז. כמובן שגם אז הוא היה מפסיד את הבחירות, בשל השבר העמוק בו נתון מחנה השמאל, הודות לערפאת (בעיקר) וברק, אבל יכול להיות שמצבו לא היה נואש כמו היום. כיום רוב ההבדל בתחום המדיני בין העבודה לבין מר"צ, הוא עניין תדמיתי. פואד למשל, "הסמן הימני" של העבודה, מקפיד להצהיר שהוא תומך ב"פשרת קלינטון" שכוללת כידוע ויתור על שטח ששווה לכמעט מאה אחוז משטחי יש"ע, ופשרה בי-ם. יש מישהו במר"צ שמאגף אותו משמאל בעניין הזה? אני בספק. נותר רק להתווכח על הטקטיקה: מו"מ להסכם, היפרדות חד צדדית, כוח בינ"ל וכד'. זה לא מאוד מהותי, העבודה ומר"צ עצמן חלוקות בתוכן לגבי הטקטיקות הללו, ומעבר לכך כל זה נעשה הרחק מן הקונסנזוס הישראלי1, כשככל הנראה שתי המפלגות הללו ביחד לא יגרדו את רף 30 המנדטים. 1 זאת למרות שלפחות חלק מן ההצעות הללו, למשל היפרדות חד-צדדית, זוכות בתמיכה גדולה בהרבה מהתמיכה לה יזכה גוש השמאל. |
|
||||
|
||||
חד"ש והמפלגות הערביות, שמציגות עמדה 'שמאלית עוד יותר'. אבל גם הערבים זה בדיוק שליש עם. מה קרה לאותם אנשים שרוצים היפרדות, מו"מ, הורדת התנחלויות ולא נמצאים בשליש הזה? - חלקם מצביעים שינוי כי חשוב להם יותר תלוש המשכורת. - חלקם מצביעים עם אחד כי חשוב להם יותר תלוש המשכורת. - חלקם מצביעים עלה ירוק כי חשוב להם יותר הג'וינט. - חלקם (החלק המעניין) מצביעים ליכוד, בגלל שמשום מה הם מאמינים לשרון, ומאמינים שהוא האדם האידיאלי להגשים את מדיניות העבודה. דרך אגב, גם מצביעי האיחוד הלאומי מסכימים אתם. |
|
||||
|
||||
בל"ד יכולה אולי לנסות להציג את עצמה כמפלגה, שמתרטה שוויון ושיתוף-פעולה יהודי-ערבי, אם כי אני שמעתי את ביטויי בשארה במהלך השנים, ולא כך ולא בטיח'*. (אבל לפחות הם מבינים שכדאי להם להתמתן.) אבל רע"ם? רע"ם זה עמדה שמאלית עוד יותר? מה עושה את רע"ם לפחות לאומנית מהאיחוד הלאומי? זה שהם לאומנים ערביים ולא יהודים? חד"ש, לפחות מבחינה חברתית, איבדה את הצביון השמאלי שלה כשצרפה את טיבי, הקפיטליסט הגדול. מבחינה מדינית, אני מסכים, אם כי התשדיר המתלהם של בכרי מעורר בי ספקות. צף, קבוצת יוצאי רע"ם החילונים (?), היא חידה עבורי. מי אלה? מה הם רוצים? מה המצע שלהם? מה משמעות ההודעה הזו? מאסתי בכך שמניחים אוטומטית שהמפלגות הערביות הן שמאל, רק בגלל שיש שם ערבים, וערבים הם מסכנים, לכן כל התארגנות שלהם היא אוטומטית שמאל. בחייכם. * ותכף יבוא מישהו להתנקם בי ולהסביר לי כיצד באמת לאיית מלה זו - אהלן וסהלן. |
|
||||
|
||||
כבר הרבה בייטים נשפכו באייל על כך שבפוליטיקה הישראלית, באופן אנומלי ביחס לעולם, ''שמאל'' ו''ימין'' מתיחסים לרוב לדעות מדיניות. עכשיו השאלה היא איך מחילים את זה על מפלגות ערביות. מי שרוצה לזהות ''ימין'' עם לאומנות, לא חשוב מאיזו עדה, יאמר שמפלגה ערבית לאומנית היא ימנית. אבל טבעי יותר לסדר את הסקאלה ימין-שמאל לפי העמדה האידולוגית בשאלות המדיניות שעל הפרק (שטחים תמורת שלום...), ואז - המפלגה הערבית הלאומנית, שדוגלת ב''לתת לערבים'' (ניסוח סטראוטיפי) נחשבת לשמאל. זה טבעי, ונוח במיוחד לצרכי חישובים קואליציוניים. |
|
||||
|
||||
כל אחד חושב שהמפלגה שלו היא ''מרכז''. גם מצביעי האיחוד הלאומי חושבים שהם המרכז. גם מצביעי מרצ. זה מה שאני אוהב בשיטה של שינוי - במקום להכריז על עצמם כמרכז מדיני, הם פשוט מאזנים את הרשימה שלהם - חלק ימין, חלק שמאל. מה שיוצא באמצע, זה כנראה המרכז. |
|
||||
|
||||
הפסקא השניה שלך נשמעת ממש כמו סאונדבייט מתשדיר של ''שינוי''. חסרה רק הכתובית למטה ''דובי קנסיגר, סטודנט''. |
|
||||
|
||||
למה אתה עושה לו את זה? |
|
||||
|
||||
הממ... כיוון שאתה כבר השני שלא מבין, כנראה הבדיחה לא הייתה מוצלחת. התכוונתי שאם הוא יופיע פעם בטלוויזיה, בטח גם שם ייטעו באיות שמו. |
|
||||
|
||||
להיפך, אם לא הבנתי כנראה הבדיחה כן היתה מוצלחת. |
|
||||
|
||||
זה קרוב להיות הנחת המבוקש. אם מצביע של האיחוד הלאומי רואה את עצמו כמרכז, אז מבחינתו שינוי היא חלק שמאל קיצוני, חלק שמאל סהרורי (ליכוד ועבודה בהתאמה). |
|
||||
|
||||
כן, אבל אם נניח שלאף אחד אין אפשרות לנפק השקפה אובייקטיבית בכוחות עצמו, הרי הצורה הסבירה ביותר לבחון מהו המרכז האמיתי היא על ידי מיצוע של ה''מרכז'' של אנשים שונים, בעלי עמדות שונות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |