בתשובה ליונתן בר, 22/01/03 18:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1) מנסיוני זה לא קורה (אולי המצב השתפר בשנים האחרונות - אני הייתי במחזור הראשון של המיקוד). 2) כל המגמה של המיקוד, ושל צעדים רבים אחרים, היא להקל על התלמידים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזו המטרה של המיקוד - להוריד את לחץ הלימודים על התלמידים, תוך שמירה על אותה רמת ציונים. הנסיונות להקל על התלמידים הם נסיונות סרק - חישוב רף הקבלה באונ' נעשה באופן יחסי, ולכן ככל שבחינת הבגרות יותר קלה, כך צריך ציון סופי גבוה יותר כדי להתקבל לאותו מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכך- ככל שהבחינות קלות יותר - הציונים עולים. ככל שהציונים עולים - טווח הציונים קטן. ככל שטווח הציונים קטן - הרעש מקבל משמעות גדולה יותר. זו בדיוק טענתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לומר לך לבטח, לאחר כמה שנים של הוראה, כי המיקוד אינו משנה בצורה משמעותית את ההצלחה. גם המיקודים השונים, בעלי רמות הקושי השונות, אינם משפיעים במיוחד. ומה שיותר מפליא, גם כשיש מיקוד, עדיין בקושי מספיקים את החומר! זה עניין שלא מפסיק להדהים אותי. אני מלמד דקדוק, וזה מדהים שגם כשיורדים מן החומר פרקים שלמים (וזה מחומר שהוא מצומצם ביחס למה שאני למדתי, ומה שאני למדתי מצומצם ביחס למה שלמדי לפניי) - עדיין בקושי מספיקים. מסקנה: מי שרוצה ויכול יצליח בכל מקרה ומי שלא - לא יעזרו לו כל המיקודים שבעולם. הם כן עוזרים קצת למי שמתנדנד באמצע. למעשה גם שיטת המיקוד דבילית. במקום לפרסם אותו שבוע שבועיים לפני הבחינה כדי "שילמדו הכול אבל ייבחנו על חלק" הוא מפורסם בפסח כשחלק מן החומר טרם נלמד. כך שאם יורדים חלקים שטרם למדת - אשריך, ואם לא - אכלת אותה. כך נוצרת דיפרנציאציה משמעותית בין המיקודים השונים מבחינת ההישגים. אולם כאמור בסופו של דבר, מי שיכול להצליח יעשה זאת בכל מקרה. בבחינה בלשון, אגלה לכם, אין מיקוד. כלומר יש אבל כל שנה הם מורידים חומר שגם כך הוא חסר ערך או קושי, כך שזה לא ממש משנה. בספרות אמנם מורידים אבל גם כך השאלות הן כלליות ואתה עונה על יצירה שרצית, כך שאם ירד שיר אחד של ביאליק אתה עדיין מחויב לענות על סמך שיר אחר. בקיצור, רעיון המיקוד לא רק שהוא אידיוטי, חסר ערך וגורם לזילות המקצוע, הוא גם נעשה בצורה גרועה, כרגיל. כשאני מעלעל בבחינות ובספרי לימוד מלפני שלושים שנה אני פשוט מתפלץ. הרמה אסטרונומית. מה השתנה? האמנם הולך ופוחת הדור? חשבו כמה חכמים יכולנו להיות אם היינו לומדים אז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תבנה על זה. אני למדתי לפני 30 שנה, ואני לא ממש חכם (1), למרות שאינני הטפש, או הבור, ביותר בקרב בני דורי. מה שכן קרה, זאת זילות של הציונים. בזמני, ממוצע 8 בבגרות, נחשב ממוצע טוב, והספיק, בפני עצמו, כדי להתקבל לטכניון(2). ממוצע ציונים של ½7÷7 היה הנורמה. היום, ממוצע של +10, שבזמני לא היה קיים כלל, ונחשב למשהו כמו מהירות הגבוהה ממהירות האור, או טמפרטורה של 275°C-, אינו נדיר כל כך. ___ (1) בוודאי שלא יותר מכמה מהמגיבים הצעירים (יחסית אלי) באתר. (2) ללא צורך לעמוד בבחינת כניסה נוספת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שאני מנסה לטעון. בזמנך, טווח הציונים איתו ניסו להתקבל לאוניברסיטה היה (אני מניח) 65-100, תקן אותי אם אני טועה. בעקבות הקלות, מיקודים, הגרלות, מגנים גבוהים וכו' וכו', הצטמצם טווח הציונים איתו ניגשים לאוניברסיטה ל 80-100, ונקטם בקצהו העליון. מאחר וטווח כזה (בהתחשב בקיטום), מקשה על האוניברסיטאות לברור את הטובים ביותר, הן המציאות את שיטת הבונוסים, ע"מ להגדיל שוב את הטווח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה למדת לפני 30 שנה, אתה למדת בדקדוק לנקד. את זה לומדים היום באוניברסיטה. אתה למדת סביר להניח מהספר "דקדוק עברי שיטתי" של בלאו שהיום הוא קשה גם לסטודנטים. אתה למדת או למדו בזמנך את "מלחמה ושלום" כשהיום בקושי קוראים את אבא גוריו קטן המידות. נדרשת למאמצים גדולים יותר וזה היה אמור לפתח יכולת טובה יותר, גם אם לא הכול בא לידי ביטוי. דרך אגב, לגבי טווח הציונים, אני יכול לספר לך שבפקולטה למדעי הרוח קורה מה שקרה בבתי הספר. היום 90 אינו מספק, הציונים מרקיעים שחקים ונגרם זילות של הציון. אבל הפעם כבר אי אפשר להאשים את משרד החינוך אלא את המרצים. כך למשל גם אין ציון נכשל על עבודה. איך תכשיל מי שמילא 10 עמודים לפחות? הרי הוא עשה משהו. כך שהציון מתחיל בערך מ-70 והמשך התהליך כבר מוכר. אולי הפסיכומטרי הוא האשם בכול. משירד חלקן של הבגרויות בקבלה אולי ירד גם ערכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בראש המשרד קבעו פה אחד נשאיר את הכוח אצלנו ביד: הורידו ניקוד הוסיפו מיקוד וכך התרבו מצביעי הליכוד. 2. אלמלא היית מספר שאתה מורה ללשון הייתי שותק, אבל ה"זילות" נגרמת, לא נגרם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה "גורם" (לא "נגרם"!) באותו משפט בתגובתו של אור מתייחסת ל*נושא* המשפט, ולכן, ובצדק, בלשון זכר - "בקיצור, רעיון המיקוד לא רק שהוא אידיוטי, חסר ערך וגורם לזילות...". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט בתגובה הרלוונטית( תגובה 123629)הוא "היום 90 אינו מספק, הציונים מרקיעים שחקים ונגרם זילות של הציון". מאיפה המשפט שאת ציטטת לקוח, ואיך לעזאזל "זילות" במשפט הזה יכולה להיות זכר- אני לא מבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות הוא העלה מהאוב את הפזמון החביב שפזמנתי ושכחתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניכם צודקים. חשבתי שהגלובלי התייחס למשפט הלקוח מתגובה 123553. אפשר לקבל אצלכם שיעורים פרטיים א-טרואה? (אתם תלמדו אותי מה שאתם יודעים ואני אלמד אתכם מה שאני יודעת, עיסקת חליפין כדאית לכל הנוגעים/ות בדבר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזבי הסמקה ועזבי שעורים פרטיים, רק ספרי לי מה הביא אותך לאותה הודעה ישנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תציץ בדוא''ל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדעי החברה כבר ראיתי נכשלים על עבודות. לא אצלי, ברוך השם, אבל ראיתי. אם כי אכן מדובר במיעוט שבמיעוט. הייתי רוצה לייחס את זה לכך שאנשים ממש טורחים להשקיע בעבודות שלהם. ממה שאני ראיתי - אמנם אין תמיד מתאם בין ציונים במבחנים לציונים בעבודות, אבל הכיוון של הסטייה שונים מאדם לאדם ונוטים להיות עקביים בקורסים השונים של אותו אדם. אני, למשל, בד''כ מקבל ציונים גבוהים יותר בעבודות מאשר בבחינות. עניין של סגנון למידה, זכרון ויכולת התנסחות - כאשר הדרישות לכל אחד מהשלושה הללו שונות בין מבחנים לעבודות. מה שכן, סטודנטים בחוגים ה''קשים'' יותר במדעי החברה נפגעים מחוגים כמו פסיכולוגיה וסוציולוגיה שידועים בציונים הגבוהים להפליא שלהם. הפגיעה מתבטאת בכך שכמעט שאין סיכוי לתלמיד כלכלה או מדע המדינה להכנס לרשימת הדיקן, שנקבעת לפי העשירון העליון של כלל הסטודנטים בפקולטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, כל ילד בכתה י' של היום יודע את מה שלי אינו נהיר כלל, והא(1) ראיה: תגובה 124091 ______ (1) אולי צריך לכתוב הה ראיה? ע"פ אתר האקדמיה ללשון עברית, מלים שמקורן בארמית ומסתימות בתנועת a, אמורות להכתב בה"א בסופן, ולא באל"ף (לדוגמא: דוגמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהייתי צריך לכתוב "לדוגמה: דוגמה", אבל מה לעשות, גירסא דינקותא. (אופס...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה ''הא'' היא מילה ארמית, לא מילה ''שמקורה בארמית''. לכן יש לכתבה באל''ף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
http://slate.msn.com/default.aspx?id=33044 (ותודה ליחיאל קמחי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את האבחנה בסוף בין תפקיד הכלכלן לתפקידו של מדען המדינה: הכלכלן מראה לאיפה צריך להגיע, מדען המדינה מסביר למה אי אפשר להגיע לשם. (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד קטסטרופה שיצרה שיטת המיקוד, היא הגברה של הנטייה לדחות הכל לרגע האחרון. כיוון שאינך יודע עד פסח מה ייכנס לבחינה ומה לא, תלמידים נוטים לא ללמוד דבר (או ללמוד מינימום הכרחי) עד אז, כדי ללמוד בסופו של דבר רק את אותו חלק שכן ייכנס לבחינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תשכח שאתה נאלצת ללמד את אותו דור אומלל של קוואזי-אנאלפבתים שלמדו ''לקרוא'' בשיטת השפה כמכלול... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |